יומנים > יומן - מלא 30/07/1963

{P001} {0198-54} ,30.7.63 יום ג' בתשע בא אצלי השגריר הדני והביא לי מכתב מראש ממשלת דנמרק, קראג, תשובה למכתבי בענין הפדרציה (שבינתיים הלכה לעולמה). הוא עומד לבוא לארץ אבל עדיין לא קבע הזמן. השגריר סיפר לי סיפור מענין על אליאב (השגריר ביקר בערד כשעדיין אליאב היה שם) שבא באנית מעפילים לדנמרק, על מנת לקחת עולים משבדיה, זה היה בחורף והים היה קפוא ואי אפשר היה לשוט והוכרח לחכות בנמל דני. השגריר הבריטי וכן השלטונות הדנים ידעו מטרת האניה האמתית, אם כי אליאב ניסה להסתירה. נציגי הממשלה והשגרירות הבריטית שבאו לראות האניה - הוזמנו לשתיה ע"י אליאב, ונפטר מהם על ידי כך. אחר כך נציג הצי הדני. אליאב הזמין אותו לשתיה - אבל זה אמר: מקודם אבדוק האניה, אחר כך אלך לשתות. הוא ראה מטות מסודרות לנשים לחוד ולגברים לחוד, ואמר לאליאב: אני יודע היטב מה מטרתכם (גם הבריטים יודעים) תאמר לי מה דרוש לך ואעזור לך, אם רק תדע לשמור סוד. אני הייתי מאלה שהצילו יהודים בימי הנאצים ושילחתי אותם לשבדיה. - מקול ישראל באו לקלוט דברי על לביא, למלואת אבל השבעה. הערב בשבע ישמיעו הדברים. אמרתי: היה ידיד נעורי בפלונסק, חבר באגודת עזרא שהנהיגה הצבור העברי בעיירתנו בשנת 1900 ואילך. מראשוני העליה השניה - עלה ארצה בשנת .1905 נאמן בעבודה וההגנה. היה איש המופת, מדבר ועושה, לותם נועז, זועם וצודק, מראשוני מאחדי תנועת הפועלים בשנת ,1909 שני בניו ירובעל והילל, מסרו נפשם על קוממיות ישראל במלחמת השחרור, כל חייו של לביא היו קדושים למפעל התקומה הלאומית, היה ההוגה והיוצר של הקבוצה הגדולה הפתוחה לכל אחד, ובקרב אנשי העליה השניה היה אחד ואין שני לו. {0198-55} - בעשר באו אצלי אלמוגי, אבא, סורקיס, הלל כהן, קרגמן, שרגא, גוברין. התחיל אבא: עלי להמשיך בעבודתי במפלגה, ועלי להרצות בועידה שתתכנס ב16- באוקטובר ההרצאה המרכזית (אלמוגי התכוון לדבר על הפרשה אבל החלטנו להתחיל בועידה). רוצים להבטיח המשכת המדיניות. בלבו של אבא יש חששות שיסורו מהמדיניות הקודמת. פרס: יש לעמוד על בעיות היסוד בועידה: בטחון, פער, איחוד, שיטת הבחירות. גוברין מוסיף: ממלכתיות ישראלית, בעיות החברה וערכיה, ההתעשרות מספסרות מגדילה הפער, אחוד. אלמוגי מוסיף: שתי הערות לאיחוד. המצב במפלגה מפריע לאיחוד. אה"ע עומדת עכשיו לא על איחוד אלא על רשימה אחת של שלוש המפלגות בכנסת. "ברחבי הצבור" חוששים לתמורות במדיניות. יש יותר מדי חיוכים ופיוסים. היש להמשיך המדיניות לאור התמורות בעולם. שרגא: היה תמיד אופטימיסט, אבל יש חששות, והחברים רוצים לראות אותי בראש המפלגה. נחוץ ליכוד פנימי, עידוד לעדות המזרח. שמעון: השאלה היא אם האיחוד הוא לשם איחוד או לשם פילוג. השה"צ רוצה ברשימה משותפת לכנסת, אה"ע - איחוד על בסיס של סיעות,המפלגה רוצה איחוד ממשי. הסיעות יפלגו את המפלגה. מסכים לסיעות בתנאי של שנוי שיטת הבחירות. קרגמן: השתתף בשיחות חברים בירושלים שנקראה ע"י גולדה על איחוד. כולם דיברו על איחוד של סיעות. סיעה פירושה פיצול גמור (הסברתי איך הבינותי ענין שתי הסיעות לאחר האיחוד עם אה"ע). סירקיס: מתאונן שמביאים יותר מדי מקרים סוציאליים. אבא: בלשכה הוצעה תכנית הועידה: אשכול ירצה על הממשלה, זיאמה על החברה, יזמינו את דה פריס ואהרון קציר, ואהרון ידלין. יש עכשיו שפע, אבל צפוי לנו משבר. {0198-56} אסור לעורר בצבור הרגשה של שביעת רצון. אמרתי לחברים: מכמה מדבריהם הבינותי שהרצאתי צריכה להיות כאילו בקורת על דרך הממשלה, זאת לא אעשה. לא לשם כך פרשתי מהממשלה. יש לעשות לפני הועדה שני דברים: 1) הפסקת המריבות הפומביות ולארגן במקומה וויכוח רעיוני. 2) אם בממשלה יש נטיות למדיניות אחרת בכמה שטחים - זהו לגיטימי בהחלט, אבל על כך יש לדון בפורום מוסמך, לא כריב, אלא כוויכוח, ומוסד מוסמך יכריע. ענו לי שאינם מציעים לי לדבר נגד הממשלה אלא על משימות המפלגה. הלשכה תבוא אצלי כמדומני בעוד שבועים - ותציע לי להרצות בפתיחת הועידה. כשגמרנו סעיף זה ניגש אלמוגי "לפרשה" והתחיל להסביר הנזק. אמרתי ששמעתי כל הנימוקים נגד. איני מקבל אותם, ואפעל רק לפי צו מצפוני. היטלתי על איש מהימן לבדוק כל החומר, אבל באתי לידי מסקנה שאני חייב בעצמי לבדוק כל החומר. לע"ע בדקתי רק שתי ישיבות הממשלה, כשהחליטה על ועדת השבעה, וכששמעה מסקנות השבעה. בדיקה זו בלבד מחייבת אותי לדרוש בירור משפטי. בישיבה השניה הצטרף רק ספיר לשבעה. רק אח"כ תחת לחץ חבריו כנראה הצטרף גם בורג. אגיש החומר הבדוק שלי לשר המשפטים וליועץ המשפטי, אערער על עצם ועדת שבעה במקום חקירה משפטית, אערער על הנוהל של השבעה (או של רוזן), אערער על המסקנות שלהן. כל זה יש בו חילוף האמת והצדק מצד שני מוסדות עליונים במדינה. אם הממשלה תדחה - כפי שאני חושש - דרישתי, אפרסם מכתבי, ויש די אנשים הגונים ונבונים בארץ שיראו את האמת וידרשו הצדק. {0198-57} מסרתי לחברים סתירות אחדות מאלה שמצאתי בעמדת השבעה: 1) רוזן נגד שמיעת עדים, כי אין לסמוך על עדים שמספרים מה שקרה לפני שש שנים - טען בורג: מדוע סמכת על דברי דליה כרמל (שאגב הכחישה דבריה במשטרה). 2) רוזן טען שהשבעה פעלו כבית דין לערעורים שאינו שומע עדים: מדוע חקרו עדים לרעת גיבלי, ולא רצו אפילו לשמוע את דין חבר הממשלה בימי "השבעת" ורמטכל בימי "העסק ביש." 3) אם גיבלי נתן הוראה על דעת עצמו ועוד העליל על שר הבטחון - מדוע לא נמסר מיד למשפט כשנודע הדבר לשר הבטחון. 4) רוזן אמר בישיבה (30.10.60) כי רוה"מ דאז (שרת) אמר כי אילו ידע מה שהוא יודע עכשיו כי אז היה מזכה לגמרי את פנחס לבון (אמר זאת לא בבת אחת: כשאני שאלתי "מה הוא אומר: ענה רוזן: "הוא אומר שאילו ידע אז מה שהוא יודע עכשיו, בוודאי התכוון לממצאים של ועדת כהן, הוא אינו אומר איזו הוכחה חותכת, אלא אמר: הוכחה כבדת משקל." דיין - "הוא אמר: עדות כבדת משקל." רוזן: הוא לא אמר : הוכחה חותכת, אז בוודאי משתמע מזה, כי אז היה מזכה לגמרי את פנחס לבון." (במכתב ששלח לי שרת ביום 30.10.60 נאמר: "אשר לניתוח שאתה עושה לגבי הנסיבות המקיפות את תעלומת "ההוראה" הריהו בכללו נכון בעיני, ובמיוחד הנני רואה כנכונה את המסקנה שאתה מגיע אליה בפיסקא השניה של עמוד .3 בעצמי אמרתי כדברים האלה - בכתב, לעצמי, באותם הימים, ובעל פה באזני חברים ססויימים, אז ועתה" - הכוונה למכתבי אליו מיום ,28.10.60 בפסקה השניה, בעמוד 3 נאמר אצלי:" ברצוני בכל זאת לדון לבון לכף זכות. אני מוכן להניח שלא נתן הוראה מפורשת לגי, לצוות על העסק הביש, אלא דיבר אתו באופן כזה, שג-י יכל היה להניח שזהו רצונו של שר הבטחון."