יומנים > יומן - מלא 30/09/1938

{P001} {0142-49} לונדון, 30.9.38 אליהו - הבוקר קיבלתי את מברקך שבו אתה מבטיח לדחות החתימה הסופית עד שובי. קיבלתי גם הטופס תת לפודריז'ניק - הוא נתאחר מפני שפודר. שלחו משום מה למרגט, למלון של פרלמוט, והגיע לידי רק שלשום בערב, לאחר ששלחתי לך מברקי האחרון. על ההסכם לא אדון עכשיו,אעשה זאת רק בשובי, בישיבת ההנהלה. אולם אני חייב להגיד לך שהתנהגותך לא היתה מובנת לי. הסכם זה אינו מחייב לא את המפלגה ולא את ההסתדר גם לא את הארגון שאתה משתתך בהנהלתו. הוא מחייב בשורה הראשונה את הנהלת הסוכנות על ההנהלה להמליץ בפני הממשלה ולהיות אחראית לקבלת הבריונים לשורות כוחות ההגנה וקודם כל צריכה ההנהלה לדון ולהחליט על כך. אבלאולי אפילו היה הדבר נוגע אך ורק לארגון הרי הארגון כפוף בענינים פוליטיים למשמעת ההנהלה; שונאינו אומרים שההנהלה אינה אלא סניף מפא"י, אבל אפילו הם מניחים שסניף זה קיים. אתה אפילו לא הודית בקיומה. כשנכנסתי להנהלה אמרתי לחברי המפלגה ואמרתי לחברי הנהלה שאם כי אני שליח המפלגה הרי מהרגע שאני מקבל בחירת הקונגרס הריני רואה עצמי אחראי לא רק כלפי המפלגה - אלא כלפי התנועה הציונית כולה. בשבילי לא היו אלה מלים ריקות. זוהי אמונתי והכ בלעדיה לא הייתי אף רגע נשאר בהנהלה. מפלגתנו מתיימרת - והיה זמן שזו היתה אמת - להיות הנושא העיקרי והנאמן של התנוע הציונית. ואיני יכל להשיג כיצד חברי מפלגה המטפלים בענף כה אחראי שוכחים פתאום שיש הנהלה ושהאחריות עליה, והם מסדרים עניני התנועה בלי דעת הנהלה ושלא בהסכמתה {0142-50} אתה ידעת כמוני שבטחי השנים האחרונות אני טיפלתי מטעם ההנהלה בענינים אלה. אני מוכן להניח שחבר מפלגתנו הוא חבר ההנהלה אין לו אותה הזכות שיש לחבר הננהלה שאינו ממפלגתנו אולם איני יכל להניח שכגלל היות חברינו בהנהלה ותפסם עמדות מפתח מתפקעת בגלל זאת זכות ההנהלה כולה. ואני שואל עצמי: מה היתה אומרת מפלגתנו אילו ינהיג הארגון מקבוצה ב' או מהמזרחי היה עושה מה שאחה עשית? אני עומד על בירור זה לא בגלל הענין הקונקרטי, לרעתי זוהי שאלת קיומה של מפלגתנ ככוח מכוון ומכריע בתנועה הציונית. אם מפלגתנו וחבריה המרכזיים ירשו לעצמם מעשי אשר אינם מותרים למפלגות אחרות - הם הורסים את התנועה הציונית, ובוודאי שהם הור את עמדה המפלגה בתנועה ואני רואה בהנתנהגותך ובהתנהגות החברים שסייעו לך בענין זה - צעד פטלי. אני כרגע דן על כל ענין זה באופן האובייקטיבי ביותר. אני עומד כבר מעבר לעסקנות מפלגתית. הדבר היחיד שעוד נשאר לטפל בו בארץ - זהו ביטול ההסכם שעשית. בשובי לארץ אהיה חפשי מכל עול צבורי. אולם איני חדל להיות ציוני וחבר המפלגה, וגם בעמדי מן הצד איני יכל ואיני רשאי שלא להעמיד את חברי המפלגה על השגיאות והמד חים שנראים לי. ואני מצטער ביותר שדווקא אחה הייה ה פעם שליח לדבר עברה. בעבר כוונתי לא לעצם ההסכם, אלא לפרוצדוה של ההסכם. אילו גם היה ההסכם אידיאל לא ה תה התנהגותך בעשית ההסכם פחות פושעת. על ינים אחרים לא אכתוב הפעם. היום הוא אחד הימים . וריס לדעתי בתולדות אי פה, ומי יודע אם אחרי "סידור" ציחוסלובקיה בדרכי "שלום" לא יבוא גם תורנו. שלום רב, שלך - ד.ב.ג. {0142-51} לונדון, .. רננה'לה היקרה - אפא נסעה הערב ברכבת שעוברת את הים שבין אנגליה וצרפת על גבי רפסודה, ואין צור כלל לצאת מהקרון ת המעבר דרך הים. הרכבת יצאה בעשר בערב, ואמא תגיע לפריס בשעה תשע בבוקר. תשאר בפריס שלושה ימים, וביום ג' הבא (4 לאוקטובר) תפליג ממרס באניה צרפתית ותגיע לחיפה בים ב' של השבוע השני, בחג הסוכות. שבתי עז למלוני מתחנת הרכבת, וזח מזמן לא הרגשתי בדידות ועוצב כזה. החדר נתרוק כאילו הכל נתרוקן ואני מרגיש עצמי כאילו עזוב, גלמוד, ללא משען. ופלא - אני רג להיות לבדי, גם בארץ וגם בגולה. ואני אוהב יחידות ובדידות - הפעם אני יודע מדו מעיקה הבדידות ומדכאה. בדד, אין איש, ריק, יגון. כבד, אילו הייתי ילד הייתי בוכה - היה אולי יותר קל. איני בוכה - אבל מחניק, - אך למה אצער אותך - ואח שובבה, אוהבת ללהג ולדבר ולשמוח ולהשתובב! אילו היית פה - היית אולי מקילה עצבוני. אך אין פה איש. דממה ומועקה - והן אני באותו החד אותו השולחן, אותם הספרים ואותם הרהיטים - אך דבר מה פרח, נעלם ונתרוקן. וצר - וקשה ועצב. - ואני מפחד - גם אמא עצובה, בודדה וקשה לה - והיא מתרחקת ברכבת הדאה ובורחת, ע מעט תגיע לשפת הים, תטול על גלים, ושוב תגיע ליבשת - רחק, רתוק מפה, ואני כא לבדי ---- - ואולי מפני שימים אלה עצוביט ועגומים.מפני שעברה לפנינו דרמה מרה ורבת-יסורי רחף צל מלחמה, נפתחה תהום של דם ואש, ועמי אירופה הציצו לתוך הלוע האיום - והס ע, כביכול - אבל באיזה מחיר! עם קטן - אבל הוגן ונאור קיבל מכה אכזרית וממארת. ולא רק מידי אויב וזד - אלא ידידים כביכול, מאת בעלי ברית. צרפת ואנגליה, שכאילו היו מוכנות לצאת למל למען הגנת קיומה של האומה הציכוסלובקית, הן נתנו יד לבריון העריץ השולט בגרמני וחרצו גורלה להחתך לגזרים. {0142-52} אמנם הוצל השלום.ודבר גדול הוא השלום. מי יודע כמה אלפים ורבבות ומיליונים של אנשים ונשים וילדים וזקנים היו נספים במלחמה. גם ארצות היו נהרסות, וכמה גדול ה החורבן של האנושיות אילו פרצה מלחמה עולמית חדשה. וטוב שיש שלום אבל איזה שלום! ולכמה זמן? האין שלום זה רק רווחה קצרה למען יגדיל השודד הגרמני את זינו - ויגב חיילים, ובכוח נוסף יתנפל באחד הימים על טרפו כחיה דורסת? ימים עצובים - וגם בארץ עצוב. המהומות נמשכות וקרבנות חדשים לבקרים, ומי יודע כמה זמן זה ימשך אך למה אעציב אותך בדברים שאת יודעת! סבל קשה הם החיים - אבל טוב שאת שוכחת זאת במשך עשרים וארבע שעות ביום. חבל שלא אהיה בחג בבית. אולם לא אשאר כאן עוד הרבה. בעוד שנים שלושה שבועות אני מקווה לשוב. ונשיקות רבות רבות ילדתי היקרה. ונשיקות לגאולה ולעמוס - ולאמא כשתשוב אבא.