יומנים > יומן - מלא 30/11/1939

{P001} {0166-90} ירושלים, 30.11.39 בא אצלי הבוקר ד'ר מרץ, מראשי הציונים בצ'כיה. הוא יצא מפראג כבר אחרי ה"התנקשות" במינכן ב14- לחודש זה. מצב היהודים בפרוטקטוראט הורע מאוד מזמן שאייכמן - פקיד הגיסטאפו לעניני היהודים - בא ביולי לפראג. הוא כפוף ישר להימלר ולא לפקידות של הפרוטקטוראט. סידור מיד משרד להגירה, אסר כל יהודי פולין, החרים כל מכשירי רדיו היהודים, רשם את רכוש היהודים, אסר על היהודים יציאה לרחוב אחרי שמונה בערב וכו'. פרוץ המלחמה לא שינה את המצב, לא לטובה ולא לרעה. העליה נמשכת, אם כי יש קשיים לרגל אי אפשרות להוציא רכוש. בתחילת אוקטובר נצטווה אדלשטיין ללכת למריש-אוסטרוי לסייע להעברת היהודים ללובלין. בזמנו נשלחו כ5.000- - 6.000 יהודים לשם: 2.000 מוינה, 1000 ממריש - אוסטרוי, 1.000 משלזיה העליונה, 1.000 משלזיה המזרחית, וכ1.000- יהודים פולנים מצ'כיה. במריש אוסטרוי נדרש כל יהודי להביא אתו מזוודה עם חפצים מסוימים לפי רשימה ו3.000- כתרים (בערך 20 לא"י לפי השער הרשמי). הקהלה היתה צריכה לספק לכל אחד את הכסף. האנשים הובלו במשך יומיים ברכבת סגורה בלי מים. פרקו אותם בפלך לובלין. הורידו אותם על יד סן- דומיר, במקום שנקרא ניסקו. אדלשטיין הלך אתם ולאחר ארבעה שבועות חזר. המגורשים הקימו צריפים, והחלוצים שבתוך המגורשים החלו מיד בהכשרה. מהמגורשים ברחו רבים, ביחוד מאלה שאין להם ילדים, לרוסיה. הגרמנים לא הפריעו את המעבר לרוסיה, והרוסים קבלו אותם. אלה שהם למעלה מבני 45 מצבם איום. הרחיקו אותם במרחק כ5- קילומטר מהמחנה ואמרו להם, שאם ישובו למחנה יירו בהם, אולם לא נתנו להם להכנס לאיזה מקום אחר. כולם נידונים לכליה. בידי אדלשטיין עלה רק לסדר כ300- זקנים בלובלין. בין המגורשים כ60- רופאים, ובכל הסביבה כפרית אין כמעט אף רופא אחד, הכמרים יעצו להשתמש ברופאים היהודים ואלה הסתדרו בקואופרטיב ומחלקים ביניהם את השכר. בזמן האחרון רצו לשלח גם את הנשים לניסקו, אבל בלי הילדים. רוב הנשים הספיק לברוח לפראג. הנשארות הודיעו שלא יזוזו בלי הילדים, אם הם יירו בהן, והפקודה לגרש את הנשים בוטלה. {0166-91} 30.11.39 לאחר שובו של אייכמן מלובלין חוסלה כנראה כל התכנית של "המדינה היהודית". לא ידוע אם זה מפני התנגדות הצבא או מפני טעמים אחרים. ב12- בנובמבר הזמינו את אדלשטיין ואת ולודמן, ראש הקהלה, ודרשו מהם להמציא בכל יום 120 איש להגירה; אם לא - יסגרו את המשרד להגירה ויגרשו את כל היהודים לפולין. מרץ דורש מהסוכנות לעשות כל המאמצים ולהציל את הנוער היהודי. הוא יודע שאין אנחנו יכולים להציל את כל יהודי צ'כיה, אבל בכל מחיר עלינו להעלות את הנוער לארץ. יש להשתמש לשם כך בכסף הטרנספר שנקבל מהגזברות הבריטית, לאחר שיעלו כל בעלי ההון ברשיונות לארץ. עוד נשארו 180 בעלי עם רשיונות וכ500- עולים מסוגים אחרים. 350 איש מוכנים כבר לגמרי לנסיעה, יש רק עיכוב באניה. הוא מניח שעד סוף דצמבר יבואו כל בעלי הרשיונות, אולם הוא דורש שלא נחכה עד סוף דצמבר אלא נמציא בינתיים כספים ממקורות אחרים למען אפשר עלית הנוער. אלף איש כבר יצאו כמעפילים ו220- עודם בדרך. יש להקציב גם סרטיפיקטים מעלית הנוער בשביל הנוער מצ'כיה. הבטחתי לו שההנהלה תעשה כל אשר ביכלתה, כאילו היינו יושבים בעצמנו בתוך הגיהינם. ב12:00- באה אצלי משלחת של פועלי-ציון-שמאל: זרובבל וארם בשלושה ענינים: א. מה דין פועלי ציון, שנכנסו עכשיו להסתדרות הציונית, לגבי המחלקות השונות של ההסתדרות הציונית? עניתי,שדינם כדין כל יהודי וציוני. התשובה לא הניחה את דעתם, ולאחר כמה כרכורים גילו את הקלף, שכוונתם להשתתפות בהנהלת הענינים על ידי באי כוח המפלגה במחלקות שונות, לא סתם כפקידים אלא כמעין מנהלים. הודעתי להם, שאין דרך כזאת במחלקות, שהדרך היחידה להשתתף בהנהלה היא כניסה לתוך ההנהלה. הפקידות מוציאה לפועל את פעולת ההנהלה אבל לא מנהלת אותה, והעובדים בהנהלה מתקבלים בהתאם לחוקה מוסכמת בין ההנהלה והסתדרות העובדים. {0166-92} 30.11.39 ב. רוסיה. יש בדעתם לשלוח תזכיר לממשלה הרוסית. למען (1) שתתן אפשרות ליהודים לצאת מרוסיה ולעלות לארץ, (2) שתשנה את יחסה לציונים, (3) שתדאג לגורל היהודים בשטח הגרמני של פולין. בתזכיר גם יבקשו רשות לשלוח לשם שלושת הענינים האלה משלחת לרוסיה. הם רוצים לדעת אם ההנהלה לא תתנגד לכך. אמרתי להם שההנהלה עצמה מטפלת בשאלת רוסיה, ועשתה גם צעדים להכשיר משלחת לרוסיה, מובן מאליו אך ורק בידיעת הממשלה הבריטית. הענינים שאנחנו מעונינים בהם אף הם (א) עליה, (ב) היחס לציונות. אולם הייתי מייעץ אותם לנהוג זהירות רבה ולא לעשות שום צעד בסתר, אשר לא היו עושים בגלוי. עליהם להבין שאנגליה עומדת עכשיו במצב מלחמה עם אויב חזק ונורא. רוסיה אמנם אינה נלחמת באנגליה, ואין אנגליה הרשמית רוצה לראות את הברית בין סטאלין והיטלר כפעולת איבה נגד אנגליה, ואין היא מעונינת להפוך את רוסיה לאויב, אולם יש לה יסוד לחשוד ברוסיה במזימות איבה והיא מחויייבת להתיחס בחשדנות רבה לכל הקשרים עם רוסיה, בפרט בשעת המלחמה, ולכן הייתי מייעץ ואתם לא לעשות שום דבר העלול לעורר נגדם חשד מיוסד או בלתי מיוסד בקשרים עם מדינה המסייעת בשעה זו לשונא. ארם אמר, שהוא מכיר את הדברים האלה. המשא והמתן יתנהל לא על ידיהם, אלא על ידי מפלגתם בארצות הבלטיות. הוא חושב שלפעולה מצדם יש שנס להצלחה יותר גדול ברוסיה מאשר לפעולה מצד הסוכנות. אמרתי, שבנקודה זו אני דווקא חולק עליו. איני יודע אם בכלל נצליח עכשיו ברוסיה, אבל אם יש איזה שנס להצלחה, ברור לי שהסוכנות תצליח יותר מאשר מפלגת פועלי ציון, כי הממשלה הרוסית יש לה גישה ריא- ליסטית ולא אידיאולוגית לכל הענינים שמחוץ לרוסיה ותבכר לנהל משא ומתן אתנו מאשר עם מפלגת פועלים חלשה. זרובבל הסכים להערכתי את הענין. ג. קשרים עם חו'ל. לרגל המלחמה יש להם קשיים במשא ומתן עם התנועה שלהם בגולה, והם מבקשים עזרת ההנהלה. אמרתי להם, שגם אנחנו יש לנו קשיים אלה. לפי שעה הצליחו חברינו בלונדון לאפשר רק את הקשרים בין ההנהלה בלונדון וההנהלה בירושלים. {0166-93} 30.11.39 הקימונו משרד בארץ נייטראלית, בגנף, להקלת הקשרים בין ההסתדרויות, וכמובן נכניס אותם בדאגתנו בדבר הקלת הקשרים בין חלקי התנועה בעולם. אחר הצהרים אצלי פ.ר. ספר לי שהיו אצלו ראלף הררי וכתבי ממצרים בדבר הסכם עם הערבים על יסוד של אי-עליה. אמר להם שאין מה לדבר, הוא מוכן לדבר רק על מדינה יהודית. הזמנתי אלי את וואשיץ מהרביזיוניסטים. הודעתי לו שההנהלה קבלה החלטה חיובית בשתי השאלות שהציגו לנו: שיתוף בקרנות ושיתוף בסרטיפיקאטים, לאחר שחבריו בלונדון נתנו לי תשובה חיובית של השאלה אם הם מוכני לעבוד בעד הקרנות. הוא בקש ממני להמציא להם תשובה בכתב לאחר שהם פנו אלינו בכתב. הבטחתי לעשות זאת לאחר שאראה את המכתב. קבלתי מהמחלקה הסטאטיסטית את הסיכומים הראשונים של מיון המגויסים. נרשמו 87.900 גברים. בתל-אביב - 28.390, בחיפה - 16.100, בירושלים - 9.970, פתח-תקוה - 3.970, דרום-יהודה - 7.090, נחלת דן - 3.500, שרום ושומרון - 11.920, העמק - 3.720, מהגליל - לרבות עמק הירדן - 3.480. 370 62 מגיל 18 - 35, 25.530 מגיל 36 - 50 מעניינת החלוקה לפי המקצעות: בחקלאות 18.630, תעשיה ומלאכה - 12.150, מתכת וחשמל - 6.530, הובלה והתחבורת - 6.970, בנין ועבודות ציבוריות - 12.230, רפואה והנדה - 4.170, מסחר - 6.760, פקידות - 13.000, מקצעות חפשיים - 3.960, שונים - 2.340, לא רשמו מקצועם - 920. מאלה שרתו בצבא 17.170. מלבד זה היו במחנות צבא - 2.130, לא היו בצבא - 68.600. אלה ששרתו בצבא מתחלקים: מגיל -18 35 - 7.190, מגיל 36 עד 50 - 9.980. לפי הנתינות: ארצישראליים - 6.860, נתיני חוץ - 10.310. לפי המצב המשפחתי: רווקים - 3.540, נשואים - 13.270, אלמנים - 360. מקום השרות בצבא: ארץ-ישראל - 1.030, אנגליה ומושבותיה - 140, צרפת - 80, {0166-94} פולין - 5.000, גרמניה ואבסטריה - 4.250, צ'כיה - 810, ארצות אירופה אחרות - 5.230, ארצות אחרות ובלתי רשומות 630-. לפנות ערב ובערב התיעצות עם רמז, בן-צבי, דוב, ישראל ושאול על הענינים היעמדו על הפרק בישיבת "כופר הישוב" מחר. ישראל הציע רשות אחת לכל הפורמציות ומוסד מייעץ על יד ההנהלה לשם פיקוח. בן-צבי ציין שאם הדבר יסודר רק על דעת ההנהלה יש שלוש סכנות: (א) ביטול "כופר הישוב", (ב) פילוג באירגון, (ג) הכשלת הגיוס. רמז ציין שיש שתי אלטרנטיבות: או בסטאטוס קוו באירגון, ז.א. גם השארת החי"ש באירגון והגיוס בסוכנות או רשות אחת וועדה של 4 - 5 אשר בתוכם יהיה רוקח ופ.ר. על יד סוכנות בתור מוסד מיעץ ומפקח. דעת רוב החברים נטתה לאלטרנטיבה השניה.