יומנים > יומן - מלא 31/05/1958

{P001} {0007-02} 31.5.58, יום שבת בעשר נתכנסנו אצל אשכול: ספיר, תדי, שמעון ואנכי לברר בעית התחנה האטומית. לפי ספיר יש לנו עכשיו 320 אלף קילווט חשמל. בעוד 3 חדשים יתווספו עוד חמשים אלף, ובסוף שנת 1959 עוד חמשים אלף. הוזמן עוד ציוד למאה וחמשים אלף קילווט נוספים, חלק מציוד זה כבר נמצא בארץ, חלק נמצא בדרך. מחצית הציוד יותקן בתחילת 1962, מחציתו השניה בתחילת 1963. עוד 20 קילווט הוכנו בשביל שתי תחנות קטנות. תהיה גם תחנה הידראולית של חמשים אלף, בעיקר בשביל העלאת מי כנרת (בעוד 10 שנים), אבל במקצת תחנה זה תועלי גם לתעשיה. בעשור הראשון גדל השימוש בחשמל לפי ארבעה. לדעת ספיר לא יגדל השימוש בקצב זה בשנים הקרובות. להשלמת התחנות הנוספות תשקיע הממשלה 80-60 מיליון ל"י במשך 6 שנים (לא כולל הציוד). {0007-03} נציע לספורן שיעמוד בראש ועד לתכנון החשמל, הרגיל והטומי, וננסה בעזרתו לגייס הון יחידים (גרינפילד, שלזינגר, וולפסון ועוד) למפעלים גדולים - תחנות כוח אטומי, יצור מים כבדים וכדומה. לפי הרצאת ספרון יצרה וצרכה ישראל בשנת 1956 700 קילווט שעה לגלגולת - כצריכה באיטליה, הולנד וצרפת. בשנת 1922 לא היה בארץ כלום. בעשרים וחמש השנים שלאחר כך הותקנו 70.000 קילווט של דלק. 20.000 קילווט הידרבילי נהרסו בשנת 1948. בשנת 1949 נוצר רבע ביליון קילווט שעה - למרות היות זאת שנת מלחמה. ביוני 1957 הגיעו עד 270.000 קילווט 0ייצור פי ארבעה), ובמכירה הגיעה להגדלה של פי ארבעה וחצי: - מ246- מיליון קילווט שעה הגיעו ל- 1.1 ביליון קילווט שעה בשנת 1956. קצב הגדול היה הכפלה בכל חמש שנים, וזהו פי שנים מקצב הגידול בארה"ב ושאר ארצות אינדוסטריאליות. ארבעה גורמים ראשיים קובעים הפרודקטביות של חברות מפותחות: 1) מציאות חומר גלמי, 2) ציוד ומיתקנים מהפשוטים עד המורכבים ביותר, 3) כושר אנושי להפעיל ולנהל מיתקנים אלה, 4) שפע הכוח במיתקנים. גורל הכוח האטומי בישראל תלוי בגורל הכוח החשמלי. ספורן מניח כי בחמש השנים הבאות קצב הגידול יהיה כבשנים הקודמות, כלומר יוכפל. בשנת 1963 יגיעו ל600.000- קילווט, והייצור באותה שנה יהיה בערך 2,800 מיליון קילווט שעה. גידול זה לא יתמיד בחמש עשרה השנים הבאות. בשנת 1968 השיא יהיה כנראה - מיליון קילווט והייצור 4.500 מיליון קילווט שעה. בשנת 1978 מספרי 1968 יוכפלו. ז"א באותה שנה יצרכו 2 מיליון קילווט, והייצור יהיה 9 ביליון קילווט שעה. אם כל הכוח יווצר ע"י דלק ואם היעילות בשנת 1978 תשווה לזו של 1957, ז"א {0007-04} BTU 13.200 (בריטיש טהרמל יוניט), ידרשו בשנת 1978 2.8 מיליון טון מטרי של דלק. לפי המחירים הנוכחיים הוצאות הדלק בלבד יהיו אז 53 מיליון דולר. אולם אין לדעת מה יהיה אז מחיר הדלק. היעילות הטכנית של ישראל וודאי תימשך. יש להניח כי הציוד יתייקר בעשרים השנים הבאות. ההשערה היא כי קילווט יעלה $160. יש לשער כי במקום BTU 13.200 לקילווט שעה בשנת 1957 יהיה בשנת .BTU 8.500 - 1978 ובשנת ,BTU 9.300 - 1963 הוצאות ההפעלה וההחזקה בישראל עכשיו גדולות בהשוואה עם ארצות אחרות. יתכן שזה ישתנה. מתקנים יותר גדולים וחדשים ייטיבו המצב. כמות הדלק בעוד עשרים שנה תספיק. מחיר הדלק במשך עשרים השנים הבאות לא יעלה כנראה, בכל אופן לא יותר מאשר בעשרה אחוזים. עכשיו מחיר טון 19 דולר, בעוד עשרים שנה המחיר יהיה - יש להניח - 21.3 דולר הטון, או 50 סנט למיליון BTU בשביל דלק לא אמריקני. לפי זה יהיה המחיר של קילוט שעה: בשנת 1963 8.5 מיל, בשנת 1968 - 8,5 מיל, בשנת 1973 - 8,1 מיל, בשנת 1978 8 מיל. עד עכשיו המחירים בישראל היו יותר גבוהים. השאלה היא אם כוח אטומי מסוגל להתחרות מבחינה כלכלית בכוח רגיל? ספורן העמד לפני זמן מה בראש קבוצה בארה"ב שהיתה צריכה לבחון מיתקן אטומי מודרני. המטרה היתה בנין ריאקטור בפלורידה, שמחירי הדלק דומים לאלה בישראל, של 50.000 קילווט. {0007-05} gas-cooled, heavy water הם בחרו בריאקטור modetator, pressure tube reactors utilizing a slightly enriched unranium axide fuel. ההוצאה תהיה בערך 50 מיליון דולר. מזה 25 מיליון למחקר ולפיתוח, ו25.385.000- ד. הוצאות הבניה של הריאקטור. המיתקן משערים יתחיל לפעול בשנת 1963. הוא מניח כי אפשר יהיה להקים ריאקטור כזה בישראל באותו המחיר, היינו 25.385.000 ד., מפני שיצטרכו למומחים בחו"ל יתכן שזה יעלה בישראל ב20%- )Lepreciations rate( יותר 1/2% 6 רבית להון הדרוש, 0.5% דמי ביטוח וקצב פחת .capital charge למעלה מ2.5%- זהו בערך 10% לשנה בהנחה של 7000 שעות ניצול או ייצור של 350 ביליון קילווט שעה לשנה - יעלה הכוח 12 מיל, ואולי ביתר ריאליות - 15 מיל. בישראל יש להקים ולסיים מיתקן כזה רק בשנת 1965, הכוח הרגיל יעלה אז 8.5 מיל, ולכן הכוח האטומי יטיל עומס שנתי על ישראל של 1.250.000 דולר (בהנחה אופטימית) או 2 מיליון דולר (ריאלית). היש נימוק להפסד זה? ספורן סבור שיש. הקשיים הכלכליים של כוח אטומי יפחתו מזמן לזמן. החל משנת 1965 יש להניח שהפחתת ההוצאות של כוח אטומי תהיה ניכרת. גם השקעה יסודית (capital costs) תרד. גם אפעלה ואחזקה תוזל. בשנת 1978 כוח אטומי וכוח רגיל יהיה שוה זה לזה בהוצאות. נימוק שני - זהו בטחון וכדאי ההפסד השנתי של השנים הקרובות (עודף הוצאה של כוח אטומי על כוח רגיל). {0007-06} נימוק שלישי - יש ללמוד הבעיות הטכנולוגיות והכלכליות של כוח אטומי בהקדם, ורק בהקמת מיתקן אפשר ללמוד. ואם כי רק בשנת 1978 יתחרה (מבחינה כלכלית) כוח אטומי בכוח רגיל - כדאי להתחיל עכשיו. עכשיו פירושו שהמיתקן יוקם בשנת 1963 או 1965. בשנת 1965 ישראל תצרוך 750.000 קילווט. מיתקן אטומי של 7% מהצריכה הכללית לא יהיה סיכון רב מדי. לכן יש להתחיל במיתקן של 50.000 קילווט. בשנת 1970 יהיה צורך להקים מיתקן שני באותו גודל, ואם בינתיים הטכנולוגיה תתקדם אפשר יהיה בשנת 1970 להקים מיתקן גדול פי שנים. בכל אופן יש להתחיל מיד, השנה או בשנה הבאה. מן הצורך יהיה לחנך מנהלים, מפקחים,] מהנדסים ראשיים ומשנים; נאמר לו כי יש לחנך כ400- מהנדסי- גרעין בשש השנים הקרובות. הוא חושש שזה מספר מופרז; האימון העיקרי אפשר לעשות בארץ (מכון ויצמן, טכניון, ועדת אנרגיה אטומית). יש להימנע מחינוך מהנדסים גרעיניים שלא תהיה להם עבודה פה. השוואה של אוכלוסין, יצור חשמל כללי ולגלגולת בארצות שונות: אוכלוסין 10.6 קילווט שעה קילווט שעה לגלגולת ישראל 1.813 1.270 700 מצרים 32.250 1.520 65 פרס 22.000 600 27 בבל 4.842 450 93 סעודיה *) 10.000 300 30 סוריה ולבנון 5.400 380 10 *) כולל תימן, כוית, בחרין, קטר, עומן {0007-07} אוכלוסין קילווט שעה לגולגולת (אלף) 106 צרפת 43.600 53.980 1.238 איטליה 48.223 41.500 861 הולנד 10.888 11.788 1.083 שויצריה 5.023 14.895 2.965 אנגליה 51.708 95.812 1.871 ארה"ב 168.091 683.894 4.069 אה"צ בא ספורן מרחובות. סיפר לי על אופנהיימר. היה נפגש אתו בועדים שונים. לא אופנהיימר רצה שסטורן ידע שהוא יהודי, וכאילו אופ. לא ידע שספורן הוא יהודי. בעצם היה תלוש. ללא שורש ביהדות, גם לא בארה"ב, הי היה אוהב לקומוניסם. היה אליל האינטלקטואלים. בועדת האטום של 12, כתבנו אם ליצור פצצת מימן - התנגד, וכולם קיבלו דעתו בלי הרהור וערעור, פרט לשטרוס שחלק עליו. אילו נתקבלה דעתו - לא היה קיים עולם חפשי בימינו. אמרתי לו רשמי: עוד ברחובות היה נדמה לי שנדלק בו ניצוץ יהודי; כשבא אצלי - לא נדמה לי אלא ראיתי זאת בחוש. חרדתי לבטחוננו, שמחתי על בואו הנה ורצונו לבוא שנית לזמן יותר רב - מעידים על כך. גם יחסו לרוסיה נשתנה. מלא אי-אמון אליה. ספורן סבור כי אם חל בו שנוי זה יש בכך ברכה רבה, כי עדיין הוא נערץ באינטלגנציה. עודנו נחשב לסיכון בטחוני, ואינפורמציה שנמסרת לספורן לא נמסרת לאופנהיימר, אבל השפעתו באינטלגנציה עצומה, ודבריו על ישראל השפיעו. לפנות ערב בא אצי גיורא. אתמול דיבר עם משה דיין. משה דיבר הפעם בגלוי לב. ראה צורך לדבר, כי לא יתכן שיופיע רק בבחירות לאחר סיני. {0007-08} מודה שבכמה דברים לא צדק. בשבת הבאה יבוא לבית ברל ותתקיים שיחה (הודעתי שאבוא גם אני). משה דיבר אתמול בפעם הראשונה בחמימות על המפלגה, וכעל מפלגה שלו. הוא דיבר עם שנער. שנער מודה: עכשיו שהמצב בגרמניה נשתנה, ומסכים לבואו של פישר. דובר על כך גם עם גולדה. גיורא דיבר עם רחמלביץ. לדבריו על אשכול לנוח כמה שבועות, וזה יתכן רק בבית חולים. אסור לו לעבוד כפי שהוא עובד עכשיו. גם אלישבע לא תשמור עליו, כי היא שומרת רק על עצמה. בערב בא אצלי פישר. הוא מפקפק בהסכמת שנער לבואו, אבל הוא מוכן בכל זאת לנסוע לגרמניה. רואה צורך שיבוא גם לצרפת מזמן לזמן. אמנם רק עכשיו רכש לעצמו דירה בירושלים וביוקר (כארבעים אלף ל"י) - יש לו שלושה ילדים שני בנים בוגרים וילדה בת 12), אבל אין דבר. מוכן לנסוע. שנער יחזור באוקטובר - ויהיה צורך להחליט מה יהיה אז. אמרתי שעכשיו ועד אוקטובר זהו "נצח". הנה איזה שנוי התחולל בשבועות אחדים בצרפת. ספק אם היחסים ההדוקים והלבביים בין צרפת וגרמניה ימשכו גם בימי די-גול. כנראה שהערב יוחלט רשמית על שלטונו. הסוציאליסטים כבר החליטו בחיוב. בבוקר ערכתי מכתב ון-הורן על עניני הר הצופים. המכתב יחתם על ידי תקוע. תכנוננו וצרכינו לפי סקירת ח.ל. בועדת חו"ב מיום 1.4.58: המצרים והסורים עסוקים בקליטת ציוד - מטוסים, טנקים וציוד אלקטרוני - שהוא למעלה מרמת הסגל שלהם. הקליטה המבצעית תדרוש יותר זמן מהקליטה הטכנית. זה {0007-09} תלוי באיכות כוח האדם. מבצע קדש לימד אותם שיש להשקיע יותר זמן וכוח בקליטת הציוד. האיחוד הגדול ההתלהבות, אבל גם משמש גורם מעכב - בגלל הצורך בסטנדריזציה. גם השיבוצים החדשים מכבידים. בזמן הקרוב יתכנו תקריות, אבל לא התקפה רצינית - אולם מתכוננים להתקפה זו. בונים כוח אוירי, מוצנח, תותחני, צולל. הכוח הסדיר של האויב גדול יותר משלנו צנור הפיקוד יותר ארוך. חלק מכוחם דרוש לשמור על קוי אספקה ועל קיום המשטר. יש הבדל בטיב כוח אדם. למדינות ערב יש 48-45 חטיבות מול 13 חטיבות שלנו. האיחוד מאפשר התקפה משני עברים, ועלינו להגדיל הניידות שתכשיר העברת כוחות שלנו מחזית לחזית. אין לנו תשובה על הפצצה גרעינית. באויר גדול כוח מצרים-סוריה פי שלושה משלנו. עלניו להעלות מספר הגיחות ליום - ל4,5- במקום 3-2. כוחנו ב1.4.58-: חי"ר: שתי אוגדות (מילואים), 13 חטיבות (1 סדירה, 12 מילואים), חטיבת צנחנים (סדירה), ויחידת מעוטים (פלוגה סדירה של 300), 24 גדודי הקש, 16 גדודי שדה חת"מ (1 סדיר, 15 מילואים), 3 גדוד בינוני חתם .... רב גדודים - 25 ליטרה; 3 גדודים 25 מ"מ; 3 תותחי 155 מ"מ, 1 גדוד מתנייע (אמכס 105 מ"מ), 2 גונדות נ.ט. כבדה (17 ליטרה), 4 גדודים נ.מ. (1 סדיר, 3 מילואים) - 21 סוללות 20 מ"מ; 6 סוללות 30 מ"מ, 6 סוללות 40 מ"מ; 4 גונדות נ.מ. 20 מ"מ; 2 גונדות נ.מ. 30 מ"מ; גדוד נ.מ. חיל שריון (חשן) 3 חטיבות (1ס, 2 מ.), 52 טנקים בינונים, 4 טנקי סיוע, 39 טנקים קלים אמכס, 160 זחלים, 30 ג'יפ סיור, 2 גדש (?) {0007-10} חיל הנדסה (חהנ) 5 גדודי שדה (1ס., 4 מ.), חי"ק, חרפ, חמ"צ, חרכ, הגנה מרחבית (הגמר) 16 גושים (12 ס. 4 מ.), חבלים קדמיים 50, איזורים סוג א' 165, סוד ב' 164, יצידת אילת 1. (?) מצבת חיל רגלים: ס. - 1427, מ. 44.201, ס"ה 48.328. יח. מיעוטים: ס. 299, מ. 1455, ס"ה 1.754; חיר קשיש: מ. 16.023. חיל שריון: ס. 2748, מ. 11.545, ס"ה 14.293. תותחנים: ס. 1372, מ. 10.047, ס"ה 11.419. הנדסה: ס. 1.577, מ. 9.480, ס"ה 11.057. מודיעין: ס. 817, מ. 2.158, ס"ה 2.955; קשר: ס. 988, מ. 3.746 ס"ה 4.734. רפואה: 948 + 4213 = 5.161; משטרה צבאית: 583 + 1.574 = 2.157. אספקה: 887 + 4.337 = 5.224; חימוש: 2.226 + 8.023 = 10.249. פיקודים פונקציונליים 65.547 + 1.308 = 7.855; מפקדת מלואים 518 סדיר. חיל כללי 3.244 + 6.910 = 10.154; הגנה מרחבית 428 + 39.425 = 39.907. הגא: מ. 55.809; חיל אויר: 3136 + 6462 = 9.598. חיל ים: 1.639 + 2.721 = 4.366; יחידות מעבר מלאוים 25.503. רשימות מקוצרות (?) 5.081 + 12.282 = 17.363. ירמיס (?) מ. 2.735; יחידות בחיסול מ. 2.735. ס"ה סד"כ (?) 37.219 + 269.997 = 307.216. יחידות מחוץ לסד"כ: מ. 17.100. ס"ה כללי 37.219 ס., 287.107 מ., ס"ה 324.326. בזה: קצינים 15.489 (4048 ס., 11.441 מ.), חוגרים 309.297 (ס- 33.131). טנקים ביום 19.2.58: שרמנים 426 (כשירים 288; לא כשירים 138), צוותות 232 אמכס 180 (כשירים 140), צוותות 138 {0007-11} מטנ מ 10 (?) - 51 (כשירים 13, לא כשירים 38, צוותות 25). מטוסים 1.4.58: 35 פייפרים, 29 מיסטרים, טייסת 101, נורדים 3, 8 דקוטה, 28 מיסטר (טייסת 109), 15 ווטור, 25 אורגן, 5 מוסקיטו, 27 מוסטנגים, 11 מטאור (טייסת 117), 6 מטאור (צילום), 3 מטאור 3; 1 אלואט, 2 5-55; 1 הילר, 40 הרוורד, 30 סטירמן. ס"ה מטוסי סילון: מיסטר 57, מטאור 20, אורגן 20, ווטור 15, ס"ה כללי 118 סילונים. בוכנא (פרט לפייפרים): 117; פייפר 35. בתשע בערב מודע הרדיו כי די-גול יתיצב מחר בפני האספה הלאומית. המפלגה הסוציאלית החליטה לתמוך די-גול ברוב קטן. ערכתי מברק ברכה לדי-גול לאחר שתאושר בחירתו ע"י האספה הלאומית. צרכי חיל האויר לפי הבירורים שלשום ואתמול ושאר הצרכים בדולרים השנה יש בתקציב 35 מיליון ד. ועוד 10 מיליון ד. שלא ניתנו בזמנם וניתנו השנה. אולם לדעת שמעון דרושים 53.1 מיליון: 21 מיליון לתשלום חובות, 1 מיליון חלקי חילוף לשריון, 2 מ. ח"ח לח"א, 10 מ. על חשבון הווטרוים, 2 מיליון ח"ח לווטורים, 3 מיליון על חשבון סופר מיסטרים שהחלטנו לרכוש השנה (18 או 24). סופר עולה חצי מיליון, האביזרים עוד רבע מיליון; חצי מיליון על חשבון צוללות (מפרעה ע"ח שתי צוללות של 250 טון כ"א) 1.2 מיליון בשביל פטונים וסקסטונים באיטליה; 1 מיליון לחיל יבשה (קשר, אספקה, תחמושת, מצנחים וציוד לצנחנים) 0.2 מיליון להליקופטרים; 6 מיליון אספקה (כולל ח"ח 0.75 מיליון לח"א), 5 מיליון אנרגיה אטומית 0.8 מיליון שליחויות, השתלמויות ועוד. {0007-12} פטון עולה 20.000 דולר. בעד 55 פטונים ו36- סקסטונים נשלם 2 מיליון דולר, יוצא בערך 12-15 אלף דולר כל טנק. השנה נשלם רק 1.2 מ. רכש זה כולל תותחים ותחמושת. סקסטון הוא שאטו של שרמן עליו קבוע תותח של 25 ליטרא. הטווח של 25 ליטרא הוא של 105 מ"מ, כלומר 10 - 12 קלומטר. לפי החשבון חסרים 8.7 מיליון דולר. דן סבור כי מועד הסכנה של התקפת האויב הוא סוף 1959, או תחילת 1960, יש לדעתו להוסיף עוד 30 ווטורים על 18 שיש בידינו. סופר מיסטר דרוש לעמוד בפני מיג 19. דן דרש 30 סופרים. בשביל המיסטרים כבר בנו דירים. כל דיר עולה רבע מיליון לירות ומכיל 4 מיסטרים או 2 ווטורים. שעת טיסה בווטור עולה 1200 ד., שעה במיסטר 600 דולר. בנאטו טסים 250 שעה. דן דורש 150; היום נותנים 135 שעות. במרס 1959 יהיו לנו 15 טייסי סילון מבצעיים. במרס 1960 - 140. 50 טייסים צריכים לטוס 9000 שעות בשנה. זה יעלה בערך 9 מיליון דולר.