יומנים > יומן - מלא 01/05/1948

חיפה 1.5.48
בליל ההפצצה ב22- לאפריל היו 30-35,000 ערבים בעיר
והחלו אז לברוח - לנמל, לשכונה הגרמנית (תחת שלטון בריטי) עלו
על סירות ואוטובוסים, רבים נשארו במחסני הנמל, נוצרים - בבתי
כנסת. עכשיו יש בחיפה פחות מעשרת אלפים, אולי ששת אלפים,
כל הזמן ערבים עוזבים. יש שבאים לקחת חפצים, כי לא יודעים
 
מי הוא מי. קבעו לפני הכיבוש חלקי רבע בודי ניסנס ובודי צלים,
שלשם יוכל לחזור, אסרו עליהם לחלוטין העיר העתיקה, ודי רושמיה,
חליסה. אחרי הכיבוש סידר אצל שוד גמור למלא בשכונות ודי נימנס
(מיום ד' עד יום א' בשעה 6 בערב). צרפו אליהם גנבים ושודדים
פרופ. גם אנשי הגנה עשו מעשה שוד - אבל לדברי לובלינר רק
בודדים היו מקרים שמצאו אצל חברי הגנה חפצים שדודים גם אצל מפקדים.
כעשרה נמצאים במאסר בגלל זה - חפשו ערבים תפסו אסרו -
הכו וגם ענו. שאול לובלינר מה היו הוראות? ענה: לירות
בערבי מזוין, לתפוס לא מזוינים, לאסור. כשבדק במאסר - מצא
ערבים עסורים עם עינים קשורות. צוה לפתוח העינים. היה מקרה
שהשומר צוה על אסורים לדבר, כשדברו ירה עליהם בסטן, ונפצעו
אחדים, ונשארו עד הבוקר בלי עזרה רפואית. מי היה ממונה על
הערבים? קצין מודיעין שאול אריה, לדברי הממ"ז השליט סדר.
מהו מצב עכשיו? הערבים עוזבים העיר. יש הוראה כזו
מגבוה. יש ועדה של ערבים: פריד סעד (מנהל הבנק הערבי), ג'ורג
טויל, חבר העיריה. גורג מועמר עוד קוסא (מי שהיה תובע),
פריד נצר (נוצרי) וגיריוס חורי (פקיד עיריה). הם דואגים לשלום
בני עדתם. מהמוסלמים נשארה רק דלת העם, כי פחדו מדיר יסין,
מהנוצרים נשארו העשירים הגדולים ודלת העם. הערבים נוכחו לדעת
שאי אפשר לחיות בקרב יהודים.
יש ועדה יהודית לענין הערבים: נפתלי, ליפשיץ, לונץ,
עמוס לנדמן, חוטר ישי, חלפון, יעלי, איתך, כרמי, ברגמן (קצין
המחוז) אברהם זלינגר, יוסף סטרומסה מונה על בתי כנסיות ומסגדים.
 
על הרכוש מונה משה דיין מטעם מפקד החטיבה. משלושום בבוקר החלו
להריק מחסני הסיטונאים, מחסני סוכר, קמח וחיטה ואורז שנועדו
לערבים מטעם הממשלה ונמצאים בתחנות האורז בכניסה המזרחית לעיר.
חברת שבילים מקבלת המחסנים. העו"ד ליפשיץ הוא הרושם. זה נשלח
למעשה למשקים. נהגי המשקים מוסרים קבלה על כל מה שלוקחים.
חנויות לאסיטוניות - לפי דברי משה דיין - לא פותחים לע"ע.
ברהיטים וכלי בית ומלבושים לא נוגעים - מוסרים לעיריה.
לפי שעה, האנגלים לא מתערבים. מחסן האורז יפונה עד מחר, שאר
המחסנים ידרשו עוד ימים אחדים. כמה זמן תמשך הרקת המחסנים?
לא יודע. ליפשיץ אולי יודע - בכל אופן יתכן שלמעלה משבוע.
במשמר העם יש 2000 איש, בחי"מ יש כאלפים איש, בשבילם
יש 400 סטנים ואקדוחים.
שאלתי טוביה מהו המשטר הרצוי? העיריה, ועדה של הפיקוד
ליעץ ולבצע, לימין הועדה תעמוד משטרה יהודית (עכשיו יש 35
שוטרים ותיקים, בעלי בקשיש, יש להקים משטרה חדשה).
הועדה תדאג לשכון, לביוב, לאספקה, לתחבורה של ערבים.
אולם לאחר שנתקבלה הוראה מת"א על הקמת מחסנים - אין הוועד
רוצה או יכול לעבוד.
לאן הלכו הערבים? כ15,000- בעכו, חלק הלך לצור, צידון
ובירות, קצת לנצרת. מעכו חודרים לחיפה, כי המצב שם קשה.
 
טוביה מבטיח שברור הדבר כי יש פקודה מגבוה לעזוב, פועלים ערבים
בנמל אין, יש פליטים בכניסה לנמל. הצבא הסכים שבחורינו לא
הרכבת לחדרה וגם לצמח כשתלך (אנשינו עומדים לתקן הגשרים ).
- מהו הכוח הלוחם בחטיבה? גדוד וחצי 1400 איש, נשק יש רק
לשש מאות איש. יש גם גדוד חי"מ נייד - 300 איש. כמה מאומנים?
נפלו 20 הרוגים, 40 פצועים, מלבד אלה שנפלו ביחיעם.
היכן 1400 איש? 740 בהר הכרמל, עתלית ובית אורן, 230
בצפון (נהריה, שבי ציון ויחיעם (ביחיעד 45 מרותקים), 100 בבתי
חולים (כששים יצאו בריאים), בקלט 180 איש, במטות כ100- איש.
לשלוח שיירה לצפון (אילון ועוד) נחוץ גדוד, ואינו.
יש עכשיו מו"מ עם הצבא לפתוח הדרך על חניתא - אם נאפשר
העברת מעבר לסוריה. הערבים ביקשו שהות של 5 ימים להתיעץ עם
בירות.
- אצל אבא בבית החולים כ25,000- פועלים עוברים יש בחיפה
(משלמי מסים יש 30,000) (בחשמל 1000, באתא 1000, בחרושת בכלל
6-7000 בחרושת, בבנין 2500, פקידים 3300, בצבא 3500, בנמל 800,
בדואר וכו' וברכבת 600, בשרותים (נהגים, מסעדות, ספרים, חייטים,
מקצועות חפשים) 4000. בבתי הזיקוק (לא בייצור אלא בתיקון)
 
עובדים 500 פועלים יהודים, 60 אנגלים (מנהלי מחלקות) פועלי
רכבת - 0, בבתי מלאכה 150. מת"א באו 50 פועלים לרכבת (קטרים,
כוונים). במובלעת (עכו - עתלית) הרכבת נהוגה ע"י צבא, בנמל
דרושים עוד 1500 איש (עבדו כ3000- כל הימים, עכשיו יש הרבה
אניות לפנוי, ודרושים פועלים. הביאו 400 פועלים ממוריציוס -
"חלוצים", הצבא מאיים שאם לא יתנו לו פועלים - לא יתן לעבוד
עבודה ציווילית כל שרותי הנמל הם בידי יהודים. איך לקחת 1500
פועלים? בנים יהודים, גיל 35-25 בעלי ילדים (1-2) - יש כאלה
1500 בחיפה. כל אלה יש לגייס לעבודה. מחלקת העליה הממשלתית
הפסיקה אתמול העבודה. באה היום טרנסילווניה עם 310 עולים, ביום
ה' (שלשום) הביאה קדמה 400 איש. אין ממשלה שואלת כלל, כל העולים
האלה ירדו בלי ממשלה. 200 איש מטרנסילווניה הם מגויסים
ונשלחים מחר למחנה. גם בקדמה יש 200 מגויסים. אפשר להביא
אנשים מהגולה - אם שם ישיגו וויזה...
דרושים לרכבת 200 (בבתי המלאכה של הרכבת יש 140 פועלים
יהודים, לדואר וטלגרף וטלפון 100, לשדה התעופה 50, ובתי הזיקוק
300, לחברות הנפט 200. בס"ה עם נמל בערך 2500 פועל, מזה אפשר
לגייס בחיפה 1500, יש משתמטים בחיפה? 15%. כמה נתגייסו? לא
יודעים. בגיל 35-25 נתגייסו 11,060, עד גיל 25 - "נחטפו" ולא
ידוע כמה. אנשי חיפה מציעים להביא 1000 עולים מיד (בבתי עולים
יש 8000 עולים, אמנם בעלי משפחה, מחיפה יקחו 1500 איש אם יהיה
צו. - אפשר להקים בחיפה בתי מלאכה ימיים לתיקון ספינות וסירות.
 
יש כ100- איש מחיל הים. המפקד הימי הוא אריה קפלן, גם קולונסקי
פה. (מחדרה ופרדס חנה אפשר להביא 5-600 איש)
- ב430- פגישה עם מ.ג. סטוקוול עודנו פה. שלשום נפגשו בחיפה
סטוקוול, ראש המטה של מק-מילן וב"כ מעוז (מוטקה מקלב ועוד סלומון).
סוכם שלאחרי 15 במאי יתרכז כל הצבא הבריטי בארץ במשולש: רמת דוד
משם צפונה למתקני הנפט במפרץ בצפון ועד טירה בדרום.
מעתה ועד 15 למאי יונהגו סדרים: אנשי הגנה לא יורשו לנוע
בנשק גלוי באיזורים הבריטיים שבחיפה: האיזור המבוצר בהר הכרמל
(ע"י המזרים הצרפתים), המושבה הגרמנית למטה, רחוב המלכים ועד
הנמל, אזור הנמל, אזור הנפט (מתקני הנפט, בתי הזיקוק ועוד)
ושדה התעופה.
אם ימצא נשק גלוי - יחרימו אותו ויחזירו ב15- למאי
(בפנוי אנחנו לקחנו 160 רובים, 4 מקלעים, 4 מכונות כבדות, 2
פיאטים (מעט פגזים), 2 תותחים (1 הוויצר, 1 2 פונדר בלי פגזים),
2« טון חומר נפץ שבא מבלגיה לבירות). ליהודים יורשה להכנס ולצאת
לחיפה עם נשק, לערבים אסור. היהודים יורשו להשתמש בשדה התעופה
לצרכים אזרחיים, אבל לא נשק. יתמנה קצין קשר בין הגנה והצבא
לענין שדה התעופה. הרכבת מחיפה לחדרה יכלה ללכת בלווי אנשי
הגנה. יוקמו מחסומי הגנה בתוך האזור הבריטי במזרח העיר, בדיקת
ערבים יוצאים ונכנסים. שיירות פליטים ערבים יבדקו ע"י הצבא בלבד
הצבא אחראי שלא יעבירו נשק. פלוגת הלגיון הערבי החונה בדרום
 
תוצא עד יום ג' 4 במאי, ושום יחידות לגיון לא תורשינה לשוב
לחיפה. לצבא יהיה פטרול ימי. כביש חיפה זכרון יובטח ע"י הצבא,
אם אין הצבא מתנגד להבטחת דרך זו ע"י ההגנה ע"י משוריינים,
אבל בלי מחסומים. אין התקפה מותרה על טירה (כי יש שם פועלים
הדרושים לצבא) אם הכפר טירה יתקיף ישמיד הצבא את הכפר. (מ.ז.
סבור שזהו נימוק אמיתי) אין הצבא מתנגד להתקפה על כפרים אחרים.
לדעת מ.ז. עלינו להסתדר פה תחת שלטון צבאי בריטי,
מבלי לנסות לקעקע ולהפריע שלטונם, ולהתגונן מפני התקפה ערבית -
מוסכמת או לא מוסכמת ע"י בריטים, דרושים סידורים נגד התקפת אויר,
לדברי מ.ז. יש פה רק 900 לוחמים ולא 1200. משני הגדודים
שיש פה - אחד חונה בעיר, ואחד בעמק זבולון, הלילה הוא עולה
לגליל המערבי (במצב 2 פלוגות יי 270 איש), פלוגה אחת תשב בנהריה
שניה - במצובה.
מ.ז. אומר שהוא מסוגל לקלוט 1000 איש - יש לו שכון ויש לו
מפקדים.
- לפנות ערב עברתי שוב בלווית הממ"ז את השכונות הערביות.
מחזה מחריד ופנטסטי. עיר מתה, עיר פגר. רק במקום אחד ראינו
שני זקנים יושבים בחנות חצי ריקה, ובסימטא אחרת נפגשנו עם
ערביה אחת מוליכה את ילדה. אסמים, חנויות, בתים קטנים וגדולים,
מיושנים וחדישים - ללא נפש חיה מלבד חתולים תועים. המורה דרך
 
הראה בסימטא אחת בחיצוניות דלה, מחסנים גדולים ועשירים מלאים
בר, בחלקם נתרוקנו, בחלקם עודם מלאים. כמה מקומות מפוצצים,
פה ושם מחסומים פרוצים, מדולדלים. פה ושם מקומות מבוצרים -
פרוצים וחלולים. והנה בית החרושת הגדול של קוברמן - שלם וריק.
כיצד עזבו עשרות אלפים אנשים בבהלה כזו - ללא סיבה
מספקת - את עירם, בתיהם ועשרם? מה גרם למנוסה זו? האם רק
פקודה מגבוה? לא יתכן שעשירים מופלגים - והיו כאן עשירים
מופלגים, יודעי דבר אומרים העשירים הגדולים שבארץ כולה -
יעזבו את כל הונם מפני שמי שהוא פקד עליהם? האמנם פחד?
- סלומון מסביר הנצחון ביחס הצבא וברכישת לב המפקד ועוזריו
במשך חדשים. מהלל את עבודת הרי ביילין שעזר על ידו לקשור
קשרים את הגנרל. מהלל גם מ. מקלף - שהצבא רואה בו בריגדיר.
רק בריטים ציוולייים זורעים איבה וטוענים שהיהודים יפקיעו
את האנגלים מהמקום ולא יניחו לשום אינטרס כלכלי אנגליה במדינה
יהודית. לעומת זאת קלרק, ב"כ סטיל, הוא ידידותי. סלומון מיעץ
לחזק פה נציגות הסוכנות ולפעול ע"י מריוט, לדבריו ב"ר משרד
החוץ, לקרב לב האנגלים, סלומון מהלל את אבא ואת מ.ז. ומיעץ
לסדר היחסים ביניהם.
- טוביה, עזרא ואנשיהם מתאוננים על מ. דיין ועל ההוראה
להריק המחסנים.
 
- חי קיבל ידיעה שכאילו עומדים הערב לבצע ע"י גשר שתי פעולות -
פיצוץ הגשר והתקפה על בקורא. שלחתי על ידו הוראה לגולני להמנע
מהפעולה.
הי מוכן ללכת לש.א. אם רוטנברג יסכים. פלדמן בא להודיע
לו בשם רוטנברג - שאם יוצווה עליו יתן את חי, אבל זו תהיה
חבלה קשה בהנהלת מפעלו, כי מנהלי עבודה אחדים לרגל האסונות
שקרה למספר פועלים יצאו מהעבודה,
- גולדה רוצה להפגש עם המלך, נדמה לי שאפשר יהיה להשפיע.
הסכמתי לנסיון, אם כי איני מקווה הרבה אבל כדי לנסות למנוע
התפתחויות קשות לפני או לאחר 15 במאי. אך פלדמן מסופק אם אפשר
לסדר זאת, כי המלך יפחד לבוא לנהרים.
- בעשר בערב - בירור עם הועדה לעניני הערבים על קו התנהגותנו.
קבעתי כללים אלה (עם הוראות חדשות מי"ג): א) אין תפקידנו לדאוג
לחזרת הערבים. ב) כל ערבי שנשאר בחיפה עלינו לנהוג בו בשויון
אזרחי ואנושי, מחוץ לעניני נשק. ג) מחסני מזון, בגדים, חמרי
בנין, רפואה וכדומה יש לקבל תמורת תשלומין לרשות הצבא וצרכיו.
ב"כ הועדה לעניני הערבים צריך לרשום מה שנלקח, כמה וע"י מי
ולקבל התחייבות. ד) כל רכוש פרטי וחנויות הדרושות להזנת הערבים -
יש לשמור משוד והחרמה. ה) השמירה צריכה להיות בידי משטרה -
 
כשתהיה - ועד אז בידי הצבא. ו) כל עזרה לערבים צריכה להנתן
דרך העיריה.