יומנים > יומן - מלא 05/06/1966

{0202-64} 5.6.66, יום א' נגשתי בערב למדרשה ודיברתי עם צביון. לא 4 אלא שלושה, ואת המורה הוא לא מפטר, אלא בעלה העובד בדימונה בא אצלו ואינו מתנהג כהוגן. המורה היא טובה והוא רוצה שתשאר, אלא למען בעלה לא יבוא הנה - הוא מציע לה שתגור בירוחם (בעלה עובד בדימונה) ותבוא בכל בוקר למדרשה ובערב תחזור לבית. שאר שני המורים - משולם מבאר שבע אהוב מאוד על התלמידים, אבל אין לו סמכות, וגם משה רגב הוא מורה טוב אבל התנהגותו לא הולמת המדרשה. בסוף השנה הראשונה אפשר עוד לפטר מורה, אח"כ- זה תלוי במשרד החינוך ובחבר המורים. הוא דיבר עם שלום לוין והוא הסכים. הצעתי להביא לי קודם כל את המורה. סיפרתי לה מה שאמר לי צביון, היא שענה שלא אמר לי האמ ת, . היא החלה להתרגש ולבכות ובאמצע נכנס בעלה והפסקתי השיחה לאחר שכל מאמצי להרגיעה לא הצליחו. אחר כך דברתי עם משה רגב הוא לומד מקודם בבה"ס הירוק שנתיים. יש לו מכתב ממני משנת -1959 כשכתב לי שהוא רוצה להשת קע בנגב-אם יפוטר באמת יעשה כל המאמצים להישאר בנגב. עשה עלי רושם טוב. אחר כך בא אצלי משולם. קראתי לצביון וספרתי לו מה שטוענים המפוטרים. היה לי רושם שהע נינים אינם בסדר. יותר מדי רכילות ואולי יותר מדי שלטון יחיד. {0202-65} קראתי לתלמידים - באו 4 במקום שלושה, ביקשתי מהם שלא יתערבו בעניני המורים ושיעשו מאמץ שלפחות חצי שנה יהיה שקט, למען שאלה שהסמכות בידם יוכלו לבדוק ולסדר הדברים. לי אין הזמן לכך וגם אין לי הסמכות. ענו לי שלא יכלים לשתוק, זה נגד מצפונם. בקשה זו הפניתי גם למשולם מבאר שבע - אבל מסופקני אם ישמעו לי. חזרתי לצריפי אחרי עשר - לא שקט. חבל שתדי נוסע לאתונה מחר (לשני ימים) ולאמריקה לשבועים בשביל המגבית, למעשה - בשביל ירושלים. נתעורר בי ספק בכשרונו של צביון לנהל לבדו את המדרשה. צביון נתן טיוטא של מכתב ללנדוי ממפעל הפיס על הצורך לעזרה למדרשה. שניתי קצת הטיוטא וביקשתי את ניסן למסור אותה לצביון להעתקה. לא יכלתי אח"כ לישון עד שעה מאוחרת, אם כי בלעתי פעמים כדורי שנה. - כחבתי מכתב לרובין - מסדר עכשיו תערוכת ציורים בתל-אביב, ומכתב ברכה למשפחת ווכסלר, שבנם מאיר נספה באסון של השיירה של הדסה להר הצופים ביום 14 באפריל 1948.