יומנים > יומן - מלא 05/07/1937

{P001} {0138-01} 5.7.37 הסערה שקמה אמש בגלל פרסומי פלקור שככה. בפי שמעה עוד אתמול בצהרים על הדבר מפי לוריה - מבלי להעיר כל הערה. כשנזדמנה אמש אצל חיים יחד עם לואיס הפליטה במשך השיחה כלאחר יד שהידיעות כבר נתפרסמו. חיים ולואיס קפצו כנשוכי נחש. אני לוריה ודוריס ישבנו באותו שעה במשרד, ופענחנו המברקים של משה. הטלפון החל לצלצל. חיים, לואיס ולברף בפי. איך נעשה כדבר הזה, איך זה לא נועצתי בהם. הבוקר הסברתי הדבר לחיים ונחה דעתו בהחלט. אמרתי לו: א) לא הודעתי לו כלום - למען יוכל - אם ישאל - להגיד באמת ובתמים לב שלא היה לו מושג מכל הדבר. ב) הפרסום היה נחוץ 1) למען המעיט ההתרגשות והסערה העלולה לקום בקרב הערבים בארץ עם הפרסום הרשמי. נתאר לעצמנו שאנו ערבים בגליל, ובבוקר או בערב לא עבות אחד אנו "מתבשרים" שמאתים אלף ערבים עם כל אדמתם ואנשיהם ובתי קברם ומסגדיהם מוסברים למדינה עברית - לחיים ולמות. אם הדבר יתפרסם לא רשמית - ישמעו יאמינו ולא יאמינו כי השמועות, עד עכשיו כבר הרגילו קצת לרעיון של מדינה, וכשתבוא ההכרזה הרשמית לא יהיה כבר הרושם ("שוק") כל כך יסעיר וממחיץ. 2) למען הכשיר דעת הקהל היהודית, כי יתכן שהדו"ח המלא בצרוף הודעת הממשלה על 8000 סרטפיקטים (אם אמנם תבוא הודעה כזו) יתקן אח הרושם של הודעתנו המקוצצת. 3) להעניש את א.ג. גם לואיס נחה דעתו - אולם הוא טען טענת בפי, הצודקת גם לדעתי: כשם שהיא לא היתה זורקת אבן בברכה האר"ית מבלי ידיעתי - לא הייתי אני צריך לסער את הברכה האנגלית בלי ידיעתה. - הפדרציה הציונית באנגליה הזמינה אוחי לישיבה תכופה. ברוד. לא בריא וזה יותר משבוע לא היה בלונדון. קראו היום בעתונות תמצית הרפורט ורוצים לשמע מה לעשות ומ לחשוב. {0138-02} אמרתי להם: א) לא ראיתי הדו"ח. כשיופיע - ידרוש עיונו זמן לא מעט, כי דו"ח דן בשאלות - גור הרושם שיש לי מהקטעים והתמציות הבלתי רשמיים הוא - שדו"ח עולה על כל שאר הדוחים שקדמו לו בהבנת הציונות והמציאות האר"ית ובהערכת מפעלנו, ושאם נסיח דעתנו מהצעותיו המסוימות - הריהו יוצר בשבילנו בסיס סטרטגי טוב למלחמתנו הפוליטית ומגביר בקרב דעת הקהל האנגלית את הכרת זכותנו בארץ והחשבת מפעלנו. ב) עד הקונגרס אין שום גוף ציוני, לא רק ההנהלה אלא גם הוה"פ, רשאי לקבל כל החל סופית או להתחייב על איזו עמדה. הצעות הועדה נוקבות וחותכות - ורק הקונגרס מוסמ לקבל עמדת. ג) עד הקונגרס עלינו לגייס את כל יכלתנו הפוליטית והאינטלקטואלית למען הרוס את unworkability of the Mandate :ההנחה המרכזית של הדו"ח, שהיא, כנראה עלינו להוכיח שלא המנדט - אלא החייבים בהגשמת המנדט נכשלו. המנדט האר"י הוא אפשר המפעל המוצלח היחיד של הסידורים לאחר מלחמת העולם - ובדו"ח עצמו נמצא חומר להוכיח זאת. ועלינו לעמוד על התביעה שאנגליה חייבת בהגשמת המנדט במלואו ובאמונה ושהדבר הוא גם אפשרי וגם חובת-כבוד וחובה בין לאומית של אנגליה. ד) באותה שעה עלינו לבקר את הצעות הועדה ולציין את האבסורדים האלה: 1) הפקרת הנגב לשממון שעמד בו מאות שנה - כי רק היהודים יוכלו להפריחו. זהו השטח הגדול היחיד בארץ, שלרגל היותו בלחי מיושב, יש להעמידו לרשות התישבות יהודית. גם האינטרס הבריטי יסבול מהסגרתו לידי הערבים. 2) הוצאת ירושלם החדשה ממדינת היהו בניגוד ליפו שנכללה במדינה הערבית, אם כי מוקפת באדמה יהודית. זכותם של שבעים אלף היהודים בירושלם ויותר מזה - זכותו של כל עם ישראל בירושלם וודאי גדולה מזכותם של חמשים אלף ערבים ביפו. 3) השערוריה של הסגרת נקודותינו בעבר הירדן ומפעל החשמל למדינה הערבית. 4) הסכנה שבגבול המזרחי של עמק החוף אם לא יגיע להרים. {0138-03} 5) הסכנות החמורות הכרוכות בתקופת המעבר העלולות להביא לידי כך שבמקום מדינה יהודית אפילו מקוצצת יקימו מנדט בריטי מקוצץ על החלק הקטן שמציעים למסור ל"מדינה היהודית". שאלו אותי: מה נענה לשואלים: המקבלים אתם הצעת הועדה? עניתי: תאמר שאנו שוללים את הבסיס של ההצעות - פיסול המנדט, ואנו מבקרים את ההצעות עצמן לפי הקוים הכלליים שסימנתי. - מה תעשה ההנהלה? ההנהלה תעיין בדו"ח - ותפעל לפי שתי ההנחות: א) שלילת פיסול המנדט ותביעת הגשמתו ב) פעולה נמרצת לתיקון ההצעות. ובקונגרס נראה. התיעצנו על הפעולה נגד הדו"ח השנתי. לואיס הציע להכתיב את אמרי מכתב בטיימס. חיים התנגד. נצטרך לאמרי בענינים יותר כבדים, והחלטנו לפי שעה לחכות לחומר מהאר ולפרסם מכתב-בקורת שנשלח לועדת המנדטים. "רחוב הצי" הומה לגלויי דיילי טלגרף ודיילי-הרולד. המנצסטר גרדיין פרסם הדברים בשם הניו-יורק טיימס. מווייז מברק: נדהמים להצעות. בא אלכס כהן. עומד לבוא סילוור.