יומנים > יומן - מלא 06/01/1939

{P001} {0186-23} ניו יורק, 6.1.39 חזרתי הנה הערב מפילדלפיה. השיחה עם אדלר נקבעה לשתיים ורבע. כל הנהגים שפניתי אליהם לא ידעו היכן Dropsie College גם בטלפון לא נמצא, לבסוף נמצא נהג שסבור היה שהמקום ידוע לו, אלא לאחר שהגיע לשם נתברר שזה קולג' אחר, אבל לשם הגידו לי סוף סוף היכן דרופסי, והספקתי להגיע במועד. השיחה עם אדלר נמשכה שעתיים. הזקן היה מתחילה רותח וזועף, אחר כך נעשה קר- לבסוף ידידותי. לאחר ששפך את כל מרי זעמו על חיים והריק את כל קובלנותיו וקובלנות חבריו וחברותיו- נח מזעפו, ואפשר היה לדבר על עצם הענינים. לאחר שהסברתי לו בקצרה את מסיבות "השיחות" ולמה אנו רוצים לכנס באמריקא ועידה, אמר: אהיה גלוי-לב. אי אפשר לשאת את התנהגות הציונים. בתחילת אוקטובר הבהילו אותנו. נרתמנו לפעולה, אם כי לא ידענו מה המצב ולא ראו כלל צורך להודיע לנו. בשנים לדיצמבר שלח (אדלר) מברק לחיים- ולא קיבל כל תשובה עד היום הזה. ב24- שלח חיים מברק לווייז וגולדמן שתאריך השיחות טרם נקבע ובקש להודיע שאת לאדלר. מה הם סבורים? עם ה- Yokel האמריני אפשר לעשות הכל? הנהלת הסוכנות מתנהגת כשלטון טוטליטרי. אין הוא מוכן לסבול את ה-insolence וה-impudence. הוא יעזוב bag and baggage ויתפטר ויודיע על התפטרותו. סוף סוף הוא עשה דבר מה בשביל א"י. העירותי שבתחילת דיצמבר לא היה חיים בלונדון, כי נסע לקושטא ואנקרה, כן רעם הזקן, קיבלתי תשובה מפרלצווייג שחיים בתרכיה, אבל יש טלפון בעולם ואפשר היה לטלפן לחיים. {P002} {0186-24} אמרתי תורכיה אינה אמריקא. חיים היה בקושטא, אח"כ באנקרה ופרלצווייג לא יכל היה לדעת היכן הוא. אבל אין זה העלבון הראשון, טען, במרירות. כשמת וורבורג רצתה אשתו להמשיך מפעלו. בעצם היא הביאה אותו לארץ. היא דרשה ממנו לבקר בארץ והיא השפיעה שיתענין בעבודה הציונית. היה מובן שלאחר מותו של פליכס תמשיך היא את מפעלו שהיה כל כך קרוב ללבה. היא נמצאה אז במצב אמוציונלי והודיעה שהיא נכונה לקחת מקום המת בועדה הפוליטית. מה עשו? סטיין גילה קושי פורמלי, והתנדותה נדחתה. אח"כ היא קבלה מכתב ארוך מחיים שבו הוא מבקש ממנה לחסום (to miygle ) את פיו של י.ל.מ. היא באה אליו עם המכתב. הוא יעץ אותה לא לענות כלל, אין י.ל.מ. אדם שאפשר לחסמן. אמרתי שסטיין על פי מלאכתו הוא פורמליסט, והוועדה קעבלה את עמדתו, כי גם חברי הועדה הם פורמליסטים, ובימים ההם לא נתנו אפילו לחברי ההנהלה להשתתף בישיבות הועדה. כן, כן, אני יודע, השיב. ובכל זאת אני קבלתי בסוד את הפרוטוקולים של הועדה. ואני קיבלתי אותם, עניתי, אם כי אני יו"ר ההנהלה, ולא נעלבתי כי יש לי סנס אוף הומור, והתיחסתי בביטול לקפדנות של הועדה. הזקן נתרכך והתחיל בזכרונות. לפני שנתיים נפגש יחד עם ליפסקי עם הנשיא רוזוולט. רוזוולט שאל אם ענין חבש לא השפיע על המצב בארץ, ואדלר סיפר לו מה שהיה ידוע לו באותו ענין, שהיה בתחילה [?] על הבנקים, והממשלה נתנה ערבות של חצי מיליון פונט להציל הבנקים מכישלון, רוזוולט שאל אז על החיים הרוחנים בארץ. אדלר סיפר לו על האוניברסיטה. הנשיא התענין בקהילה הנוצרית בארץ, ואדלר אמר לו שיש שמונה אלף נוצרים בארץ. הנשיא שאל אז על החקלאות והתעשיה, ובמידה שהעובדות היו ידועות לו הרצה אותן בפני הנשיא. זה שאל על מצב התפוזים ואם יש הסכם בין מגדלי התפוזים בארץ עם התפיזים בדרום אפריקא וארצות אחרות למנוע שטפון בשוק התפוזים. אדלר ענה שעונת התפוזים בארץ החלה בתקופה שונה מזו שבאפריקה. {P003} {0186-25} רוזוולט אמר ששמע מאנשים שונים דעות מתנגדות על המצב בארץ. יש אומרים שהכל מטופח על ידי הון חוץ ותלוי בו. אחרים אומרים- שהתפתחות הישוב היהודי מפליאה בכוחה היוצר והחיוני. א"י מענינת אותו, והוא רוצה לראות הדברים בעיניו, ואחר גמר כהונתו יש בדעתו ללכת לארץ. הנשיא הוא אישיות יוצאת מן הכלל. ממוצא הולנדי, אדוק בדת, אמיץ לב, לוחם נגד דעות קדומות, עומד עצמו ו"דורך בשבילו המיוחד". אולם אדלר חושש שיבלבלו את הראש לאמריקנים. הנה יש כאן צ"ר נש אחד ושמו זיף, רוויזיוניסט. כתב ספר נגד אנגליה, הוא מקהיל קהילות ועושה רושם. בספרו הוא מצטט את ווייז ודו-הז (מספרים "הבגידה הגדולה"). הוא טוען שא"י יכלה לפתור את כל שאלת היהודים עכשיו בא הנה איש חדש, רוויזיוניסט מאירלנד, עם רעיון להעביר במשך שנתיים מיליון יהודים לארץ, הסתה זו נגד אנגליה רק עלולה להזיק. "הועד הלאומי" וציוני אנגליה דורשים מההנהלה להמנע מהשתתפות- תיקנתי אותו: דורשים לעיין מחדש בשאלת ההשתתפות. אני בעצמי מתנגד בכל תוקף להחרמה, והוא הדין ויצמן אם כי איני תולה תקוות מרובות במו"מ. אבל גם אני מאמין באפשרות פתרונה הגמור של שאלת היהודים בארץ. אני אומר זאת לא רק מפני שיש השקעה ציונית- אלא כאדם שחי למעלה משלשים ושתים שנה בארץ וראה למה מסוגלים היהודים בארץ ולמה הארץ מסוגלת כשמשקיעים בה הון עבודה ואהבה. האפשרויות של הארץ הן כמובן מוגבלות - אבל רחבות, ובתנאים מסוימים אפשר להציל מיד את כל הדור הצעיר מגרמניה ואח"כ גם מפולין ומרומניה. אדלר: אני איני ציוני, אבל חיבתי לארץ גדולה מזו של הציונים. לא מהיום. עוד מראשית שנות התשעים אני מטפל בא"י, איני סבור שא"י יכלה בלבדה לפתור שאלת העם היהודי, אבל המזרח הקרוב יכל- כלומר א"י סוריה ועיראק, ועוד בשנת 1891 נפגשתי עם הוויזיר הגדול כמאל עשה בענין זה. הוא אמר שהשולטן רוצה שהיהודים יבואו {P004} {0186-26} לארץ, אבל א"י היא קטנה, ויכולה לקלוט רק 5000 בשנה, והיהודים צריכים להתישב בסביבות א"י, בסוריה ובמסופוטמיה. ניתי להשפיע אז על ברון הירש- הוא התנגד, כי פחד מתרכיה. הגשתי תזכיר להרצל בענין זה, הוא הבטיח להביא תזכירי לקונגרס ראשון - ולא הביא. אמרתי לו- אז אולי היה טעם לדבר על המזרח הקרוב כולו, ואולי התישבו היהודים בהמונים אז בא"י בסוריה ובעיראק היתה כל ההיסטוריה אולי אחרת. מאז נשתנו התנאים. עיראק היא מדינה עצמאית. סוריה כמעט {0186-27} עצמאית. קמה תנועה לאומית ערבית. אין להעלות על הדעת שעיראק תתן לנו להיות כוח יהודי גדול בתוכה. עכשיו בכל אופן יש לדבר רק על א"י - כמובן על א"י כולה, לרבות עבר הירדן. אולי צדקת עכשיו, ענה, בכל אשם הנאציונליזם המשוג. אבל אז האמנתי בהתישבות בכל המזרח הקרוב. אולם שאלת עיראק עומדת עכשיו- באופן אחר. יש צעיר אחד, בן אח (או אחות?) של רוזנוולד, עשיר לא ציוני, אבל מעונין בא"י, מנדב לאוניוורסיטה, שותף בחברת האשלג והחשמל בן 35, שמו נורמן. יש לו אידיאה אחת, מעין משוגע לדבר אחד: העברת ערבי א"י לעיראק. זה שלוש שנים מטפל בשאלה זו, למד וחקר, שלח סופר אנגלי בל לעיראק שיכתוב על כך בעתוני אנגליה. הוא עכשיו בלונדון לשם כך. רוצה לפנות למשרד המושבות. עיראק היא ארץ עשירה, יש בה מים, שטחים גדולים, והוא אומר שאפשר להעביר כל ערבי א"י לעיראק. אמרתי: מבחינה קולוניזציונית אין ספק שהדבר אפשרי. יתר על כך - עיראק מעונינת בכך, כי מצבה לא בטוח. יש לה שני חזקים תרכיה ואיראן. -כן, השיב אדלר, אני יודע הכל. אני מתענין בדבר זה כמעט חמשים שנה. עזרתי בענין זה לנורמן, הוא בא אלי לפני שלושה חדשים. ציינתי לו כמה מקורות. - הוספתי: אבל אני מסופק אם בתנאים הקיימים תעיז עיראק לדון בהפצה, והקושי העיקרי- אם ערבי א"י ומנהיגהם ישמעו הצעות כאלה. - נורמן סבור, ענה, שאם יש לערבי בא"י 10 דונם ויציע לו מאתים, אלף דונם בעיראק ילך. כך ישבו גם את אמריקא. המתישבים הראשונים בניו-אינגלנד מצאו שאדמתם רזה וצחיחה. הממשלה הציעה להם אדמה במדינות המערב והם נדדו במושבם הראשון והתישבו במערב. - כאן לא היתה שאלה פוליטית. להיפך האינטרס הפוליטי המריץ את הטרנספורט. {P005} {0186-28} - אבל נורמן נאחז ברעיון זה, והוא מצא כבר תומכים וימצא. גם זיוו מטפל בדבר זה..... אבל נשוב לענינך. ובכן אתה מציע לכנס "קונגרס יהודי עולמי" -לא, אמרתי, איני מציע כינוס קונגרס יהודי. יש כבר דבר כזה, זהו ארגון פרמננטי עם בחירות. מה שאנו רוצים עכשיו זוהי ועידה [? ] לשם חיזוק ידינו במו"מ עם האנגלים והערבים. הערבים גייסו את המלכים שלהם. לנו אין מלכים ומדינות, אבל יש עם, ואמריקא משמשת גורם חשוב, ועלינו לגייס מה שבידינו. - האינך יודע, שאל, שהאמריקני הבינוני הוא איזוליישוניסט? - כך חשבתי כשהייתי בלונדון, ותמיד הזהרתי את חברי לבל יתלו תקוות מוגזמות בעזרת אמריקא. אני גם עכשיו רחוק מאשליות בנידון זה. אבל ארבעת ימי שהותי באמריקא עכשיו שינו קצת את דעתי. אני נוכחתי לראות שאמריקא מתענינת הרבה יותר בשאלות עולמיות מאשר חשבתי, וראיה- נאומו האחרון של רוזוולט. - זה היה רק נאום של רוזוולט, השיב. -אבל רוזוולט אינו יחיד. הוא סוף סוף נשיא אמריקא, ופופולאריותו עצומה והוא לא היה נואם ככה כאילו לא ידע שיש לו תומכים. - רוזוולט הוא בלי ספק איש אמיץ, נועז וכנה. הוא בלי ספק מאמין במה שדיבר. אבל אינם אוהבים באמריקא כשמסבכים אותם בענינים זרים. כמה אנשים אתה רוצה להביא לועידה? - אמרתי, אני סבור שמחוץ לאמריקא יבואו כמאה איש. כמה מפה - איני יודע, זה ענינכם. - ובכן זהו מס-מיטינג. אתה רוצה במס- מיטינג, 6-5 אנשים ינאמו נאומים, יחרפו את אנגליה, יכריזו על בגידה. אני יודע איך דברים אלה נעשים. כך עשו לפני חדשים {P006} {0186-29} אחדים. ציוו על כל ה"רבייס" להמטיר טלגרמות לרוזוולט באותו נוסח. עשרות אלפים טלגרמות. כלום לא ידע מי ערך את זה? אתה סבור שזה עושה רושם טוב? אני התנגדתי למטר הטלגרמות האלה. אך ליפסקי ווייז לא שמעו לי. - אמרתי לפי הידיעות שיש לי ממקור מוסמך הביאה הפעולה ברכה. זו היתה גם דעת ידידינו בממשלה האנגלית, כי פעולה זו חיזקה את ידיהם. - אני מתנגד למס-מיטינג, התעקש. מלבד זה - דבר זה יחליש את הסוכנות. אינני ידיד גדול של הסוכנות כפי שהיא קיימת. זוהי בעצם אוליגרכיה. - כל ארגון מוצדק הוא מבחינה ידועה "אוליגרכיה"- השיבותי. ואני מציע ועידה שישתתפו בה גם אלה שאינם באוליגרכיה. - ועידה לא של הסוכנות עלולה לרופף עמדת הסוכנות, טען. סוף סוף זהו הגוף המנהל מו"מ עם אנגליה, מי יזמין ועידה זו? שאל. -הסוכנות תזמין, עניתי, אבל לא רק אנשי סוכנות. נזמין "האגודה", נזמין קהלות גדולות באירופה- קהלת וורשו, לבוב, קרקו וכדומה. - אז צריכים להזמין גם קהילות נ.י., פילדלפיה, שיקגו, בוסטון. הן יותר גדולות מקהילות וורשו שלך- וזה יהי מס-מיטינג. מדוע לא תזמינו את מועצת הסוכנות היהודית, המייצגת, להלכה בכל אופן, את כל קיבוצי היהדות בארצות שונות. יש בה כמאתיים חברים מכל הארצות. - זה יהיה מס מיטינג עוד יותר גדול משאני מציע. אני חשבתי שיהיו כמאה וחמשים איש- מאה מחוץ לאמריקא וחמשים בערך מאמריקא. לפי הצעתך יתכנסו יותר ממאתיים איש. התסכים שנזמין גם ב"כ "האגודה"? אני אולי רחוק בהשקפותי יותר ממך מ"האגודה", אהל האגודה מייצגת חלק גדול של יהודי פולין, יש להם צבור גם בארץ, הם מעונינים עכשיו בא"י, עובדים אתנו באופן הוגן, יוזמנו על ידינו לשיחות בלונדון ולא יתכן להוציא אותם מהועידה. {P007} {0186-30} - איני מתנגד להזמנת "האגודה" השיב. - אני שמח לשמוע זאת. ואני רואהשההבדל בינינו נעשה קטן יותר ויותר. אך יש גם גופים אחרים שאינם משתתפים בסוכנות- ויש להזמינם. - מי? שאל. - למשל, בני ברית. הם כמדומני לא מיוצגים בסוכנות. - אז תתעורר השאלה של ברית אברהם ושאר היורדנים. - חלק מהם, עניתי, משתתפים כמדומני בהסתדרות הציונית. בכל אופן אלה הם פרטים. אם אתה מסכים שמלבד חברי מועצת הסוכנות ישתתפו גם אחרים - נראה לי שנוכל לבוא לידי הסכם. אולי מוטב שאני אברר הפרטים עם הכסטר בניו-יורק? - אני אהיה ביום ד' ו-ה' של השבוע הבא בניו-יורק ונפגש שנית, הציע. - טוב, בינתיים אני אברר הדבר עם חברי ועם הכסטר. - דרשו ממני (עבר אדלר לענין חדש שחששתי לו כל הזמן) שאני אסע ללונדון להשתתף בשיחות. מסרו לי שהמו"מ יתנהל ע"י ההנהלה. אני לא צעיר. זה שלוש שנים לא יצאתי מאמריקא. אני יכל להתקרר בלונדון, ובמותי אוכל לעזור פחות מאשר בחיי. אני בן 76, ולא קל לנוד למרחקים. בל אמרתי - אין טעם שאשב בלונדון כמה חדשים- - העירותי שהממשלה בלונדון סבורה שהשיחות ימשכו רק שלושה שבועות - - או שלושה חדשים, ואני אצטרך לשבת שלושה חדשים בהוטל בלונדון למען שיתיעצו אתי פעם במשך שני רגעים. לא, אין אני נוסע. הצעתי שיסעו לואי שטרוס וגיימס ביורק. הם אנישים נבוכים בעלי השפעה - אבל הם יסעו אם ישותפו במו"מ עצמו. לא רציתי להכנס אתו בברור זה, אך העירותי שמצד הלא ציונים ישתתף במו"מ הכסטר, שמכיר בעניני א"י. אנשים שאינם יודעים למעשה את הענינים לא יועילו הרבה בתבונתם {P008} {0186-31} בלבד. אולם לפי שעה איני יודע עדיין מה החלט בלונדון, ועדיין אין אנו יודעים מתי יתחילו השיחות, ואולי ההתפתחות החדשה בסוריה תעכב. - הוא שאל שוב מה הם סיכויי המו"מ? - אמרתי, איני יודע, אך קשה לקוות לתוצאות חיוביות. - אם יגיע לפירוד עם הממשלה נצטרך לדון מחדש על כל השאלה, אמר. בקיץ קיבלתי מכתב מרדינג. הוא ניסה להשפיע עלי שלא אתנגד למדינה יהודית במקרה שוועדת וודהד תקבל תכניתו של פיל. כפי שמודיעים לי עכשיו הממשלה עיפה מכל הענין וחושבים על המחלקות. רדינגט הזהיראותי לפני פרסום הדו"ח של וודהד שאם היהודים יתנגדו לתכנית פיל, במקרה שתאושר ע"י וודהד, עלולה לסלק ידיה מהמנדט. - לצאת מהארץ? שאלתי. - כן, להסתלק מכל ענין א"י ענה. - אמרתי, שאיני מעלה דבר זה על הלב. אנגליה לא תעזוב את הארץ. היא יכלה אולי לעזוב אותנו - אבל לא א"י. - אינך חושב שהיה טוב למסור המנדט לתורכים? לדעתי אלה הם היחידים שיודעים לשלוט בארץ כזו- אמר לתמהוני. - אמרתי שאיני חושב הדבר לאקטואלי. חזרתי לענין הדיון, והוא הביע ספק אם הועדה הפוליטית המיעצת מוסמכת גם לדיון זה. היא נבחרה על מנת שתשתתף בדיון בענין החלוקה, כרגע יש ענין יותר רציני- הסכם עם הערבים, ולכך לא הוסמכה הועדה. - אמרתי, אניני פורמליסט ואיני בקיא בחוקים, ואני מתפלא שדווקא הוא מעורר שאלות פורמךיסטיות. בכל אופן בועדה משתתפים ציונים ולא ציונים במידה שווה, והמו"מ יתנהל ע"י ההנהלה גופה. {P009} {0186-32} הוא לבסוף יעץ אותי להפגש עם נורמן כשישוב, ועם אחד מאנשי האגודה פה. - רבי ליאון יונג. נפרדנו בסוף בידידות רבה.