יומנים > יומן - מלא 06/07/1944

{P001} {0152-81} ירושלים, 6.7.44 היום הגיע ג. אגרונסקי מלונדון והוא מוסר: בצאתי מכאן לקחתי אתי שאלון בן 45 שאלות, והנני מוכן לענות על רובן. אני רוצה עתה למסור בשם משה הדברים שלדעתו חשוב שתדעו זאת מיד. עוד לפני בואו של משה הלך מכתב מחיים אל סמאטס; למכתב זה לא היתה צורת תזכיר, כי אם מכתב ידידותי הבא אחרי שיחה ומציג משאלות מסוימות, לא דרישות, המשאלות הן: א) שהפתרון יהיה מהיר; ב) ש"ליוויל" המחליטים יהיה גבוה ( שבאם יניחו את הדבר לאנשים פחותי דרגה הם עלולים לקלקל); ג) ארגומנט קולע נגד חלוקה. חסרה לדעת משה דרישה חיובית למדינה יהודית, שכל התנועה חייבת בה. היתה שיחה בין סטיינלי וחיים, שם היו שלוש נקודות חשובות: א) שהממשלה החליטה; הוא אמר "איי היוו מיד אפ מיין מיינד"; לא אמר מה היא החלטתו, והסביר מדוע אין הוא יכול להגיד, כי אתה לא תוכל לשמור זאת לעצמך, תראה עצמך חייב למסור הלאה; ב) טשרטשיל בעד חלוקה; ג) הוא שאל את חיים אם יש לו הצעה לגבי איש לנציבות. חיים עמד לכתוב בנקודה השלישית, היה דיון. נמיר התעקש שאנחנו נציע את גיטר; דעתי היתה שזה יהיה איש צבא; מצדנו קראו בשמו של איירונסייד, דובי (זה דוד של וינגייט, בן אותה הכת הדתית "פלימוטה בראזערן," הוא היה מושל מאלטא ומפקד צבאי בארץ ב1929-). לגבי גיטר אמר סטיינלי מיד שזה אינו בא בחשבון, אבשר הוא מן המובחרים בפקידות, ולאנשים מסוג זה מחכה "תור" ארוך. אני הייתי נגד מכתב, כי אמרתי שאין סודות, ומכתב זה יכול להתגלגל ולהגיע לפאשיסטים הבריטיים, ומצד שני - פעם יכולים לומר לנו בשעת הוויכוח: הרי זו היא בחירתכם, אך בכל זאת הלכה פתקא א' - פרטית - לסטיינלי, ובה דובר על טיפוסים כמו ווקופ, דובי, גיטר וכו,' ופתקא פרטית שניה למארטין, לפי בקשתו של מארטין. לחיים היתה סעודה עם מארטין, ולאחר זה שלח חיים פתק בו נזכר שם אחד: סיר יוברט ינג, ציוני. דידס אינו בא בחשבון לעת כזאת לתפקיד זה. {0152-82} בארוחה אמר מארטין לחיים שלושה דברים מדוע רוצה וינסטון בפתרון עכשיו, פתרון מהיר, מוקדם: 1) וינסטון חושב את עצמו כיודע את הענין; 2) הוא רואה את עצמו "פיט טו דו איט," וזה כנראה מבחינת אהדתו לענין; 3) באשר יש לו כוח וייתכן שאחרי המלחמה לא יהיה במצב לעשות. יומיים לפני בואי, ב10.4- אכל הנרי מילטשיט עם וינסטון, היה שם גם בריקן, והיו ממשפחת הפרמיר. זה היה בימי הרתיחה, כאשר עמדו תחת הרושם של הרציחות בארץ. אז הוא אמר שהוא יתנזר מכל זה; שלושת רבעי המפלגה השמרנית הם נגדו ברקע הא"י, והוא יחידי, והוא יכול היה לעמוד כל עוד הדברים היו בסדר, מי יודע מה יהיה אחר כך, אמר להנרי, הכספים שאתם מוציאים לתעמולה באמריקה סוחבים את שמנו ברפש. מכאן הראיה שההדגשה שהוא ידיד מאד - מאד נעוצה אצלו. היתה לי שיחה עם מארטין ושאלתי אוו מה יש לו בשבילנו, והוא ענה לי שלא יוכל לומר לי אם יש ומה יש, לחיים הודה שיש רצון לפתרון מהיר. בשיחת חיים עם מארטין דובר על שתי מדינות. נזכרה תכנית לודרירמילק, היתה הדגשה שזה מסתמך על הנחה של סיפוח חלקי עבר הירדן, ומארטין אמר ששיטה כזאת יכולה להפרות את שתי המדינות בארץ, ולזאת ענה חיים בחכמה: אם נקח חלקים מעבר הירדן שניהם יזכו במידה; שתי המדינות אצל חיים הן ארץ-ישראל ועבר הירדן, אצל מארטין היתה הנעימה - שתי מדינות בארץ-ישראל. אלו הן הנקודות העיקריות. האינפורמציה האחרונה ביותר - חיים ומשה ראו את הול - הוא השני לאידן בפוראיין אופיס, ב.30.6- עם הול היה הנדרסון ועוד מישהו ממשרד החוץ, נדמה לי אלן וקר, קאתולי. לפני זה ראה חיים את אידן בענין זה (בפעם הראשונה תוך שנים אחדות). כשנפרדנו אמר אידן שני דברים: תבוא אלי בכל עת שתרצה, בקרוב יהיה צורך לדבר בענינים שמחים יותר. אמר חיים: האם יומנו, ה Day שלנו, הולך וקרוב? וזו השיחה עם הול - השאירו לו את הטלגרמות האחרונות של גרינבוים. הול אמר: ברגע זה - ויש לפרש את המלים "ברגע זה" כממש ברגע {0152-83} זה - נדונה השאלה בקאבינט-המלחמה, אם יש לכם הצעות ממשיות - הגישו, ומה הציע בערך מה שהוצע כאן. הפרוצידורה של השיחה, אחרי בירורים מקיפים במשרד, ב,77- היתה בערך כך: חיים הציג את משה ואמר - הנה איש בא מהמקום, הוא דבר עם השליח, והוא ימסור גם את האוירה וגם את ההצעות. משה הדגיש שזו היא סיטואציה יוצאת מן הכלל. על זהשאל הול: האם אתם מתכוונים למשא ומתן עם הגרמנים? משה ענה בחיוב, אם כי הדגיש, שעל זה אין לנו קומפטנציה להחליט, אנו יכולים רק להציע. אנחנו חושבים שההצעה הזאת של האויב באה מהשטח הכי גבוה אך ייתכן שבלי דעת משרד החוץ שלהם, של האויב, לכן אנחנו חושבים שיש מקום לפגישה עם אחד מהכנופיה שלהם ובא- כוח הריפוג'י בורד, שלו הרשות לשאת ותלל עם האויב. דבר שלישי: על יואל לחזור, וכאן נתן משה את כל הנימוקים, פה הפסיק אותו הול ואמר: אין כל סיבה מדוע לא יחזור יואל. כנראה שיואל יודע כבר שהוא יחזור, כי אתמול ראיתי בידי צבי יחיאלי מכתב בן 25 עמודים מאת יואל, ובשיחה הוא אמר: לאחר שישינם סיבויים שאני חוזר. לענין גופו אמר הול, שזה נידון בקאבינט המלחמה ( אידן דבר אתמול בפרלמנט על השחיטות, הוא מסר אזהרה לממשלת הונגריה). בקשר הם בוני או בונדי אמר משה, הרי הוא היה שמור בידיכם כל הזמן, איזה נזק הוא יכול להביא. פה שאל הול: האם אתם רוצים שיואל יחזור עם תשובה, או גם בלי תשובה. על זה השיב, שהדבר תלוי בקצב הפעולה, הוא יכול לחזור ולומר, שעבר זמן מסוים עד אשר הגיע, אך סוף-סוף הגיע לספירות המתאימות, עכשיו נידון הדבר בספירות הגבוהות, וקיימים סיכויים שליחה. משה הדגיש שכל רמז לשיחה צריך להיות מלווה תנאי של הפסקת הגירושים. היושם שתי הצעות - אחת של ברל לוקר, שיהיה אפיל לעובדי הרכבת בהונגריה, שכל פועל רכבת אשר יואשם כלוקח חלק בטבח, והיתה הצעה שיפציצו את בתי הטבח. {0152-84} הול סיכם שלושה דברים: א) הוא מבטיח שלא יהיה איבוד זמן: ב) כל השאלה נידונה בקאבינט המלחמה; ג) בכל צעד יש לשתף את אמריקא ושכל פעולה ממשית לא תיתכן בלי רוסיה. לחיים, משה ולי היתה פגישה חטופה עם ראנדולף, אחר כך נפגש חיים אתו לחוד ומשה לחוד. משה הגיש לו העתק תזכירו מה7.2.44- בענין החדירה והגיש לו גם תזכיר שני, משה מצא אותו קריר פחות או יותר לענין החדירה, אבל מ. מסביר זאת כאילו על ידי כך שהוא נעשה "פרופיסיונל," דש כבר בענינים אלה, כאיל אומר: למה אתם מעירים לנו על דברים שהם מובנים מעצמם, אבל הוא נתן לנו כתבות, יש איש אחד ששמו סטול ( ), הוא יושב בבארי והוא ממונה על כל הפעולה הזאת. בקשר לזאת נסיתי אתמול, לפי בקשתו של מ., לברר אם סטול זה כפוף למידל-איסט, כי ממידל-איסט היתה כבר תשובה שלילית בקאהיר: אם הוא בלתי תלוי במידל-איסט הוא יוכל לעשות דבר מה. ראנדולף לא ידע כלום מהפעולות שאנחנו עשינו עד כה. ביום ב' בלילה אכל משה עם טיילור, אבל זה היה כמה שעות אחרי שעזבתי את לונדון. סדר היום של משה הוא: הונגריה, באופן מקביל ענין הגדודים, הוא נאחז בעיקר במכתבו האחרון של גריג, ונשלחה לו כבר תשובה חתומה על ידי חיים, ועניני העליה. הוא חושב לשהות שם כחדשיים. ד. בן-גוריון: מה מצב הרוח בחבריא שלנו? ג אגרונסקי: אני מוכרח לומר איזה דבר בהסתייגות: אני הרגשתי את עצמי בלונדון כיוצא מאפילה לאור גדול, פה אסור להזכיר שיש אפשרות של כניסת עוד יהודי למעלה מ15,000- שנשארו לנו מהספר הלבן, ושם יכול פרופ' דריבר, אויב שלנו, לומר כלאחר יד: יתנו לכם 100,000 לשנה במשך 10 השנים הקרובות, ואיש זה משמש יועץ לעניני א"י במיניסטריון לאינפורמציה. ברנדין ברקן דבר אתי כציוני, ומצד שני גליתי שם "כנופיה," כאילו קיצונית, שמרנית בתוך מפלגת השמרנים, ואחד מהם המוציא עלון פארלאמנטארי מדבר על א"י יהודית כדבר מקובל. מעשי הטירור כאילו נשכחו אחרי החודש הראשון, העתונות לא עשתה מזה כל ענין.