יומנים > יומן - מלא 07/05/1929

{P001} {0076-14} כ"ז ניסן 7 מאי יום ג' בבוקר בשבע יצאנו לירושלם: קפלנסקי, קפלן, פרומקין ואנכי נזדמנו מיד עם הנה"צ ובררנו שאלות העבודה. בשעה 2?10 הלכנו לנציב. בישיבה עם הנציב השתתפו כל חברי הנה"צ (גם ון פריזלנד). חמשתנו (הנקובים למעלה ודוד הכהן), הנציב, לוק, מילס,קסט, הדלי (מהנדסמחוז הדרום). פתח קיש, אחרי באר סקר את דרישותינו וביססן בהבנה. אחריו דברתי אני בקצרה (עברית, סקר תרגם) והנציב ענה בנאום ארוך, על=פי פתקאות ניר מוכנות. השאלה לדעתו קשה ואין לה פתרון, לפני עשר שנים היה שכר הגון זה שהוא הגון לישוב הערבי. בעשר שנים אלו בא הנה ישוב מערבי עם צרכים מערבים ויש לו שכר הגון אחר לגמרי. יש, איפוא, {0076-15} עכשיו שתי רמות שונות, בוא היהודים לארץ אמנם ממריץ את הערבים ומרים לאט לאט את צרכיהם ובעוד שלשים ארבעים שנה תהיה רמת אחת כללית בארץ והשאלה תפתר. עד אז אפשר לסדר את הענין רק בדרך פלא, ואין הוא יכל לחולל פלאות. יש חוקים כלכליים, עליו לסדר עבודה בזול האפשרי. אומרים שהיהודים מכניסים יותר מסים, אבל גם באנגליה יש חלק של תושבים, העשירים, שמשלמים רוב המסים, והעבודה נמסרת רק לעניים. יש עבודות שהפועלים היהודים מתאימים להם יותר - העבודות המקצועיות, יעבדו יהודים, בשכר מתאים, יש עבודות שהפועל הערבי מתאים ואפשר לשלם רק שכר זה, כי אם ישלמו לכולם "שכר הגון" מערבי - תפשוט הארץ בעוד זמן מה את הרגל. אומרים לו שאין היהודים רוצים ליצור אריסטוקרטיה של עבודה. אולם הוא התבונן במפעלי היהודים וראה אותו דבר: בבית-חרושת נשר עובדים ערבים בחציבה ומקבלים שכר עבודה ערבי, בפנים על-יד המכונה עובדים יהודים ומקבלים שכר יהודי. כן גם אצל רוטנברג וכן גם אצל הרכבת, בבתי המלאכה עובדים יהודים, בהנחת אדנים עובדים רק ערבים. לא יתכן לשלם לשני פועלים העושים אותה העבודה והמקבלים את שכרם משלחן אחד לקבל שכר לא שוה. הדבר מתנגד לסעיף 15 של המנדט האומר: שום הפליה מאיזה מין שהוא לא תעשה בין תושבי הארץ על-יסוד גזע, דת או לשון", - ענו לו סקר וקפלנסקי. הראו שהמסקנה מדבריו - נידוי הפועל היהודי בעבודות הממשלה. הוא מחא ואמר שלא הצהיר עדין מה יעשה, כי עודנו עומד במו"מ את משרד המושבות, הוא מתנגד לבונוס, אולם הצעתו עוד לא הגיד, עד שיגמור המו"מ עם לונדון. הראיון נמשך שעה וחצי, מעשר וחצי עד 12. שאלתיו לבסוף מתי נוכל להפגש בדבר שאר הענינים, ביחוד בענין חוקת הגנת עובד. בענין זה, {0076-16} ענה, יש ללכת לאט לאט, הוא יסע מפה ביוני, ורק כעבור שלשה חדשים יוכל להפגש אתנו שנית,