יומנים > יומן - מלא 09/07/1959

{P001} {0060-29} 9.7.59, יום ה' לאחר שהגשתי לנשיא ביום א' בערב (5.7.59) התפטרותי מהנשיא בקשתי חופשה מהממשלה (בלי הגבלת זמן), באתי אתמול לת"א והיום עברנו למלון השרון לעשרה ימים או לשבועיים - לנוח קצת. שלושת השבועות שלא רשמתי דבר ביומני היו ימי פגישות תכופות עם אנשי מדע דגולים מארה"ב (וייסקופ, רבי, ויזנר, ספורן ועוד), דיונים חמורים על המצב בממשלה, הולדת רות (בליל ששי, 19.6.59, בדיוק ארבעה ימים לאחר שיחתי עם האישה הרומנית שבין השאר אמרה לי כי אחרי ארבעה ימים יקרה משהו חשוב ומשמח בשבילי) סימפוסיון אנשי מדע במכון ויצמן שלא הצליח (21.6.59), שיחות ממושכות עם רבי, עמוס די-שליט וספורן על האטום, הדיונים המרים, המדכאים והמביישים בממשלה מצד אנשי אה"ע ומפ"מ, הוויכוח הממשוך בכנסת על יצוא נשק לגרמניה (החל מערב 29.6.59 ועד 1.7.59 שבו נתתי תשובתי והכנסת אישרה הצעת הממשלה ועמדתה, בניגוד לאה"ע, מפ"ע, מקי, חירות ודתיים (בהמנעות האגודה ופועלי האגודה), הפגישות המרובות שקיימתי ביום 3.7.59 עם סרלין, הררי, מניץ, לורנץ והרב שצדרוביצקי, סקלין וספיר נוסף על ביקורי בחגיגת יום העצמאות של ארה"ב באכדיה ובקור השגריר האמריקני אשתו ושלושת בניו בביתו בואתו יום, דיונים עם חברינו על המשבר ותוצאותיו, והחלטתנו לא לנגוע בתיקי מפירי החוק (אה"ע ומפ"מ), ישיבת הממשלה ביום א' 5.7.59 בלי השתתפותי שאליה שלחתי הודעה שאם ארבעת השרים לא יתפטרו עד שעה 6 אה"צ - אגיש התפטרותי לנשיא, הגשת התפטרותי, באותו ערב בשעה שמונה וחצי - ולבסוף קבלת חופשה ובאוי הנה למלון השרון. {0060-30} אמש "חונך" אבא אבן כנשיא מכון ויצמן בעצרת עם של אלפים איש ברחובות שבה ברכתי המכון על שבחר לנשיאו שליח עם ישראל הדגול ביותר בדורנו, וברכתי את אבן על בחירתו לנשיא מכון ויצמן שהוא תפארת לישראל וברכה לאנושיות כולה. והבוקר לפני צאתי למלון ערד קיימתי שיחה עם חיים ל. על עניני אמן, [... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] [... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] [... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ... חסוי ...] בעל מלון השרון (הצעיר - הוריו נסעו לשויץ) הרחיב מעוננו ונתן לי החדרים שבו היינו שנינו, פולה ואני, לפני שנה, ודירה מורחבת כזו גם לפולה. אציין רק השיחות שהיו בימים הטרודים והמעציבים 17.6.59 - ספורן, כנסת, וייסקופ (שיחה פילוסופית ודיון על יהדות וישראל), אליעזר שושני 18.6.59 - יונה כסה, בנימין גיבלי, ישיבת המטה, ישיבת חברינו, שיחה עם איסר 22.6.59. עמוס די-שליט, ספורן, 23.6.59, עמוס חכם, אלופת התנך מברזיל יולנדה אנורסה די סילווא, בקסטנסקי, חיים לסקוב 25.6.59 - ראש ח"א קנדי קורנבליט (יהודי); 26.6.59 - מטה בחירות, חברינו 27.6.59 - אהרון קציר, חברינו, 1.7.59 - תשובתי בכנסת 2.7.59 נגד עליה, 3.7.59 - מטה, סרלין, הררי, מינץ, לורנץ, שגרירות אמריקה, שגריר אמריקה, סקלין וספיר, 4.7.59 - חברינו, חוג התנך בביתי; {0060-31} 6.7.59 - איתן, אשכול ואלמוגי, 7.7.59 איתן, ועדת חו"ב, רוזן, עתונאי ברזיליאני Seiti; 8.7.59 - עוד עוזיאל מסלוניקי (פרוגרסיבי) על פריפריה, רפאל וורהפטיג, בערב - מכון ויצמן. בשלוש אה"צ יצאנו משדה דוב בהליקופטר לג'וליס, לפגישה עם העדה הדרוזית. טסו אתי יצחק, חב"ד, לוברני "והחברה". בארבע בדיוק הגענו לגוליס כשאלפי דרוזים נאספים באמפיטיאטרון טבעי, ועל הגבעה מרחוק עומדות הנשים. בכסאות הקדומים ישבו חבושי-מגבעות לבנות (החכמים). פגשו אותי אמין טריף, ראש העדה סאלח כניפס, גאבר מעדי (חברי הכנסת), סלמאן טריף (הקאדי, אחריו של אמין טריף ועוד); פתחו בנאומי תהלות ותשבחות מהולות בתביעות: נאמו אמין טריף שני חברי הכנסת, לביב אבו-רוקון, וצאלח קטאר, מה שהיה בצהל, אחר כך רקדו דבקה, ושוב רקדו, ילדים עלו ושרו ערבית ועברית, אחרי ההפסקה נאם שוב סלמן טריף - ואחריו אנכי. ציינתי הדמין שבין היהודים והדרוזים: אמונה באל אחד, פיזור, בורי גבורה, ראשונות הדרוזים בדרישת שוין בחורות ולא רק בזכיות (גיוס בניהם) הגבורה שחייליהם גילו, חשיבות האחוה בין היהודים והדרוזים לגופה וכדומה. לעמים שכנים ולעולם, הבטחתי מים לכפר גוליס, ירקא, כפר יסיף ואבו סנאן, וכן שיכון לחיילים משוחררים, וסיימתי בפסוק של משורר עברי שכתב ערבית עוד לפהי הולדת מוחמד (הפסוק נתן לי יצחק): תועירונא אנא קלילון קדידונה - פקולתו לחא אנאל כראם קליל (מגנים אתנו כי מספרנו קטן, ואמרתי להם הנה: האצילים - מעטים). היה בכלל מצב רוח מרומם, ושני משוררים דרוזים קראו שיריהם לכבודי, הראשון שמו מרדאפ. והשני - מאדי. ונדמה שהקהל הרב {0060-34} התרשם יותר מכל כאשר פתאום - לאחר גמר האספה ופגישתי עם אבות שכולים, נכים וחיילים דרוזים - התרוממנו בהליקופטר לעיני האלפים, כאילו עלינו השמימה - ועיניהם רואות. ברבע אחרי שבע הגעתי חזרה למלון, ובדרך שמעתי בקול ישראל חדשות מדאיגות: התפרעות בחיפה. הייתי סבור שהמתפרעים הם ערבים, אך קול ישראל אינו רוצה לפרש גזע הפורעים, אולם בא אלמוגי וסיפר לי פרטים על ההתפרעות שנערכה ע"י העולם התחתון של אנשי צפון אפריקה בסיוע כוחות מפלגתיים. בתשע שוב שמעתי ידיעות יותר מדאיגות. הזעקתי את נחמיאס ואמרתי לו שעליו לגשת מיד לחיפה לבדוק המצב, סיבת התפרעות, האחראים לו, ועליו לשוב למסור לי דו"ח מפורט. גם אלמוגי חזר לחיפה.