יומנים > יומן - מלא 10/03/1957

{P001} {0157-51} 10.3.57, יום א' ז' אדר ב' תשי"ז כרגיל בימים טרופים - אין לבי לרשימות ול"הנצחות" הקורות. גם מחוסר זמן - יום ולילה ישיבות, גם הראש לא פנוי לכך. כניסת הצרפתים למציאת מוצא הכריעה במידה רבה את הכף - מכמה טעמים. אז היה ברור שזהו קצה הוויתורים לנו. בעולם הזה אין לנו בשעה זו ידידים יותר נאמנים ומזוהים אתנו. אבל אין חובה לקבל עצת ידידים אם היא לא טובה, ואין להגיד שהצעת הצרפתים, נתמכת ע"י קנדה, ומוסכמת כמעט - אם כי מוכחשת לאחר כך ע"י ארה"ב - היא הטובה ביותר לגופה. אין בה ערובה ממשיח ונאמנה לחופש שיש במצרים ולאי חזרת המצרים לעזה. 2) בדחית ההצעה הצרפתית ראיתי סכנה עצומה לעתידנו לא מיד. ברור שהצרפתים לא היו לוחצים עלינו לקבל הצעתם ולא היו מנסים ל"העניש" אותנו באיזו מידה שהיא על הדחיה. אבל התוצאות של הדחיה - כי הצעה אחרת טובה ממנה לא תבוא - תהיה: 1) היותנו מנודה ע"י או"מ כולל ארה"ב - בלי סנקציות או בסנקציות - אין זה מכריע, אף כי יש סוג סנקציות שהיה מכריע ומביס אותנו: סנקציות של דלק. 2) כעבור שנה או שנתיים יתכן שנאצר או יורשו יתקוף אותנו יחד עם בעלי בריתו. בידו יהיה נשק מעולה, חדיש מברה"מ. איני בטוח שנשיג אז נשק - מצרפת. מאחרים בוודאי לא. צרפת יש לה אינטרסים חיוניים בארה"ב, באגוד אירופה {0157-52} המערבית, בארצות צפון אפריקה, והטירור באלג'יר עלול להגמר בפתרון חיובי. הנשק מצרפת ניתן לנו "במחתרת". מסופקני אם מדינה אחרת היתה עושה זאת. ואיני בטוח כלל וכלל שבמצב נידוי מצד כל העולם - תעשה זאת כעבור שנה - שנתיים. בלי נשק, ביחוד באויר, נהיה מחוסרי ישע. אחת היא לי מי יהיה שר בטחון בעוד שנה או שנתיים, אבל כאזרח איני יכל ואיני רשאי לקחת עלי האחריות שצה"ל יוכרח להילחם כשהוא יכל להיכשל ולנחול מפלה. הערבים יכולים לנחול מפלה זו אחרי זו - ולהתחיל בסיבוב חדש אחרי לנו "מספיקה" מפלה אחת. בגלל עזה איני מוכן לקחת על עצמי סיכון חמור ואיום זה. ועזה כשהיא לעצמה - היא צרה צרורה בכל התנאים. בשלטון מצרי, בשלטון ישראלי, בשלטון או"מ או בשלטון מעורב. המצב החמור ביותר - זהו שלטון מצרי. קצת פחות חמור - שלטון ישראל. בלבד. הסכנה היא כפולה! חמרית - כיצד נפרנס מאתיים אלף פליטים וששים אלף תושבים קבועים? אולם גדולה מזו הסכנה הפוליטית. אין ספק שהפליטים ואחרים יעשו מעשי טירור. הנוכל לדכא אותו כאנגלים בקפריסין וצרפתים באלג'יר? בלי פתרון בעית הפליטים, כלומר ישובם בארץ ערבית - רצועת עזה היא מארה וסכנה בכל התנאים. ובגללה אין לסכן בטחוננו בעתיד ולהיות מנודים בכל העולם, כי צרפת לא תוכל לאורך זמן (ולא תרצה) אתנו בניגוד לכל העולם. משום כך יעצתי לממשלה לאשר הצהרת גולדה בעצרת - ואלה שהתנגדו לא היתה בפיהם תשובה, לטענותי, אבל כלפי חוץ הם סבורים שנוח להם להופיע כמתנגדים ל"נסיגה" מוטב לו לאבד כל "עולמי" מאשר לסכן קיומה של ישראל ולהניח צה"ל בלי הנשק הדרוש.