יומנים > יומן - מלא 11/05/1937

{P001} {0185-64} 11.5.37 אמש נתקבלה טלגרמה ארוכה ממשה שלא יכולנו לפענח את הפסוקים העיקריים. נשתרבב מספר 220 שלא ידענו פשרו - עד שנתקבלה ופוענחה טלגרפה שניה לברוד. - והדבר הוברר: השידול 770, 150 מהם לרשות מחלקת העליה, מהשאר 400 לגרמנים ע"ח הקצבה מיוחדת של "המועצה ליהודי גרמניה", 100 "שמיים", 120 לחלוצים. משה מציע לקבל את 400 ולדחות את 200 הנועדים לעולים בכלל. הצעה מתקבלת על הדעת. נתקשרתי טליפונית עם ברוד. וגם הוא נוטה לכך. טלגרפתי דעת שנינו למשה. נסיתי גם להתקשר טליפונית עם חיים - אבל לא השגתיו, וטלגרפתי לו פרטי השאלה. בינתים הודיעו שמשה יטלפן בשש אחה"צ - טרם קבל את מברקי. מסר שבהנהלה נחלקו הדעות: חלק מקבל הצעתו, וחלק מציע לדחות הכל. נימוקו של גרינבוים: קבלת 400 הגרמנים יעורר רוגז בקרב הממשלות (פולניה) ובקרב היהודים על שמעדיפים הגרמנים. נימוק בלתי מספיק. השמים יחולקו גם בלי הסוכנות - באשר הם שמיים. 120 אין ההנהלה יכולה לקבל על עצמה לחלק בין הארצות, ואפשר להסביר זאת לפולניה. אבל אין לוותר על התישבות של 400 יהודי גרמניה. המלחמה נגד שיגול מעליב זה אמנם יש לה רק ערך הפגנתי: א) מפני שאין שום סיכוי להגדלתו, ב) זהו כנראה השידול האחרון, ויהיה מה שיהיה הריפורט - שיטת העליה ודאי שתשתנה ביסודה. מכל השיחות והשמועות וסידורי הידיעות המגיעים אלינו מאחורי המסך מתברר דבר אחד: בדעת הועדה להציע פתרון סופי. בחיים המדיניים אין אמנם פתרונות "סופיים", אבל אין להבין פתרון סופי בפתרון נצחי. אין "נצח" במדיניות, ואין בחינת נצח אומרת כלום. אבל גם דעת הקהל {0185-65} האנגלית וגם הממשלה רוצות בסיום הסבך הא"י במדה שהדבר נוגע לאנגליה, ולא יהיה כנראה שומע לנו אם נעמוד על המשכת הסטטוס קוו. מצד אחד - עיפו. מצד שני אינם רוצים בריב המתמיד עם שני הצדדים: העולם היהודי והעולם הערבי. והם בוחרים בריב אחד פסקני - וחותך. מנטליות זו כמעט שאין לשנות, בכל אופן לא בתקופה זו. וברור שיש רק שתי אלטרנטיבות: חלוקה או דבר מה גרוע מחלוקה (קווטה שנתית מצומצמת ורזרבות קרקעיות לערבים). המתנגדים הפרינציפיוניים של החלוקה מתעלמים מהסבנה השניה. ההתעלמות יש שמקבלת צורה של הערמה: גזירה זמנית היא, ותחלוף. הן חלפה גזירת פספילד וכו', ויש מקדימים ומתחילים בעמלק, נבוכדנצר, המן וכו'. הללו שוכחים כנראה חורבן ישראל, חורבן יהודה, וחורבן "בית שני", שבאה אחריה גלות הנמשכת כבר אלפיים שנה. אלפיים שנה: מה אומרת האלטרנטיבה השניה? חזרה לחבת ציון. בדלית ברירה נחזור - ונמשיך. אבל חזרה לחבת ציון היא גרועה מחבת ציון. חבת ציון באה כמפנה מגלות לגאולה, חזרה - זהו מפנה לאחור, מפנה מציונות של תנועת עם, של סיכויי גאולה מדינית - לציונות חובבית, פינתית לא תמשוך הון. ומה יהא גורלו של הישוב? יחסינו עם הערבים יורעו ללא תקווה, אלא אם נכנע ונשלים עם גלות ארצישראלית בתוך מדינה ערבית (כי פירוש הדבר - סועצה מחוקקת עם סמכות מתרחבת, שיתוף הערבים בשלטון). נחדל להיות כוח פוטנציאלי שהמדינות השכנות יתחשבו אתו. מצב זה יביא לידי שתי תוצאות פנימיות: מצד אחד יתגברו כוחות "הערביזציה" בישוב: תגבורת העבודה הערבית במושגה ובעיר, והסתגלות ל"תרבות" הערבית, לתקיפים הערבים. מצד שני - תגבורת הכוחות האוונטו- ריסטיים (רוויזיוניזם ספסרות של מלחמת עולם, אינטריגות עם איטליה ועוד), התנוונות מוסרית-פוליטית של הנוער הארצישראלי, משיחיות שקר מהמין הגרוע ביותר. גם המצב הכלכלי של הישוב ירד, תגדל התלות בתמיכת חוץ ףונשוב למשטר של חלוקה. {P002} {0185-66} אולם חוששני שכמה ממצדדי החלוקה הם אופטימיים יותר מדי: השטח שימסר לנו לא יהיה גדול בהרבה ממה שיש לנו בבר. אין לי ואין לשום איש מאתנו כל ידיעה מסוימת בענין זה. אבל מכל מה ששמעתי ומכל מה שאני יודע ומכיר הלך-הרוח של אנגלים, גם אנגלים הנוטים לנו אהדה - נראה לי שהשטח יצומצם הרבה יותר ממה שמקוים לא רק המכסימליסטים אלא גם המינימליסטים שבתוך חסידי החלוקה. היש איזה סיכוי שהוא לקבל הנגב? איני בטוח כלל וכלל שנקבל ףאת הגליל כולו או רובו, - גם לאחר השיחה האחרונה של חיים עם ק. איני בטוח אפילו שנקבל כל עמק יזרעאל וודאי לא כל עמק החוף, אפילו רק עד גדרה. הרצועה לאורך החוף אולי תגיע מעבר לגדרה - אבל היא תהיה צרה ולא תכלול את כל הרוחב ביהודה ובשומרון הדרומי, כי יש קלקיליה, ויש טול ברם. יש לשער שהנגב הקיצוני, הערבה וסביבת ים-המלח תהיה טריטוריה אנגלית, כי קשה להניח שיכללו שטח זה במדינה העברית. איך שהוא - ברור שאנו עומדים לפני ברירה בין שתי רעות. ובשבועות המעטים שנשארו עד פרסום עמדת הממשלה עלינו לרכז את כל המאמצים בלונדון למען הרחיב את שטח החלק המוצע לנו. אבל ביחס לפעולה זו אנו נמצאים במעגל קסמים. אין אנו יודעים תוכן הצעות הועדה, אין הממשלה נכונה כנראה להתיעץ אתנו לפני גמר מסקנותיה - ובלי ידיעה אין לנו בסיס למלחמה גלויה. ועלינו לחפש דרכים לקונטקט בלתי רשמי. מבחינה זו נראה לי שפליכס פרנקפורטר ומלצ'ט יכולים למלא שליחות חשובה, והתקשרתי טלפונית עם וויז, אבל נאמר לי שאינו היום בניו-יורק, והשיחה נקבעה למחר בשעה ארבע אחה"צ.