יומנים > יומן - מלא 11/07/1931

{P001} {0087-01} 11 יולי 1931 שבת לונדון. באחת אה"צ עזבתי את בזל באוירון ללונדון יחד עם נמיר. כחצי שעה לאחד ברז'ה, שבו החלפנו את האוירון בשני, נתקלקלה המכונה והכרחנו לשוב לברזיה לתקון המכונה ואחרנו בשתי שעות וחצי. במקום שבע הגענו לונדונה בתשע וחצי בערב. מלבד מקרה קל זה לא היתה לי אף פעם נסיעה שקטה ונוחה כזו ללונדון. מיד התקשרנו עם צ'קרס. הטלגרמה ששלחנו על האיחור מברז'ה ל10- דונינג סטריט לא הועברה לצ'קרס ומלקולם לא ידע סיבת אחורנו. לאחר ברור קצר הזמיננו לארוחת הבוקר עם הזקן. סדרנו עם זיו שיועמד לרשותנו אוטו ומחר אנו יוצאים לצ'קרס. אילו אמר לי מי שהוא אתמול בצהרים שאהיה הפעם הזאת בלונדון הייתי מביט עליו כעל משוגע. בשלוש אה"צ (אתמול) הוזמנו שנינו, אני וארלזרוב לוויצמן. היו שם גם בלומנפלד ומרטין רוזנבליט. ויצמן הודיע שיציאתו מההנהלה, קבלת החלטת "הרוב" וההסתבכות בקונגרס הבית סכנות עצומות לציונות. אילו היו מקבלים החלטת הפריטט היה יכל לקבל כסף מאנשי הסוכנות. שאלתיו אם יש אנשים הנכונים לתת כסף ורק ההחלטה מעכבת ? ענה - יש לו תקווה, אולם העיקר הוא שהממשלה היתה מקבלת את הפריטט, כפי שדבר עם הזקן לפני הקונגרס בלונדון. הוא קבל עכשיו מכתב ממלקולם והוא מציע שאני אצא מחר באוירון לצ'קרס להפגש עם מקדונלד לספר לו על המצב ולהשיג ממנו הסכמה לפריטט. אמרנו {0087-02} שנתיעץ עם החברים ונתן תשובה. מיד אספנו את ההנהלה והחלט שאסע. ויצמן התקשר טלפונית עם מלקולם, והבקר יצאתי עם ברל לבינפלדן להתיעץ עם ויצמן על השיחה. ו. הציג שאלה נשיאותו. אם לקבל אם יהיה רוב או לא. דוגדייל שאלה מדוע חזר מדעתו שהביע אתמול שאפילו אם יהיה לו רוב של קול אחד ישאר. הוא היה נבוך. ההחלטה שנתקבלה אתמול בועדה הפוליטית בדבר האינטרויו .שלו מדכאה אותו. התחלנו לברר אם יתכן רוב בעד הריזולוציה שלנו. הודעתי לו שלע"ע חסרים לנו עוד 14 קולות. הרוב הוא 128 ויש לנו רק 114. ויצמן שוחח עם שוורצבורד (מנהיג קבוצת ב') ודוגדייל עומדת לדבר עם רינגל. אין עדיין בטחון שיהיה לנו רוב, אך אין זה מן הנמנע. [ שורה בכתב יד, ראה מקור מודפס ]