יומנים > יומן - מלא 13/09/1958

{P001} {0008-76} 13.9.58 אנסה למסור בקצרה התרחשיות ששת הימים - לפני עלותי לשדה בוקר. בובר בא אצלי בקשר עם בקורו של המרשילד. הוא קרא בעיתון כאילו המרשילד אמר בוויכוח פוליטי אתי, שדעתו של בובר שונה, והעתנוים בחשו בידיעה זו. אמרתי שאין לזה שחר. בפגישה האחרונה שלו עם המרשילד בעניני הר הצופים אמר לי לפני הפרידה כי הוא חייב לי תשובה בענין הבודהא. "הענין" נתעורר באחד המכתבים שלו אלי, בו יחס לבודהא תפיסה של אחדות {0008-77} ההוייה מגולמת ב"הוויה צרופה". בתשובתי העירותי לו כי הבודהא היה רחוק מתפיסה זו, ורק שנקרה - לא בודהיסט - דגל בה בפירושו לודנטה סוטרא. והמרשיליד העיר שהוא רואה דעתו של בובר בענין זה. בעוד בובר יושב אצלי בא המרשילד עם הפמליה שלו:ון הורן, ויז'יה, עוזר קנדי. הוא השאיר אותם בחדרי הקומה הראשונה ועלה אתי לחדר עבודתי לשיחת ארבע עינים שנמשכה שעה. השיחה נרשמה כולה, ובעצם היתה כמעט מונולוג מצד המרשילד. הביע ספקות באפשרת קיומה של ירדן, שאין לה עם מאוחד, חסר לה בסיס קיום כלכלי והיא בעצם מדינת משטרה. ואף על פי הוא מקווה שאפשר לקיים אותה. רוצה להושיב בה מדווח שימסור לו ולעצרת או למועצעת הבטחון על כל נסיון של הסתה וחתרנות מצד מצרים. יושב מדווח כזה גם בבירות, וקצין קשר בדמשק. כאילו יש לו הסכמה לכך מאת נאצר. יותר בטחו בקיומה של לבנון. לא ראה עידין את שהאב, וסבור כי הוא ישתףבממשלה החדשה אנשי האופוזיציה. אין הוא סבור שעיראק תתאחד עם מצרים - מפני טעמים כלכליים. הדבר המדאיג בעיראק - התגברות האלמנט הקומוניסטי. האיחוד בין סוריה ומצרים אינו טבעי, ושני הצדדים אינם מאושרים. הוא הסביר לנאצר כי ידידות עמי ערב תיכון רק על עצמאות כל עם, כאשר קרה הדבר בסקנדינביה. כל זמן שעם אחד היה כפוף לשני היו מריבות, עכשיו שכלם עצמאים הם חיים בשלום ומשתפים פעולה מתוך אחווה. (אינו מבחין ההבדל שבין עמי ערב ותסביכי האיסלם ושנאת הזרים לבין עמי סקנדינביה). ירדן מתנגדת בתוקף להצבת כוח או"מ. מישראל ילך לעיראק ויראה מי המושל האמתי - קאסם או עאריף. {0008-78} לדעת המרשילד שלטון נאצר אינו כה איתן. יש שתי קבוצות מתרוצצות, יש חמומי מוח הנשענים לגמרי על רוסיה, ויש כאלה הרוצים לשמור על קשרים עם המערב. נאצר הוא המפשר ביניהם (זה לא נראה במעשיו ובהצהרותיו הפומביות). לאחר שיחת "ארבע עינים" נתקיימה ישיבה עם שתי הפמליות בחדרו למטה. כששאלתי אם נאצר מסוגל לעשות שלום עם ישראל אמר כי הוא מסוגל אם יחשוב כי הדבר לטובתו. שאלתי: לטובתו או לטובת העם הערבי? הגדיר המושג לטובתו הוא, כי אם יווכח שהעם הערבי יגע מהריב עם ישראל ונאצר יכל להופיע כמציל - יעשה שלום. גם בשיחה השניה היתה זו בעיקר מונולוג. בגמר המונולוג שאלתיו מה בדבר סעיף 8 בהסכם שה"נ עם ירדן - אמר שיבוא הנה בימי החופש, בסוף דצמבר בערך, וידבר אתי על שנים: סעיף שמונה והבודהא, בתנאי שהשיחה תתקיים בשדה בוקר. ביום א', 7.9.58, נתקיימה ישיבת הממשלה שבה מסרתי על השיחה עם המרשילד וגלדה הביעה הצעות על העצרת וקדיש לוז מסר רשימים מענינים מנסיעתו בארצות אירופה. אה"צ נתכנסה ועדת הרישום והסכמנו לפנות לשורה של חכמי ישראל בארץ ובגולה, ובימים הקרובים אכין מכתב ואגיש לשניהם לאישור. אחר כך באו אצלי פוטובסקי והריויק (?) - משלחת פועלי אמריקה שבאו כאורחי ההסתדרות. השיחה נסבה על תנועת הפועלים בארה"ב ועל מקור השחור באגודה ה-Teamsters ועוד. 13,5 מיליון פועלים מאורגנים באיחוד, {0008-79} מחוץ עומדים הכורים ועוד כמה אגודים. אין בעית הכושים. הם חברים שווי- זכויות באגודים, גם בארצות הדרום. ביום ב', 8.9.58, הזמנתי את בר סלע, מנכל של משרד הסעד אשר סרב לקבל את חנה אבן טוב כמדווחת. אמרתי לו שהיא לא תתערב בשאלות ביצוע, אלא תעמוד על הצרכים והבעיות של המשרד ותדווח. הוא אמר כי תקציב משרדו קרוב ל17- מיליון ל"י, מטפלים ב150.000- נפש, נתמכים 60.000. עברייני נוער בישראל פחותים מאשר בארה"ב והארצות הסקנדינביות. כמה מהעבריינים חוזרים למוטב. בא אצלי אשכול לדון על התקציב. הוא רואה הרבה הורים. אמרתי לו כי יתן מסגרת כללית של התקציב ואבקש גם מסגרת התקציב משמעון פרס - ואז נדון. הזמנתי באותו יום אלי את אלשייך. הוא תשע שנים בארץ. בא מצנעה. בילדותו ידע לחזור על כל התנך בעל פה מפנים ומאחור. עכשיו נחלש קצת זכרונו, אבל באותו ערב חידון היה לו כאב ראש וזה הפריע לו. שאלתי לפרנסתו, ואם מוכן ללכת לאחד מישובי העולים. אמר לי שאין לו פרנסה קבועה, אלב אינו רוצה לעזוב את ירושלים. ביקשתי את יצחק נבון למצוא לו עבודה במשרדי. בארבע אחרי הצהרים נתכנסה הכנסת המיוחדת על פי דרישת האופוזיציה, והעמידה לדיון 4 שאלות: מדיניות חוץ, "דשנים", סדרי קבורה וענין שטה. הופעתה של האופוזיציה לא היתה נאה ביותר - וכל הדיונים נדחו. {0008-80} אונא הופיע בשם הדתיים בבעיה המדינית - ולא היתה תפארתו על הדרך הזו. לטענה של חירות (לנדוי) שאין לממשלה קו מדיני הודעתי כי הקו שלנו במשך עשר השנים הוא: שמירת הסטטוס קוו כל זמן שזה אפשרי, הגברת כוננותנו הבטחונית, רכישת ידידים מדיניים. ביום ג', 9.9.58, נתקיימה בבוקר ישיבת המטה, בשאלת חיל הים - הוויכוח עוד נמשך. אחרי הצהרים בא אצלי ג'יי פרגש נרין אשתו וחבריו (מזכירו, גייני ופרסי). שוחחנו שעה וחצי על הודו - לדבריו אין נהרו הודו, אלא בעניני חוץ. הוא עזב פעולה מדינית, כי יש צורך בהתנהדבות, ואחרי מות גנדי אין מתנדבים. המצב המדכא שראיתי בקלקוטא בשנת 1941, בשעות המעטות ששהיתי בה, בדרכי מארה"ב לארץ, עוד קיים. קיימת גם קלות הקסטות, ולא עוד אלא שהחיים הפרלמנטריים (הבחירות) מחזקות אותה. התפעל מהחלוציות שהוא רואה בארץ. (כעבור 4 ימים אמר לי ברקת שהוא בא אלי ביחס חשדני כלפי, ויצא מוקסם). ביום ד', 10.9.58, בא אצלי גיורא שאתערב בסידורי סו"ב, שאשוחח עם דוד הכהן ועם פנחס. אמרתי לו שלא התערבתי עד עכשיו, איני בקיא בסוגיה מסובכת זו, ואיני רואה טעם לשיחה, ביחוד עם פנחס שגישתו לדברים היא צינית. אם אזדמן אתם לשיחה בענינים אחרים אני מוכן גם לשאול על אפשרות של סידור מוסכם. {0008-81} ביום ה', 11.9.58, נתקיימה ישיבה שבועית של המטה. אחרי הישיבה בא אצלי חזני, לפי דבריו "במחתרת". מה יהיה? הם מוכנים להשלים עם סידורי העבודה, אולם למען יוכלו לשוב יש להבטיח רשום ילדי נשואי תערובת. אמרתי לו עוד לא דנו על כך בועדת השלושה, אבל עלי להגיד לו דבר אחד: אתנגד למתן שלטון ממלכתי נוסף לרבנים - גם אם אסכים לרשום ילדים לפי ההלכה. נתברר שהרבנים מנצלים שלטונם שקיבלו מהעיריה ומורידים כבוד המסורת והרבנות בעיני רבים. חזני רואה הסכנה בהיותם אופוזציה, והודה שהופעת אונא בכנסת בוויכוח המדיני לא הוסיפה לו כבוד, אבל לא רצו שיופיע מי שקרוב לחרות בענינים אלה. בארבע אה"צ הרצאתי בישיבת מרכז המפלגה (לפי החדר המלא בקומה העליונה של הוה"פ היו בישיבה לא רק חברי המרכז, כי החדר היה מלא) על בעיותנו המדיניות. ציינתי כי החלטת העצרת המיוחדת על חובת כל מדינות או"מ לכבד הרבונות ושלמותן הארצית של כל המדינות - היתה לפני כעשר שנים מעוררת אצל רוב העם שמחה בצעד לשלום ולבטחון, עכשיו ראו בהחלטה פגיעה בנו (אנשי חירות ושאר חלקי האופוזיציה) וגם אנשי אה"ע. אם כי איני שותף לזלזול גמור בהחלטות או"מ - לא הייתי גם לפני עשר שנים שותף ליראת-הכבוד מהחלטות או"מ, וגם לא האמנתי בכוח החלטות 29.11.47 להקים מדינה יהודית, וידעתי שרק הכוח יכריע במקרה זה. אולם ידעתי שלא הכל יעשה הכוח, ובישיבת מועצת המדינה ב29.9.48-, אחרי ההפוגה השניה, ולפני כנוס עצרת באירופה לדון על תכנית ברנדוט, קבעתי מספר הנחות-יסוד לגבי מדיניות החוץ שלנו, שבעיקרן הן נכונות גם עכשיו. רבים תלו תקוותם רק בהסברה באו"מ ובבירות שונות, ומעטים רק בכוחנו הצבאי. חלקו גם על אלה וגם על אלה. {0008-82} 1) הנחה ראשונה ועיקרית שקבעתי אז: אנו עומדים לפני מערכה משולבת, גם צבאית וגם מדינית, ויש תלות הדדית בין שתי המערכות, ואין להניח שרק גורם אחד מאלה יכריע סופית בתקופה זו. 2) הנחה שניה: במערכה שלנו יש לראות שני מעגלים של אינטרסים: מעגל קטן: אנו ושכנינו הערבים, מעגל גדול - העולם כולו. בשני המעגלים יש התרוצצות והתנגשות אינטרסים. 3) אילו היה רק המעגל הקטן, והגדול לא היה מעורב ומתערב בדבר, כי אז הגורם הצבאי בלבדו היה מכריע. הערבים האמינו שכוחם הצבאי יכריע, וחשבונם הצבאי היה מוטעה. 4) בימים ההם קבעתי שעדיפותנו במערכה הצבאית גדולה מעדיפותנו במערכה המדינית, ומאזן הכוחות בעולם אינו לטובתנו, ולכן אין לסמוך על המערכה המדינית בלבד, אבל גם המערכה הצבאית, הגם שהיא יכולה להיות לטובתנו, ואולי משום כך, לא תכריע לבדה את הכף, כי יש כוחות עולמיים שלא יתנו זאת. 5) טעות היא לחשוב כי המעגל הגדול מתחלק בפשטות לשנים: מזרח ומערב. המזרח הוא מקשה אחת. אבל המערב אינו אחיד - מבחינתנו אנו. ויש להבחין בין ארה"ב ובין אנגליה, בין אנגליה וצרפת, וגם בין אמריקה ואמריקה. 6) עלינו להבחין בין דברי הממשלות והמדינאים בשאלת א"י ובין נכונותם ויכלתם להפעיל הכוחות העומדים לרשותם - לטובת העמדה המוצהרת. אלמלא ידענו להבחין הבחנה זו - אולי לא היתה קמה מדינת ישראל, כי גדולים ותקיפים התנגדו להקמתה. או"מ החליטה על הקמת שתי מדינות, ולא מנעה מהערבים להרוס בכוח המדינה היהודית. או"מ החליטה על גבולות וירושלים - ואנו שנינו אותם למעשה. {0008-83} 7) אין אנו חופשיים לגמרי בשימוש בכוחנו הצבאי. גם מדינות אדירות אין להן חופש גמור בשטח זה, אבל אסור לנו להסתלק מראש ובכל התנאים משימוש בכוחנו הצבאי, אם כי חירותנו בשטח זה היא מוגבלת. 8) פתרון רצוי בגליל (חלקו היה אז עדיין בידי הערבים), במסדרון לירושלים, בעיר ירושלים ובנגב לא יבוא ע"י הגורם המדיני בלבד. המצרים חנו אז בקו אשדוד-פלוגה-בית גובין וישור הקוים אם לא יעשה על ידינו בכוח צבאי ספק אם יעשה. הנחות אלה נתאמתו כולן ע"י המאורעות שבאו אחר כך: במערכת אוקטובר נגד המצרים בדרום וקואקצי בגליל. במערכת דיצמבר-יאנואר נגד המצרים בנגב, בהעברת הכנסת והממשלה לירושלים - שבכל המפלגות היה על כך וויכוח חריף, כשאום החליטה בדצמבר 1949 על בינאום. תכנית ברנדוט בטלה הודות לכבושנו. גבולות ישראל נקבעו לא לפי החלטת או"מ ב29.11.47-, וירושלים היתה לבירת ישראל, אם כי שר החוץ, אבן וחברים רבים במפלגתנו ובשאר המפלגות התנגדו להעברה. מאז חלו שינויים רבים במצבנו המדיני, גם לרעה וגם לטובה. לרעה: הורחקו סיכוייי השלום, שנראו לאחר כריתתת הסכמי שביתתת הנשק כאילו קרובים. התגבשה שנאת השכנים ותשוקתם להרוס את ישראל. הוחמר מצב בטחוננו. אויבינו מזדיינים בעזרת רוסיה (וגם בעזרת המערב); הופיע מוקד אישי לתנועה הערבית - גמאל עד אל נאצר. הוקמה קע"מ, הפיכה בעיראק, ערעור ירדן, המתיחות בלבנון, נתגברה המתיחות העולמית, הופיעה סין כגורם בינלאומי אקטיבי, נתיישן הנשק שבידינו במלחמת הקוממיות - הרובים, המטוסים, התותחים של אז אינם ראויים לשימוש, והחדשים יקרים רקשה לרכשם. {0008-84} לטובה: השתכלל צבאנו, וצה,ל הוא עכשיו מהצבאות הטובים (לא הגדולים) בעולם, והוא מעלה קרן ישראל. הזמן פעל לטובתנו לא רק בשטח העליה (רבוי של מיליון יהודים) וההתישבות (יהוד יפו, לוד, רמלה, ישוב הדרום, התחלת יהוד נצרת), אלא גם בבעית ירושלים, גבולות ופליטים. אין עוד מערערים (במערב לכל הפחות) על הגבולות, כל השגרירים באים לירושלים בכל הזדמנות, ואחדים גרים בירושלים, ובמערב גברה ההכרה שהפליטים יש לישב בארצות ערב. נעשינו לגורם בינלאומי, ולא רק נושא לדיונים בינלאומיים. רכשנו ידידים. ארה"ב עוזרת עזרה חמרית, הפעם מוכנה גם לתת נשק. הבטחנו שלומין מגרמניה שסייעו לפיתוח הארץ. רכשנו ידידות צרפת לפני שנתיים ורבע - ועזרתה איפשרה נצחוננו במערכת סיני. יש תזוזה ביחס אנגליה, ואולי גם באיטליה. נגנזה תכנית גילדהול. מבצע סיני העלה קרן ישראל באירופה, באמריקה וגם באסיה ובאפרקיה - למרות אי-הרצון שנתגלה בשעת מעשה. פתחנו נתיב ים סוף ליבשת אפריקה ואסיה, והנפט זורם מאילת לחוף ים התיכון. ביטלנו האזור המפורז בניצנה, שיש לו ערך איסטרטסי רב. פרצנו חומת בנדונג. ויש לנו ידידים באסיה, ורוב מדינות אפריקה העצמאיות הן ידידות לישראל. ממדינה המסתייעת על ידי אחרים ועוד נסתייע, נהפכנו גם למדינה המסייעת לאחרים: בבורמה, בגאנא, בליבריה, בסודן, בחבש, ועוד. קרננו עלתה מפני: 1) גבורת צה"ל, 2) התישבות עובדת (קבוץ ומושב), 3) הסתדרות העובדים, 4) הישיגי המדע בישראל, 5) כושר המעשה שלנו בחרושת, בספנות, ובתעופה, 6) כיבוש השממה, 7) קליטת המוני עולים, מיזוגם והעלאתם התרבותית והחברתית, 8) יציבותנו ועצמתו המוסרית בתוך סביבה מעורערת ומושחתת. {0008-85} ויש תקווה לתמורות המרחיקות לכת במזרח התיכון. נגד מצרים על 24 מיליון תושביה, סוריה (4 מ.), עיראק (6), סעודיה (7-6), לבנון (1.5), ירדן (1.5), תימן (4.5), בס"ה 48 מיליון ערבים - יתכן ליכוד של ישראל (2), תרכיה 25, פרס 22, חבש 20, (ואלי סודן 10 מ.), הידוק קשרינו עם מדינות אלה יחזק מעמדנו המדיני גם באירופה וגם בארה"ב ובאמריקה הלטינית. ושלושת הקים היסודיים שציינתי השבוע בכנסת: שמרית הסטטוס קוו, הגברת כוננותנו הבטחונית, רכישת ידידים - הראשון מוטל בספק, השני מתקדם במידה לא קטנה, ולשלישי יש סיוכיים טובים. לא נתקיים וויכוח אחרי הרצאתי, כי שאול הכניס מיד ענין סו"ב, ואולי לא היה על מה להתווכח.