יומנים > יומן - מלא 14/01/1939

{P001} {0186-63} נ.י., 14.1.39 בחמש וחצי - פגישה עם הכסטר, קרפ וולדמן, במשרדו של קרפ. נמשכה שלש שעות. מסרתי להם שקיבלתי הבוקר מבקר מלונדון: יתכן ש"השיחות" יתחילו בסוף חודש זה, דורשים ממני להזמין מיד באי-כוח אמריקא: חברי ההנהלה, הועדה הפוליטית ואחד אחד מהציונים והלא-ציונים. והזמתי את קרפ והכסטר לבוא ללונדון. כשמסרתי על הסידורים שעשינו לפי שעה בלונדון, ולשפיהם תדון ישיבה מאוחדת של "הפנל" וההנהלה על כל השאלות שיתעוררו בשיחות, אבל רק ההנהלה תחליט - כשיהיה צורך להחליט - עורר קרפ את השאלה: אם ההנהלה מוסמכת הפעם להחליט. המועצה האחרונה של הסוכנות היהודית מילאה את ידי ההנהלה לנהל מו"מ על חלוקה, אבל היות שעכשיו דנים על הסכם עם הערבים - אין להנהלה שום יפוי-כוח. זוהי גם דעת אדלר. {P002} {0186-64} אמרתי שההנהלה אינה זקוקה ליפוי-כוח מיוחד במקרה זה, כי סמכותה היא כללית ועומדת בכל המקרים. רק שאלת החלוקה, שיצאה מגדר הפרוגרמה הרשמית של הסוכנות (וההסת' הציונית) היה צורך ביפוי-כוח מיוחד. הכסטר טען שהלא-ציונים באמריקא לא השלימו אף פעם עם סמכון זו של ההנהלה. בשביל וורבורג היתה הפתעה אחרי צוריך (1929) כשראה שההנהלה רואה עצמה כמוסד עליון הפועל על דעת עצמו ומחליט בכל השאלות בין ישיבה אחת לשניה של אדמינקוב. הם סבורים שחברי ההנהלה אינם יחידה, וכפופים תמיד לרשות עליונה אחרת. אמרתי שאחרי צוריך היה אולי עוד לאי-הבנה, כי לפי תפיסת לא-ציוני אמריקא חברי ההנהלה צריכים להיות פקידים המקבילים הוראות ממי שהוא אחר. אבל לאחר שהתברר כבר ללא-ציונים שאין הדבר כך שהשתתפו כמה פעמים בבחירת ההנהלה, בידעם היטב מהי סמכותה וכל זמן שמועצת הסוכנות לא שינתה את הסטטוס הקונסטיטוציוני של ההנהלה- יש לזו כל הסמוכיות לדון ולהחליט בכל הענינים, בין מושב אחד ושני, של אדמינקוב או מועצה, אלא אם יש החלטה או חוקה מפורשת שאיזו שאלה צריכה להיות מובאית לדיון מוסד עליון. ולדמן והכסטר הסכימו שזהו המצב החוקי. כששאלתי את קרפ והכסטר אם יבואו ללונדון הודיע לי הכסטר שלפני חצי פברואר לא יוכל לנסוע, ונסיעתו אח"כ תלויה בהרכב המשלחת של לא ציונים מאמריקא. הוא רצה ששטרוס (מקון ולוב) וגיימס בקר יסעו כצירים המשתתפים בשיחות. אולם בקר לא יוכל לנסוע, כי קרה אסון לילדו, והוא עומד על מינוי שטרוס. קרפ הודיע שהוא מוכן בתנאים מסוימים לנסוע. הוא מחייב את החלטתנו שהכסטר ישתתף במו"מ, אולם במקרה שהכסטר לא יוכל לנסוע- הוא דורש זכות זו לעצמו. כי הדבר נחוץ למען לא-ציוני אמריקא. אמרתי שאין בסמכותי להחליט על כך, כי איני אלא אחד מחברי ההנהלה. וההנהלה כולה תחליט. {P003} {0186-65} קרפ שאל אם לדעתי תחליט ההנהלה בחיוב ומה עמדתי אני. אמרתי שלא כל הנימוקים שחייבו שיתוף הקסטר במו"מ חלים עליו. אני משער שבעיקר שני נימוקים הניעו את ההנהלה בהחלטה על הכסטר: 1) הוא חי תשע שנים בארץ וניהל את הפעולה ההתישבותית ומכיר את הפרובלימות הכלכליות והפוליטיות של הארץ וגם עמד במו"מ עם הממשלה ובועדה המלכותית. 2) היות שכל חברי המחלקה הפוליטית הם למעשה ציונים רצוי שגם לא-ציוני ישתתף במו"מ. אם הכסטר לא יוכל לבוא- יוכלו חברים לטעון שבמקומו יבוא רופין, הבקי מאין כמוהו בעניני א"י, אז הגב' גייקובס, שגם היא באת-כוח לא-ציוני אמריקא. בכל אופן יתכן שיגידו שאין שום יתרון לקרפ על פני חבר אחד בהנהלה, להיפך. אין הוא מכיר את הארץ הכרה בלתי אמצעית, ואין כל טעם להפלותו לטובה. אני כשלעצמי הצבעתי בעד הכסטר מפני שני נימוקים ביחד. הנימוק העיקרי נופל ביחס לקרפ. קרפ הודיע שהוא מעריך את נימוקי, והוא מרוצה בשיתוף הכסטר, אבל אם הכסטר לא יוכל משום מה לנסוע- הוא מוכן לבוא ללונדון רק בתנאי שיתפוס מקומו של הכסטר במו"מ. נתעוררה אז שאלת שטרוס. הכסטר אמר שהוא רואה הקשיים בשיתוף שטרוס במו"מ- ולכן הוא מציע ששטרוס יבחר להנהלה במקומו או במקום קרפ, והקושי יסולק. אמרתי: 1) אי אפשר לבחור בשטרוס להנהלה, כי אין ההנהלה מוסמכת לצרף חברים- וכשמת רוטנשטרייך ומיוני ב' דרשו לצרף לשמורק דחינו דרישתם, כי רק הוה"פ ואדמינקוב מוסמכים לבחור חבר הנהלה. סרבו אפילו להזמינו לישיבות עש שנבחר רשמית. וגם אילו היתה הסמכות אין לעשות זאת, כי עושים חברות בהנהלה לשנינה. לא יתכן לבחור אדם להנהלה לא באשר הוא רוצה וראוי לשמש בהנהלה, אלא כדי לאפשר לו לבוא לשבועות אחדים בלונדון. 2) גם אילו היה שטרוס בהנהלה- אין כל יסוד לתת לו סטטוס שאין לשאר חברי ההנהלה. מה ידוע שטרוס על עניני א"י ובמה יוכל הוא יותר מחבר אחר להועיל למו"מ? {P004} {0186-66} הכסטר אמר: שטרוס יש לו השפעה ועמדה גדולה באמריקא. הוא הפרטנר הראשי בקון ולוב (וולדמן תיקן אותו: אחד הפרטנרים...) איש נבון, והשתתפותו תעשה רושם על הממשלה. וולדמן אמר שאם יהיה שטורס יש צורך שיהיה עוד איש אחד- כי שטרוס הוא ממתנגדי הממשלה הנוכחית ויש לצרף גם אחד מקרובי הממשלה. אמרתי: שאני מניח ששטרוס הוא אדם חשוב, כפי שהכסטר מתאר, אולם יש בלונדון אנשים חשובים אף הם: לדוגמה גיימס רוטשילד, שאף הוא קרוב לבנקירים ידועים בעולם, יש לו שם באנגליה, משמש .m.p , נשיא פיקא ובנו של ברון רוטשילד ואע"פכ- אין לו סטטוס מיוחד. במה זכותו וכוחו של שטוס עדיפים? כשהם בכל זאת עמדו על סטטוס מיוחד לשטרוס אמרתי שאעביר הצעתם ללונדון אולי אני לא אתמוך בה, וסמופקני אם היא תתקבל. קרפ אמר שבלי ססטוס רשמי- לא ילך שטרוס ללונדון. אמרתי שיהיה לו סטטוס רשמי כלכל חברי הפנל, אם הלא ציונים באמריקא ימנו אותו- כבא כוחם. כשנשאלתי כמה לא ציונים מאמרקיא יוכלו לבוא, אמרתי: 3 חברי ההנהלה (אחת מהם כבר בלונדון), חברי הועדה הפוליטית, אם יש להם כאלה- ונוסף עוד אחד. קרפ טען שבמקום וורבוג יש להם הזכות למנות אחד, כי על כך באה כבר הסכמה של הועדה בלונדון, וסטיין סילק התנגדותו והם רוצים שזה יהי שטרוס. אמרתי שאם הדבר הוסכם- אין הם זקוקים להנהלה, ועליהם למנות מי שימנו. קרפ שאל אם הוא יוכל להגיד לשטרוס שבכל שאלה יתיעצו אתו. עניתי בחיוב- כי בכל שאלה תתיעץ ההנהלה עם כל חברי הועדה הפוליטית ושאר חברי הפנל, אולם ההנהלה תחליט. {P005} {0186-67} -לא בלי התיעצות מוקדמת? - כן! באנו לשאלת הועידה. ןלדמן היה כאן ראש המדברים, כב"כ הועד היהודי האמריקני. אנו מעונינים בא"י, מי פחות ומי יותר, ורבים מאיתנו- הרבה יותר מאשר חושבים הציונים, כמה מאתנו קרובים מאוד להשקפה ציונית. קרפ למשל מחייב מדינה יהודית. גם הוא, וולדמן, מחייב מדינה יהודית. התנגד רק להצעת פיל, מפני שאינה מספיקה. יש גם מתנגדים למדינה. אבל כולם רוצים בהצלחת א"י, ביחוד עכשיו. אולם הם מעונינים גם במצב היהודים באמריקא. מצב היהודים פה בסכנה. יש תנועה אנטישמית, והיא מתגברת ומשתמשת בכל אמתלא להתקיף היהודים. הממשלה היא פרו-יהודית, וגם זה לא טוב. מנצלים זאת נגדנו. ועידה מחייבת פרסום, ופרסום עלול להגדיל אנטישמיות. יאמרו שהיהודים מכניסים אמריקא בענינים זרים ודוחפים אותה למלחמה. שטרוק מתנגד בתוקף לכל כינוס באמריקא. אפילו למושב הסוכנות היהודית. אולם אדלר הסכים, אם זה יהיה מושב מועצת הסוכנות, כי אנו חברים לסוכנות, ומותר לנו להתאסף בכל מקום וגם באמריקא. הוא מסכים גם לשיתוף האגודה- אבל הוא מתנגד לבני ברית ולוועד הפועלים היהודי. מדוע? - התקשו מאד בהסברה. קרפ אמר שחברי בני ברית וועד הפועלים משתתפים בסוכנות (אלפרד כהן, מינסקו מב"ב, אלכס כהן, הילמן מהפועלים). אמרתי להם: א) איני יודע אם חששם בכלל מוצדק. כזר איני שופט, אולם שמעתי מאישים מוסמכים שאין כל חשש, להיפך, כינוס כזה ירכוש לנו את אהדת אמריקא. ב) כל ענין החשש נופל- לאחר שאתם מסכימים לכינוס. מבחינת דעת הקהל באמריקא אין הבדל בין כינוס יהודי עולמי זה או אחר: המכוון בכינוס שההנהלה מציע ושאדלר מציע הוא אידנטי. כלפי חוץ אין הבדל. ואם אין חשש לגבי הכינוס שמציע אדלר אין חשש לגבי הכינוס שאנו מציעים. {P006} {0186-68} ג) באופן מיוחד אין כל יסוד פוליטי חיצוני להרחקת בני ברית וועד הפועלים. גם מה ------ שמציע אדלר אינו מועצת הסוכנות. האגודה אינה בסוכנות, וכשמתאספים חברי המועצה יחד עם באי כוח האגודה אין זו עוד מועצת הסוכנות. מה טעם איפוא להרחקת בני ברית וועד הפועלים? אנו עומדים על צרופם- ונימוקנו אתנו. אין אנו רוצים הפעם הבאה תגובה אמריקנית- ---------- אלא יהודית. אנו רוצים שמקום התגובה יהיה כאן, כי הד הדברים מכאן יהיה יותר ------ נשמע אנו רוצים שגם אמריקא תשמע מה שיש לנו להגיד לאנגליה, ושאנגליה תדע שאמריקא שומעת מה שאנו רוצים להגיד לה, אבל אנו רוצים שאנו העם היהודי יגיד דברו. במידה שהכינוס יהיה יותר רפרזנטטיבי- קולו יהיה יותר נשמע ואפקטיבי. ומכן שכבר זזתם מעמדתכם שכן מועצת הסוכנות- מדוע תוציאו מן הכלל את אלה. הילמן אינו מיצג את הפועלים בסוכנות, אין הוא יודע אפילו ששמו נמצא בין רשימת חברי הסוכנות גם אלפרד כהן אינו מיצג את בני ברית, ויש כאן ארבעה גופים מאורגנים, ואנו רוצים שכלם יבואו, ביחוד לאחר שנבוא הנה מחוץ לאמריקא רק מספר מוגבל של שליחים - 50 או 60 איש. וולדמן הודה מיד שטענתי צודקת, והכסטר הציע שהכינוס יורכב מחברי מועצת הסוכנות (אם כי אין הכרח שיבואו כולם, אלא שהם מחוץ לאמריקא), מנציגי האגודה, מבני ברית ומועד הפועלים. אלא שאדלר מתנגד- ויש לבוא אתו שוב בדברים. הודעתי שאין בסמכותי לשנות החלטת ההנהלה, אבל אני מוכן לתמוך בפשרת הכסטר וליעץ את המפלגות הציוניות פה ואת ההנהלה בלונדון טבירושלם שתקבל הצעה זו- אם היא תוסכם ע"י כל הלא ציונים, אולם בכל מקרה לא יתכן שאחד או שנים מהחא-ציונים יניחו ווטו על החלטות ההנהלה. קרפ לקח על עצמו לדבר עם אדלר, ואם יראה צורך- אבוא גם אני בדברים עם אדלר. קרפ, לפני הפרידה, חזר שוב על דברי וולדמן, שהוא הרבה יותר קרוב לנו ממה שאנו חושבים 0מדוע אינך מגלה לדעתך למען נדע? שאלתיו) והראיה שהוא פרסם בשם הלא ציונים {P007} {0186-69} תעודה שאין הלא ציונים מתנגדים למדינה יהודית אלא למדינה היהודית של פיל ובאופן כזה הוא put on record את היחס החיובי של לא-ציוני אמריקא למדינה יהודית בארץ.... וולדמן תיקן אותו: גלית את דעתך אתה. אין זאת אומרת שזוהי דעת כל הלא-ציונים, אם כי אני (וולדמן) גם אני מחייב מדינה יהודית. -------------- גמרנו בנינו שעד יום ב' (מחרתיים) נביא את שאלת הכינוס לבירור סופי. וולדמן הציע לפנות לבני ברית ולוועד הפועלים ולשמוע גם דעתם.