יומנים > יומן - מלא 14/09/1937

{P001} {0138-104} "ile de france" 14.9.37 בלב האוקינוס האטלנטי. העתק מכתב זה שלחתי לפולה. אליעזר - יתכן שאשהה באירופה כמה ימים לפני שובי לארץ, ואתן לך בינתים סקירה כללית מבקורי הקצר באמריקא. שתי מטרות היו לי בנסיעה חטופה זו: א) לקיים את הקשרים עם ברנדייס וחבריו אשר נתערערו קצת לרגל תכנית החלוקה. ב) לבדוק את סיכויי הקונגרס הבא - אם יקרא במשך השנה. לא הכל יצא כאשר הייתי רוצה, אבל בדרך כלל אני מרוצה מאד מהביקור. ערב הפלגתי מאירופה לא הייתי בטוח שאסע - כל לך חזקו הכאבים שתקפו אותי לאחר צוריך, אולם ביום ההפלגה הרגשתי יותר טוב והחלטתי לנסוע. ובדרך הוטב לי הרבה. בברנגריה נסעו אתי יחד ליפסקי, וורבורג וכל הפמליא שלו: קרפ, לוונשטיין, היימן, למפורט ועוד. לקרפ אמרתי ברגע הראשון שימי הנסיעה הם ימי המנוחה שלי - והוא נתן לי מנוחה עד שהגענו לניו-יורק. וורבורג בא אצלי כמה פעמים. בפעם הראשונה היה סרקסטי וקנסרני, מלא טינות כרמון: על הזלזול בשנים עשר הסעיפים, שלו, על חוסר קשרים, על המעטת דמות הלא-ציונים, על נסיונות לדיקטטורה וכו' וכו' לאחר תשובה חוננת וחריפה נעשה ידידותי ונגן. הוא הבטיחני שהוא מרוצה מאוד מצוריך, אם כי יהיו לו קשיים עם אנשיו. היתה לו משום מה הרגשה שהוא הציל את ויצמן, לאחר "הכשלון" שנחל בקונגרס. מדבריו היה ברור שאינו ידיד רב לויצמן ואינו מתיחס באימון לדכורו. אותנו אינו אוהב במיוחד, אבל הוא מכבד את ישרנו ומסירותנו. בכלל הוא תלוי בידי האינפורמטורים שלו, גם הוא וגם דעותיו. בבאמריקא שהיתי שבעה ימים וחצי, מיום ו' 3 בספטמבר, עד יום שבת 11 בספטמבר. יט"א הזדרזה והודיעה שאני עומד לבוא לאמריקא ומאנית אקוויטניה" קבלתי טלגרפית תרעומתו של ווירטהיים על שלא הודעתי למפלגה על בואי. עניתי לוורטהיים שהביקור הוא פרסי וקצר ושלא יסדרו שום אספה פומבית. ואמנם עלה בידי להפטר הפעם מאמריקא בלא כל אספה, אם כי בזמן הראשון לבואי לא רצו החברים להאמין שאמנם זממי זה יקום ושבאמת אחזור כעבור ימים מעטים. הראשון בא לראותי סטיפן ווייז. נתברר שההצעה שהציע לי בצוריך-שיחה משותפת עם ל.ד.ב., פליכס, מק, בוב והוא - לא תקום. פרנקפורט חולה ואינו יכל לעזוב את ב וויז אינו יכל לעזוב ערב ראש השנה את ניו-יורק. וויז הציע לי לנסוע מיד לצ'טם. אני רציתי לנוח יום אחד בניו-יורק, אך ווייז עמד על שלו. נתפשרנו וטלגרפנו לכרנדייס שאני מוכן לבוא אצלו ביום א' (5 בספטמבר), אך אם הוא רוצה - אהיה מוכן לבוא אצלו ביום שבת. כעבור שעה באה תשובה טלגרפית - נתבקשתי לבוא אם אפשר מיד. יצאתי באותו ערב ברכבת להייאניס - נסיעה במשך כל הלילה - על מנת לנסו משם באוטובוס לצ'טם, כי אין רכבת לעירה זו. בתחנת הרכבת בהייאניס (בשבע בבוקר) חיכה לי ג'ילברט, ומשיחה עם אשתו - בתו הבכורה של ב. - הוברר לי הרקע הפסיחולוג של ההתנגדות השוררת בחוק זה: "חיים"(בשם זה משתמשת בתו של ב. לא מתוך חיבה וקורבה, אלא בשמץ זלזול) רוצה להיות נשיא - והציע לשם כך לחלק את הארץ... כמובן שמפי ברנדייס לא נשמע אף רמז ללעז זה, ולהתנגדותו היו נמוקים אחרים. שיחתי עם ברנדייס - שנקבעה לתשע ורבע - נמשכה שעתים ורבע, עם הפסקה לרבע שעה לאחר גמר השעה הראשונה. שעה אחת - פחות רגעים אחדים - דיברתי אנכי, והוא הקשיב הפסקה וללא שאלה והערה; וקצת יותר משעה דיבר הוא, שוב בלי הפסקה ושיסוע מצדי אלא שמיר לאחר פתיחתו הוא, כשמלאה שעה לשיחתנו, הפסיק, ביקשני לשוחח עם אשתו, והוא הלך לטייל רבע שעה. מפי אשתו נודע לי שזהו סדר חייו. הוא עובד על פי לוכ ובהתאם לתכנית קבוע ה. פניו טובים, קומתו זקופה, מוחו ער, דיבורו חי ונמרץ, ואי מרגיש כלל שזקן בן שמונים לפניך. שמיחתו ניכר שהוא יודע כל מה שאפשר לדעת על א"י מתוך קריאה - ויודע שהוא יודע. אני סיפרתי לו על תגובת דעת הקהל באנגליה בימי המאורעות, ההתחבטות שלה בין טענות היהוסים וטענות הערבים ששתיהן נראו לה כאילו צודקות, ההתאבקות הקשה בהמשכת העליה, הלך - רוח הועדה המלכותית בהיותה בארץ, סיבות אי הרצון האנגלי להכריע בריב ההיסטורי שבין היהודים והערבים, גם כשמכירים בצדקת היהודים, כאשר הכירה הפעם הועדה; עמדת הפקידות במשך שבע עשרה השנים של המשטר האזרחי - המנדטור ומדוע עמדה זו אינה עלולה להשתנות לטובה אם גם ימשך המנדט. מדוע קשה לאנגליה להמשיך את המנדט באמונה. תגבורת ההתנגדות הערבית וסבותיה. מה צפוי לנו בתקופה הקרובה ממשטר מנדטורי - אילו גם ימשך, ומה הם הסיכויים הנשקפים מיסוד מדינה {0138-105} יהודית אפילו בחלק מהארץ, אם רק חלק זה יספק את תביעותינו היסודיות. אמרתי לו שהייתי בכל שעה בוחר מדינה חלקית במקום מנדט כללי, אלא שעד פרסומו של הו"ח לא האמנתי שאנגליה תסכים ליסוד מדינה יהודית, ועוד עכשיו הנימוק הראשי בעיני נגד "התכנית" הוא שהמדינה היהודית עדיין אינה עובדה, והאימון בהבטחות הממשלה האנגלית לא גדל בזמן האחרון, לעומת זאת גדל אצלי מתוך הנסיון הארצישראלי האמון ביכלתו של העם העברי, וחופש פעולה שינתן לעם היהודי אפילו בשטח מצומצם אבל - ברשותו הוא - יביא במשך הזמן לתוצאות הרבה יותר גדולות מתלות בפקידות האנ במלוא שטחה של הארץ. בתשובתו אמר ברנדייס שהוא מסכים להערכתי על אנגליה בעבר ובהווה - אבל אינו מסכים למסקנותי. ההתפתחות בעתיד אינה מוכרחה להיות דוקא כזו שנראית לי. אני עוש את המשגה של הרצל ביחס לאוגנדה. לאחר שהרצל ראה את סבלות היהודים בפולין וקושי העבודה בארץ - בא לרעיון אוגנדה. זה היה המשגה הגדול בחייו. משגה מעין זה הוא ה לבטול המנדט. נכון הדבר שאנגליה עכשיו נבוכה, חלשה ושוגה. מיטב אנשיה של אנגליה נשמדו במלחמה - ואין עכשיו הנהגה טבה לעם האנגלי. החולשה הפוליטית והמוסרית של אנגליה נתגלתה לא רק בא"י: אנגליה שנתה בין, בחבש, בספרד. אבל חולשה זו לא תמשך אנגליה תושב לאיתנה - ותשנה גם דרכה בא"י. היא מעונינת כמונו בא"י יהודית. אין להתחשב עם המצב האיום של היהודים בגרמניה ופולין. אפילו אם תהיה עליה של מאה אלף לשנה, כמו שאני מקוה, אין זו פותרת את שאלת היהודים באירופה המזרחית, כ הרבוי הטבעי של היהודים בארצות אלו הוא למעלה ממאה אלף לשנה. בתקופה הקרובה אמנם תפחת העליה אם ישאר הסטטוס קוו, אבל אין זה אסון. דוקא מפני שאני חי בארץ ועומד תחת לחץ הצרכי הדופים איני רואה נכוחה. צריכים לראות את הדברים מבחינת הדורות הבאים. אין להבחל מהרבוי הטבעי הגדול של הערבים - זהו דבר חולף. גם באמריקא וגם באנגלי היה רבוי טבעי גדול, אבל הוא לא נמשך הרבה. לא ימשך גם אצל הערבים. ההתקדמות המהירה הנשקפת לדעתי למדינה היהודית - אינה בטוחה כלל וכלל. אני מתעלם ממציאות הערבים במדינה היהודית. הם יפריעו לבנין הארץ. מדינה יהודית תיצור אירידנטה ערבית. דוקא מפני שהוא רחוק מהארץ - יש לו אפשרות לדון על הדברים מבחינה היסטורית. אמונתו באנגליה לא נתערערה. המנדט הוא תעודה גדולה, אידיאלית, היא נתנה ברגע גדול, ומאחוריה עומדות חמשים מדינות - אין יותר עליה בשום אופן. אמנם החלטת הקו ומסקנות ועדת המנדטים מקשות את המלחמה - אבל המלחמה אינה מחוסרת סכוי: יש להלחם על קיום המנדט. אין דבר טוב מהמנדט. הועדה המלכותית יצאה מגדרה. לא היתה לה סמכות להפריך את המנדט. ולא רק שהועדה יצאה מגדר סמכותה, אלא היא הציעה דבר שלא נתברר כלל בחקירתה שום איש בארץ לא נשאל על חלוקה. מסקנות הועדה בנידון זה הן פסולות בהחלט: הצעה שלא נחקרה ולא נתבררה אסור להציע. הפקידות הקולוניאלית היא הענף הגרוע בפקידות האנגלית, אבל היו גם פקידים בדידס, ואין להתיאש. במשך דבריו הביע. ב. את הוקרתו לעבודתנו בארץ והילל את פעולתו של משה, ונפרד בידידות רבה. המערכה השניה של השיחה נמשכה יותר משעה - ומתנועותיה של אשתו שהופ על יד הדלת ראיתי שהיא חרדה להפרת מצוות הלוח. לא ראיתי אפשרות לעצמי להמשיך את השיחה, אבל אמרתי לו לפני הפרידה שכשם שהוא הצטער על אי-יכלתו להסכים לדעתי, מצטער על אי-יכלתי להסכים לדבריו הוא. המשך הויכוח בא עם מק, לאחר שחזרתי לניו-יורק. עם מק נפגשתי תחילה למחרת ראש השנה (7 בספטמבר), כשהוא היה יחד עם רוברט סולד (בוב), לשיחה קצרה, ואחר-כך שני לספטמבר, בשיחה שנמשכה שתי שעות וחצי. בפעם השניה השתתפה גם הגב' ג'ייקובס בשיח מין זו. בסוף השיחה השניה פנה לבוב ולג' ג'ייקובס ואמר: He made owt a very strong case. בשיחה זו הסברתי גם את התנגדותי לבחירת הגב' ג'ייקובס ע"י הלא-ציונים: א) מפני שזהו שנוי הסטטוס קוו, בניגוד לעמדת הקונגרס הציוני; ב) מפני שתקדים זה עלול להכניס דמורליזציה להסתדרות הציונית. מועמדים בלתי מצלי יחזרו אחרי וורבורג שיכניס אותם להנהלה. ואם כי אין חשש זה חל באופן אישי על הגב' ג'ייקובס - הרי יש כאן תקדים מסוכן, ומשום כך לא הסכמתי להבחר בהנהלת הסוכ עם סולד דיברתי גם על עניני הבטחון, ומדבריו הבינותי שאין סיכויים לסכומים גדולים מהועד המיוחד שנוסד לשם כך. {0138-106} אגב - מק עמד על כך שההסכם שעשינו לפני שנה בדבר ארבעת אלפים הלא"י של ל.ד.ב. יתקיים בדיוקו: כל הכסף הזה יוקדש לים. וויז לא השתתף בשיחות אלו - כי לא היה בניו-יורק. בשובו מצוריך לא היה בקו הבריאות, ומיד אחרי ראש השנה נסע לנוח. מק כתב לו שאני חוזר לאירופה בשבת, והוא חזר לניו-יורק ביום הששי בערב. מיד טלפן לי שהוא רוצה להפגש אתי בבוקר לפני הפלגתי. אמרתי לו שלשמונה וחצי בבוקר קבעתי פגישה עם ועד פועלים. הציע להפגש את בשבע וחצי (בבוקר!) הסכמתי. ובדיוק בשבע וחצי בבוקר היה כבר במלון שלי. סיפרתי לו על השיחות עם ברנדייס ומק, וגם אצל וייז ראיתי תזוזה. הוא הצטער על מחלתו של פליכס שמנעה בעד פגישתנו, כי פליכס הוא פחות אינטרנסיגנטי מה "זקן" הוא הסכים להערכתי שברנדייס דן על השאלה בעיקר הבחינה משפטית ולא מבחינה פולי- טית, שאינו מעריך דיו את גורם "הזמן", ממעט את דמות הסכנה הערבית וההתנגדות הערבית, אינו מעריך דיו את חשיבות העליה, לא רק מבחינת צורך העם, אלא גם מבחינת כיבוש הארץ, סומך יותר מדי על סיכויי השתנותה של אנגליה לטובתנו ומתעלם לגמרי מחששות גידול כוחם של הערבים ומלחמתם נגדנו, והשפעת דבר זה על עמדתה של אנגליה גם בעתיד. וויז מוכן לבוא ללונדון בנובמבר או בדצמבר - לשם פעולה פוליטית אם ידרש. וויז דן אתי גם על הסתלקותי מהנהלת הסוכנות. להלכה, הוא סבור, הצדק אתי, אולם למעשה מוטב שהלא-ציונים הכניסו עוד ציוני ולא לא-ציוני להנהלה. סיפרתי לוויז גם תוצאות שיחתי עם וולדק בדבר השתתפות הפועלים היהודים בקונגרס הציוני (על זה - להלן), ולא היה ברור לי אם שמח או הצטער על כך... כדי לסיים פרק זה עלי להוסיף עוד מלה אחת על פגישתי השניה עם הגב' ג'ייקובס בארוחת ערב בביתה (יום ה' 9 בספטמבר). נוכחה גם הגב' פרנקלין משיקגו, שחזרה באו יום מאירופה, ומנהיגה צעירה אחת של הדסה מבוסטון (שכחתי שמח). דיברתי אתן בעיקר על המדינה, כמובן, אבל במשך של חצי שעה היתה לי שיחה ביחידות עם ג'ייקובס על כניסתה להנהלה. היא אמרה לי שעדיין לא החליטה בלבה מה לעשות. ברנדייס יעץ אותה לקבל. היא ידעה כבר על השיחות שהיו לי עם הגב' בנז'מין ואפשטיין לפני מועצת הסו נות - ועם הגב' סולו די פול לאחר המועצה. היא עומדת לבוא לארץ עם בעלה לאחר ועי הדסה (המתכנסת בסוף אוקטובר). היא שאלה את דעתי. אמרתי לה שעצתי הפרינציפיונית בשאלה זו הסברתי כבר במעמד מק. מבחינה אישית רצויה השתתפותה בהנהלה - כי על ידי כך תתקרב הדסה לענינים הציוניים הכלליים והקשר בין הציונות האמריקאית וההסתדרות העולמית יתחזק, ועליה לשקול את הצד המעשי והצד הפרינציפיוני. הרושם היה שהיא נוטה מאוד לקבל את הבחירה. בצוריך הגיד לי משה שיש בדעתו לבוא לועידת הדסה. זה נראה לי כדבר בעתו. אגב ועידת המפלגה מתכנסת סמוך לועידת הדסה - וחשוב להשתתף בשתיהן. את ליפסקי ראיתי יום לפני נסיעתי הוא אינו מרוצה מהשותפות עם קרה"ק (גם וורבורג רוגז על שותפות זו - אבל מטעם אחר: קה"ק אינה מוסד של הסוכנות). הוא רוצה להקים משרד ההנהלה בנ.י. לרכז את כל הידיעות והחומר. הצעתי לו להקים משרד זה מתוך שתוף עם וויז. במשרד ישתתףו קרפ, הוא והג' גייקובס - אם תקבל את המינוי. נפגשתי גם עם ד"ר רוזוב - המטפל בעניני הבטחון. הוא יותר אופטימי מסולד בדבר אפשרויות כספיות. לדעתו אין פעולה זו פוגעת במגבית, כי יש יהודים שיתנו למטרה ז ולא יתרמו לשום מטרה אחרת. אבל גם לדבריו אין לאסוף סכומים גדולים, אלא אם יבוא איש מיוחד לכך. ליפסקי נגד כל מגבית מיוחדת. מוטב לדעתו להכניס את הוצאות הבטחון לתוך התקציב הכללי. אוסף נפרד מזיק יותר משהוא מועיל. דעתי היא שאם אוסף מיוחד עלול להכניס רק אלף או אלפים לא"י - לא בדאי לעשותו. אבל איני יודע אם אי-אפשר להשיג סכומים הרבה יותר גדולים. כדאי היה, אולי, שאליהו או דוד יגשו פעם לאמריקא לבדוק שאלה זו. בשיחותי באניה עם וורבורג הוכחתי אותו על יחסו השלילי למפעל זה - והוא גמגם דבר-מה מתורת התנצלות. ברור שגם בענין זה הוא תלוי ביועציו. בררתי את אפשרויות ההכשרה הצבאית באמריקא. המארץ לא כדאי לשלוח אנשים לאמריקא להכשרה זו, אולם יש להדריך צעירים אמריקאים, אזרחים, בהכשרה צבאית, אוירונית וי צעיר בן 25-19, בעל השכלה של קוליג' מתקבל לבית-ספר אויאציוני צבאי, קורס של 14 חודש, ומקבל 70 דולר לחודש משכרת. הגומר קורס זה הוא טיס מומחה ומדריך לטיסה. איני יודע מדוע לא ימצאו עשרות צעירים יהודים שיקבלו הכשרה כזו? דיברתי עם אפלבוים הצעיר והוא הבטיחני לטפל בדבר. גם רוזוב מוכן לעזור לכך. אפשר להכניס צעירים גם לבי"ס ימי צבאי. הכניסה ליהודים אמנם לא קלה, אבל בפרוטק מספיקה (מסנטורים וצירי קונגרס) אין הדבר מן הנמנע. מדוע לא נכין קצינים ימיים {0138-107} בשביל הארץ על חשבון הממשלה האמריקאית? אין אנו זקוקים לחלוצים אמריקאיים - אבל חלוצים מסוג זה אפשר להכשיר אולי רק באמריקא. דברתי על כך בישיבת מרכז המפלגה, והחברים חושבים שאפשר למצוא תלמידים צעירים שיכשירו את עצמם לכך. נחוץ רק איש בנ.י. שיטפל בכך. הפרשה השניה שטיפלתי בה בעיקר - היתה פרשת ההכנות לקונגרס הבא. אם דבר המדינה יהיה ריאלי ויקרא קונגרס מיוחד להחליט בדבר, יש להניח שכל בית- ישראל ינהר לקונגרס. הלך-הרוח של ההמונים בארצות מזרח אירופה ידוע. נתברר לי שגם באמריקא אין המצב שונה ביסודו. המיעוט המתבולל מתנגד. סיפרו לי שאחד היהודי העשירים אמר שאם תקום מדינה יהודית - יתנצר. אולם ההמונים, "עמך" - ואפילו אלה רחוקים מהציונות ומהמפעל הארצישראלי, הם בעד מדינה יהודית. דבר זה נתברר לי בהח בשיחותי עם אנשי הפורוורטס ומנהיגי הפועלים היהודים כל שלושת העתונים היהודים בנ.י. - פורוורמס, מורגן ג'ורנל וטאג - הם בין המחייבים. אם הממשלה האנגלית לא תחזור בינתים מהחלטתה ולא תעשה פלסטר את הודעתה הרשמית, ואם לא יקרה בינתים איזה אסון בין-לאומי אשר יעשה את דבר הקמת המדינה בשעה זו לנמנע, ואם תנאי המדינה יהיו פחות או יותר מניחים את הדעת - אין לי כל ספק בטיב התשובה אשר יתן הקונגרס המיוחד שיכונס לפי החלטת צוריך לפסוק בשאלה, ולא ה"כן" וה"לאו" של הקונגרס הבא ענינו אותי - אלא הרכבו. לא בלי יסוד חושבים רבים שלקונגרס המיוחד יבוא שני מיליון שוקלים ואולי גם יותר. בשלושת הקונגרסים האחרונים היינו אנחנו כמעט רוב - הודות לגידול כוחנו בפולין ובנותיה. אם אחוז השוקלים והמצביעים יעלה במידה ניכרת - עלול כוחנו היחסי לרדת. בא"י לא יחול כמו כל שנוי - אם אפילו כל יהודי א"י כאיש אחד ילכו לקלפי. אולם אם יהודי פולין ישתתפו בקונגרס במתכונת ארצישראלית - והדבר יתכן אם למשל החסידים ואנשי האגודה והמוני האדישים ישקלו הפעם שקלים - יש להניח כמעט בודאות שמשקלנו היחסי ירד. והוא הדין ברומניה, בצ'חיה ודומיהן. ויש רק ארץ אחת גדולה שהרכב היהדות מבחינה סוציאלית דומה במקצת לזו שבארץ והפועל המאורגן תופס בה מקום חשוב - זואי אמריקא אם המונים גדולים חדשים ישתתפו בקונגרס הבא, יש סיכוי לגידול כוחנו אך ורק באמריקא. גידול זה יתכן אם צבור הפועלים המאורגן ישתתף בהמוניו בבחירות לקונגרס היתכן דבר זה? שלוסברג שאתו דיברתי ראשונה על שאלה זו, היה פסימי בתחילה. תנועת הפועלים באמריקא נפלגת - בין אמריקן פדרשון אוף לבור (.A.F.O.L) של גרין ובין . של לואיס. הפלוג נגע גם בתנועת הפועלים היהודית. יש התחרות קשה. מנהיגי הפועלים הגדולים, שהשפעתם דוקא גברה (הודות למדיניותו של רוזוולט שהביאה אתה הגבורת הארגון המקצועי) - הם מתנגדינו או במקרה הטוב ביותר, אדישים, כגון הילמן, דובינ משלחת הפועלים שבקרה בארץ נשארה באופן אישי נאמנה, אבל רשמה לא ניכר. התנהגותם של אנשי המפלגה (לואי סיגל) הגדילה את הקשיים. הידידים שלנו נרתעו מפחד ומרוגז. האויבים והמתנגדים הרימו ראש. הרבה מאוד תלוי בעמדתו של וולדק. ביום ה' (9.9.37) בררתי שאלה זו בישיבת מרכז המפלגה. דעות החברים נחלקו. אחדים ראו אפשרות של פעולת שקל גדולה - אם דבר המדינה יהיה ריאלי. יומים לפני זה נפגשתי עם אייב כהן. ידידותו והתלהבותו עומדות בעינן, ולא עוד אלא שגדלו. מיד כשהופיע הדו"ח של הועדה המלכותית וקמה צעקה גדולה נגדה - היה נד לו שבעצם הדו"ח הוא טוב, אולם כשראה את ההתנגדות המרה סביבו חשש שמא הוא טועה והנה הוא שמח מאוד לראות שגם דעתי כדעתו. הוא בישק ממני לתת לפורוורטס רשימה על הסיכויים של המדינה והבטיח את כל עזרתו. הוא בטוח שכל תנועת הפועלים תהיה אתנו - והפורוורטס בכל שעת צורך יעמוד לימיננו. (החברים הגידו לי שהדו"ח מהקונגרס בפורוורטס עלה על זה שבכל שאר העתונים רוגוב אישר את הרושם שדבר המדינה עשה בקרב ההמונים. מכל מה ששמעתי מחברי מרכז המפלגה, משלוסברג, וגם מבין השטין של אב. כהן, הבינותי שהאיש שבו תלוי הדבר הוא וולדק. בפורוורטס, אמנם, דעתו של אב. כהן עדיי מכרעת, אבל בקרב התנועה האיש המרכזי הוא וולדק, ועמדתו קובעת לגבי רוב מנהיגי הפועלים, גם אלה שמשתתפים בגוורקשפטן קמפיין. הזמנתי את וולדק לשיחה. הפגישה נתקיימה במלוני ונמשכה כשעתיים. היא נועדה ליום ה' (9.9.37), אך באותו יום חלה וולדק בנזלת, והשיחה נדחתה ליום ו', ערב צ מניו-יורק. המדינה היהודית מחסלת לפי דעתו שלו. את הויכוח בין הציונים ובין הבונד. עם הקמת המדינה יתברר באיזו מדה א"י מסוגלת לפתור את שאלת היהודים. מצד אחד יצטרך הבונד להכיר בעובדה ובחשיבות העובדה, ויתמוך בבנין המדינה ובהעברת כל היהודים שאפשר יהיה לישב בארץ. מאידך גיסא יתברר שלא כל היהודים יוכלו להתישב במדינה, והציונים ופוע"צ יצטרכו להלחם במקום לשם הטבת מצב היהודים. הבונד יפסיק את מלחמתו ויהיה מוכן לעבוד יחד עם הציונים, אם הציונות תחדל להיות מפלגה {0138-108} פוליטית מקומית. אני הטלתי ספק בפרוגנוזה זו.הוכוח לא יחוסל מהר.א)מפני שהציונות תראה במדינה לא קץ אלא התחלה.ב)גם לאחר שיקבע שטח המדינה לא תהיינה אפשרויות הקליטה נתונות וקבועות מראש.מתוך ידיעת שטח הקרקע וכמות המים אפשר יהיה אולי להעריך מראש את אפשרויות ההתישבות החקלאית (וולדק הסכים שבשטח המוצע לנו אפשר יהיה לישב מאה אלף יחידות על הקרקע) אבל אפשרויות התעשיה-מרכז הקליטה מבחינת הכמות-תלויות בכמה גורמים נעלמים:תנאים פוליטיים בעולם,יחסים בין יהודים ובין ערבים,כשרון הפעולה של היהודים וכדומה.כמו כן אין להעריך מראש את אפשרויות הים.ג)אין לזלזל בכוח המסורת האידיאולוגית ובכוח הפירוד לשמו,שאינו קטן בתוכנו משום כך אני רואה את ראשית האיחוד לא בפולין-אלא באמריקא.כאן אין הניגודים עמוקים והדוגמטיות אינה שלטת.אין גם פוליטיקה מקומית ומפלגות פוליטיות יהודיות. הגישה פה לענינים היא מעשית,והשאלה המעשית הגדולה והקרובה היא הקונגרס הציוני הבא.אם הענינים יתפתחו כשורה-מה שאינו בטוח,כמובן יתכן שבראשית הקיץ הבא נצטרך לתת לאנגליה תשובה ברורה.בקונגרס זה לא החלטנו על עצם השאלה,ובלי קונגרס חדש לא נוכל לענות.אם ההנהלה תהיה מרוצה מהתנאים שאנגליה תציע,אין ספק שהקונגרס יקבל את ההצעה (גם בעיני וולדק דבר זה ודאי)וחשיבות הקונגרס תהיה לא בהכרעה בעד או כנגד,כלומר בהכרעה כלפי חוץ,אלא בהרכב הכוחות הפנימיים.יתכן שמיד אחרי הקונגרס יצטרכו לעשות חוזה עם אנגליה ולדון אתה על אמנה,ואולי גם לקבוע ממשלה זמנית.ההרכב של הקונגרס יקבע את האופי הסוציאלי של הממשלה הזמנית והחוקה של המדינה היהודית. לפועלים היתה בשנים האחרונות ההגמוניה בתנועה הציונית.הגמוניה זו התאימה ליחסי הכוחות הממשיים אך ורק בארץ.בלי צבור הפועלים הרחב באמריקא אין בטחון שכוח הפועלים ישתמר בקונגרס הבא שיקיף המונים גדולים היש אפשרות של השתתפות המוני הפועלים היהודים בקונגרס הציוני הקרוב-שיתכנס אולי באביב הקרוב?הנכון אתה וועד הפועלים להשתתף בבחירות לקונגרס? וולדק ענה מיד:אם יהיה איחוד כללי-כן.איחוד כללי פירושו שני דברים:א)מגבית פועלים אחת ומאוחדת בשביל כל צרכי העם או הפועלים היהודים מחוץ לאמריקא,אשר תחולק בין א"י ובין הגולה.האפרט של גוורקשפטן קמפיין יעבור אז לועד הפועלים המאוחד. ב)ועד פועלים מאוחד באמריקא המיצג את כל צבור הפועלים לזרמיו, למפלגותיו,אגודותיו והסתדרויותיו,לשם מלחמה באנטישמיות באמריקא.ועד פועלים זה לא ישתתף בקונגרס היהודי האמריקאי,ושום גוף שלו לא ישתתף בו (כרגע פוע"צ משתתפים בקונגרס),אבל מזמן לזמן יעבוד ועד הפועלים יחד עם הקונגרס בענינים מסוימים,כמו שהוא עושה עכשיו לגבי החרם נגד גרמניה. פוע"צ וכל ארגוניהם (הליגה,אגודת הנשים,החלוץ וכו')ישארו גם להבא לגמרי ברשות עצמם בכל עניני אידיאולוגיה,חנוך,תעמולה,פעולה ציונית,ארגון חלוץ ונוער, עבודה לשם קרנות ציוניות(מחוץ לקרנות ההסתדרות שהעבודה בשבילן תעבור לועד הפועלים המאוחד)-אולם ועד הפועלים יהיה הנציג היחיד של מעמד הפועלים היהודים באמריקא כלפי חוץ. ועד פועלים זה יארגן את מפעל השקל בקרב צבור הפועלים וינהל את הבחירות לקונגרס.לדעתו של וולדק תבטיח הפעולה ממאתים אלף עד רבע מיליון קולות של פועלים מחוץ לכוח המושך שזה יהוה בקרב המעמד הבינוני. הוא בטוח שגם הבונד בפולין ישנה את יחסו בקרוב,אולם הוא ערב לעמדת הפועלים היהודים באמריקא. הסכמתו אינה רק הם כמתו האישית.לשם ביצוע הדבר דרוש שאשאר עוד זמן מה באמריקא- כי אנשי המקום לא ישתחררו מהחשבונות הקטנים-ובשבוע הבא נכנס התיעצות מצומצמת של מנהיגי התנועה משני הצדדים לשם קביעת התכנית ונסוחה,ובקרוב נקרא ועידת פועלים כללית.וולדק בטוח שחבריו יקבלו את התכנית הזו. אמרתי שאני מסכים,אם כי בקרב חברי בארץ יהיו לא מעטים שיתנגדו לבטול מגבית ההסתדרות.אולם לצערי איני יכל להשאר-כי מחר אני מפליג בברנגריה.אם אפשר עוד היום לכנס התיעצות זו-הרי טוב. היום האנשים טרודים,ענה,אם אינך יכל להשאר דרוש שמי שהוא יבוא מיד מהארץ. יש להחישבהקמת האיחוד.הוא בטוח שההסתדרות תקבל יותר ממגבית מאוחדת מאשר ממגביתה המאוחדת.הוא בטוח שבעוד שנה או שנתיים-לאחר סידור הפעולה-תכניס המגבית מיליון דולר לשנה-בלי הוצאות יתרות.רוב ההכנסה יבוא מקופת היוניונים וסניפי הארבייטר רינג. התנועה המאוחדת תעזור גם לפוע"צ בפעולת הקרנות הציוניות בכלל-אך יש למהר, כי היחסים עכשיו מרעלים.פוע"צ תקפו את המגבית שמסדר הועד המאוחד בשביל פולין. העלילו שזוהי מגבית לטובת הבונד,אם כי הבונד כמפלגה אינו מקבל אף פרוטה. {0138-109} באותו יום כתבתי מכתב למרכז המפלגה האמריקאית:מסרתי את הצעותיו של וולדק ודעתי אני,ובקשתי מהם לעמוד מיד בקשר עם הארץ ולקבוע עמדה. למחרת,בשמונה וחצי בבוקר,לפני לכתי לאניה נזדמנו אצלי לארוחת הבוקר חברי המשלחת שביקרו לפני שנה בארץ ועוד חברים אחדים:שלוסברג,נגלר,מץ,ברסלו,פרלמוטר, פיינס טון,וורטהיים,קרוזו,אריאל. זו היתה ארוחת בוקר שניה שלי(הראשונה היתה לפני שעה עם וויז). העמדתי להם שתי שאלות: 1)אם יתכן לארגן פעולת שקל גדולה בקרב המוני הפועלים לקונגרס הבא. ברסלו נגלר ואחרים חשבו שיתכן.ועד האגודות המקצועיות של הגוורקשפטן קמפיין צרי מץ היה סבור שהדבר יהיה תלוי במסבות פוליטיות.אם יהיה ברור שעומדת לקום מדינה והתנאים יהיו לא רעים -יש לקוות להשתתפות המונית.בלי סכוי ברור של מדינה הדבר מוטל בספק. 2)היתכן איחוד כללי של תנועת הפועלים לשם פעולה א"יית, ציונית וכלל ישראלית? וא כדאי לשם כך לותר על המיוחדת של ההסתדרות (לא סיפרתי על השיחה עם וולדק). התשובה היתה כללית :כן .אחדים אמרו שהדבר תלוי בעיקר בפוע"צ,כי רק מצדם היה עד עכשיו העיכוב לאיחוד. אחדים אמרו שיש רק להבטיח את חלקה ההוגן של ההסתדרות במגבית המאוחדת. אחדים אמרו שהרבה יהיה תלוי בעמדתו של וולדק. בכל אופן הבטיחו שועד האגודות המקצועיות יפעל בענין השקל- גם אם לא יקום האיחוד. השיחה נמשכה עד עשר וחצי:באחת עשרה עזבתי את המלון עם חפצי על מנת להפליג בברנגריה.בכרטיס האניה שלי נאמר שהאניה מפליגה בצהרים. כשהגעתי לנמל-לא מצאתי את האניה.ברנגריה הפליגה בעשר... הסוכן שמכר לי את הכרטיס (עמנואל רוזן-ארצ- ישראלי) חיכה לי בנמל לאחר שהאניה הפליגה,סידר לי מקום ב ILE DE FRANCE ובשתים עשרה הפלגתי. הפעם אני נוסע כ תיר"ויש לי חדר יותר טוב משהיה לי בברנגריה במחלקה ראשונה ,כי הנוסעים מאמריקא לאירופה מועטים,ואני לבדי בתא גדול ומרווח הפונה לים,לאחר שבדרכי הנה ישבתי בתא פנימי,חסר אויר,ועם שכן. הפעם יש לי גם מנוחה מחלטת:איני מכיר אף איש מהנוסעים,ואין איש מכיר אותי. לא נצטרכתי עד עכשיו להוציא אף הגה.אולי אפשר היה לסדר קונגרס בתנאים אלה... אני הולך ללונדון. אתקשר שם עם משה בגנף ואחליט על צעדי הקרובים.אין לי נטיה לנסוע לגנף ויש ברצוני לשוב בהקדם לארץ. תראה את המכתב למזכירות הועד הפועל ולמזכירות מרכז המפלגה. שלום רב - ד.ב.ג. פוליטית מקומית. אני הטלתי ספק בפרוגנוזה זו. "הוכוח" לא יחוסל כה מהר. א) מפני שהציונות תראה במדינה לא קץ אלא התחלה. ב) גם לאחר שיקבע שטח המדינה לא תהיינה אפשרויות הקליטה נתונות וקבועות מראש. מתוך ידיעת שטח הקרקע וכמות המים אפשר יהיה אולי להעריך מראש את אפשרויות ההתישבות החקלאית (וולדק הסכים שבשטח המוצע לנו אפשר יהיה לישב מאה אלף יחידות על הקרקע) אבל אפשרויות התעשיה - מרכז הקליטה מבחינת הכמות - תלויות בכמה גורמים נעלמים: תנאים פוליטיים בעולם, יחסים בין יהודים וב ארבים, כשרון הפעולה של היהודים וכדומה. כמו כן אין להעריך מראש את אפשרויות הים. ג) אין לזלזל בכוח המסורת האידיאלוגית ובכוח הפירוד לשמו, שאינו קטן בתוכנ משום כך אני רואה את ראשית האיחוד לא בפולין - אלא באמריקא. כאן אין הניגודים עמוקים והדוגמטיות אינה שלטת. אין גם פוליטיקה מקומית ומפלגות פוליטיות יהוידות הגישה פה לענינים היא מעשית, והשאלה המעשית הגדולה והקרובה היא הקונגרס הציוני הבא. אם הענינים יתפתחו כשורה - מה שאינו בטוח, כמובן - יתכן שבראשית הקיץ הבא לתת לאנגליה תשובה ברורה. בקונגרס זה לא החלטנו על עצם השאלה, ובלי קונגרס חדש לא נוכל לענות. אם ההנהלה תהיה מרוצה מהתנאים שאנגליה תציע, אין ספק שהקונגרס יקבל את ההצעה (גם בעיני וולדק דבר זה ודאי) וחשיבות הקונגרס תהיה לא בהכרעה בע או כנגד, כלומר בהכרעה כלפי חוץ, אלא בהכרב הכוחות הפנימיים. יתכן שמיד אחרי הקונגרס יצטרכו לעשות חוזה עם אנגליה ולדון אחתה על אמנה, ואולי גם לקבוע ממשלה זמנית. ההרכב של הקונגרס יקבע את האופי הסוציאלי של הממשלה הזמנית והחוקה של המדינה היהודית. לפועלים היתה בשנים האחרונות ההגמוניה בתנועה הציונית. הגמוניה זו התאימה ליחסי הכוחות הממשליים אך ורק בארץ. בלי צבור הפועלים הרחב באמריקא אין בטחון שכוח הפועלים ישתמר בקונגרס הבא שיקיף המונים גדולים. היש אפשרות של השתתפות המוני הפועלים היהודים בקונגרס הציוני הקרוב - שיתכנס אולי באביב בקרוב? הנכון אתה וועד הפועלים להשתתף בבחירות לקונגרס? וולדק ענה מיד: אם יהיה איחוד כללי - כן. איחוד כללי פירושו שני דברים: א) מגבי פועלים אחת ומאוחדת בשביל כל צרכי העם או הפועלים היהודים מחוץ לאמריקא, אשר תחולק בין א"י ובין הגולה. האפרט של הגוורקשפטן קמפיין יעבור אז לועד הפועלים למפלגותיו, אגודותיו והסתדרויותיו, לשם מלחמה באנטישמיות באמריקא. ועד פועלים ז לא ישתתף בקומנגרס היהודי האמריקאי, ושם גוף שלו לא ישתתף בו (כרגע פוע"צ משתתפים בקונגרס), אבל מזמן לזמן יעבוד ועד הפועלים יחד עם הקונגרס בענינים מסוימים, כמו שהוא עושה עכשיו לגבי החרם נגד גרמניה. פוע"צ וכל ארגוניהם (הליגה, אגודת הנשים, החלוץ וכו') ישארו גם להבא לגמרי ברשות עצמם בכל עניני אידיאולוגיה, חנוך, תעמולה, פעולה ציונית, ארגון חלוץ ונו עבודה לשם קרנות ציוניות (מחוץ לקרנות ההסתדרות שהעבודה בשבילן תעבור לועד הפועלים המאוחד) - אולם ועד הפועלים יהיה הנציג היחיד של מעמד הפועלים היהודים באמריקא כלפי חוץ. ועד פועלים זה יארגן את מפעל משקל בקרב צבור הפועלים וינהל את הבחירות לקונגרס. לדעתו של וולדק תבטיח הפועלה ממאתים אלף עד רבע מיליון קולות של פועלים - מחוץ לכוח המושך שזה יהוה בקרב המעמד הבינוני. הוא בטוח שגם הבונד בפולין ישנה את יחסו בקרוב, אולם הוא ערב לעמדת הפועלים היהודים באמריקא. הסכמתו אינה רק הם כמתו האישית. לשם בצוע הדבר דרוש שאשאר עוד זמן מה באמריקא - כי אנשי המקום לא ישתחררו מהחשבונות הקטנים - ובשבוע הבא נכנס התיעצות מצומצמת של מנהיגי התנועה משני הצדדים לשם קביעת התכנית ונסוחה, ובקרוב נקרא ועידת פועלים כללית. וולדק בטוח שחבריו יקבלו את התכנית הזו. אמרתי שאני מסכים, אם כי בקרב חברי בארץ יהיו לא מעטים שיתנגדו לבטול מגבית ההסתדרות. אולם לצערי איני יכל להשאר - כי מחר אני מפליג בברנגריה. אם אפשר עוד היום לכנס התיעצות זו - הרי טוב. היום האנשים טרודים, ענה, אם אינך יכל להשאר - דרוש שמי שהוא יבוא מיד מהארץ. יש להחיש בהקמת האיחוד. הוא בטוח שההסתדרות תקבל יותר ממגבית מאוחדת מאשר ממגביתה המיוחדת. הוא בטוח שבעוד שנה או שנתיים - לאחר סידור הפעולה - תכניס המ מיליון דולר לשנה -בלי הוצאות יתרות. רוב ההכנסה יבוא מקופת היוניונים וסניפי הארבייטר רינג. התנועה המאוחדת תעזור גם לפוע"צ בפעולת הקרנות הציוניות בכלל-אך יש למחר, כי היחסים עכשיו מרעלים. פוע"צ תקפו את המגבית שמסדר מועד המאוחד בשביל פולין. העלילו שזוהי מגבית לטובת הבונד, אם כי הבונד כמפלגה אינו מקבל אף פרוטה. באותו יום כתבתי מכתב למרכז המפלגה האמריקאית: מסרתי את הצעותיו של וולדק ודעתי אני, ובקשתי מהם לעמוד מיד בקשר עם הארץ ולקבוע עמדה. למחרת, בשמונה וחצי בבוקר, לפני לכתי לאניה נזדמנו אצלי לארוחת הבוקר חברי המשלחת שביקרו לפני שנה בארץ ועוד חברים אחדים: שלוסברג, נגלר, מץ, ברסלו, פרלמ פיינס טון, וורטהיים, קרוזו, אריאל. זו היתה ארוחת בוקר שניה שלי (האשונה היתה לפני שעה עם וויז). העמדתי להם שתי שאלות: 1) אם יתכן לארגן פעולת שקל גדולה בקרב המוני הפועלים לקונגרס הבא. ברסלו נגלר ואחרים חשבו שיתכן. ועד האגודות המקצועיות של הגוורקשפטן קמפיין צריך לקחת על עצמו את הפעולה. מץ היה סבור שהדבר יהיה תלוי במסבות הפוליטיות. אם יהיה ברור שעומדת לקום מדינה והתנאים יהיו לא ראים - יש לקוות להשתתפות המונית. בלי סכוי ברור של מדינ הדבר מוטל בספק. 2) היתכן אחוד כללי של תנועת הפועלים לשם פעולה א"יית, ציונית וכלל ישראלית? וא כדאי לשם כך לותר על המגבית המיוחדת של ההסתדרות (לא סיפרתי על השיחה עם וולדק) התשובה היתה כללית: כן. אחדים אמרו שהדבר תלוי בעיקר בפוע"צ, כי רק מצדם היה עד עכשיו העיכוב לאיחוד. אחדים אמרו שיש רק להבטיח את חלקה ההוגן של ההסתדרות במגבית המאוחדת. אחדים אמרו שהרבה יהיה תלוי בעמדתו של וולדק. בכל אופן הבטיחו שועד האגודות המקצועיות יפעל בענין השקל - גם לא יקום האיחוד. השיחה נמשכה עד עשר וחצי; באחת עשרה עזבתי את המלון עם חפצי על מנת להפליג בברנגריה. בכרטיס האניה שלי נאמר שהאניה מפליגה בצהרים. כשהגעתי לנמל - לא מצאת את האניה. ברנגרה הפליגה בעשר... הסוכן שמכר לי את הכרטיס (עמנואל רוזן - ארצ- ישראלי) חיכה לי בנמל לאחר שהאניה הפליגה, סידר לי מקום ב Ile De France ובשתים עשרה הפלגתי. - הפעם אני נוסע כ"תיר" ויש לי חדר יותר טוב משהיה לי בברנגריה במחלקה ראשונה, כי הנוסעים מאמריקא לאירופה מועטים, ואני לבדי בתא גדול ומרווח הפונה לים, לאחר שבדרכי הנה ישבתי בתא פנימי, חסר-אויר, ועם שכן. הפעם יש לי גם מנוחה מחלטת: איני מכיר אף איש מהנוסעים, ואין איש מכיר אותי. לא נצטרכתי עד עכשיו להוציא אף הגה. אולי אפשר היה לסדר קונגרס בתנאים אלה... אני הולך ללונדון. אתקשר שם עם משה בגנף ואחליט על צעדי הקרובים. אין לי נטיה לנסוע לגנף ויש ברצוני לשוב בהקדם לארץ. תראה את המכבת למזכירות הועד הפועל ומזכירות מרכז המפלגה. שלום רב - ד.ב.ג.