יומנים > יומן - מלא 19/04/1950

{P001} {0018-46} 19.4.50, יום ד' ישיבת הממשלה בבוקר. - אה"צ פתיחת הועד הפועל הציוני. ברכתי קצרות בשם הממשלה: "ממשלת ישראל שולחה ברכתה לוה"פ הציוני ומאחלת למושב זה שיצליח לגייס ביתר שאת העזרה של העם היהודי לבנין המדינה ולהגנתה, ולהחשת קליטת העליה ההמונית, לטפח תנועה חלוצית בנוער היהודי בגולה, להרחיב החינוך העברי בתפוצות,להעמיק ההכרה ולהגביר האקטיביות הציונית בקרב חברי ההסתדרות הציונית בעולם, ולהדק הקשר החי בין כל יהודי באשר הוא ובין מולדתו ההיסטורית." נאמו נאומים נרגשים גולדמן, זלמן ורוטנברג - הגנו בחמימות וברגש על ההסת' הציונית ודרשו למען קיומה טיפול בעליה ובהתישבות וקיום הקרנות - אבל לא העלו על לבם שיש לדון על צרכי העליה וההתישבות לגופם לאור התנאים החדשים. - עד הקמתהמדינה היו 290 "נקודות", מהן הוקמו ע"י המוסדות הציוניים 220. מאז הקמת המדינה הוקמו 196 נקודות. - גולדמן כדרכו דיבר בפקחות ובהברקה - והפעם ביתר תוקף ציוני, אולם לא חרג ממסגרת הציונות הקונגרסיסטית. שאל האם יש עוד תפקיד לציונות - ולא הבחין שאין שאלה כזו לגבי הציונות החלוצית. הבעיהבשבילו - ובשביל כל הנואמים האחרים ששמעתי באותו ערב, היא הבעיה ------הציונית, אלא בעית הציונים. לא מה הם יעודי הציוניות לאחר המדינה, אלא מה הם יעודי הציונים, ולא הציונים החלוצים אלא הציונים ------------ שרוצים להשאר דווקא בגולה. ואם לא י בעליה ובהתישבות - לא יהיה תוכן לציונותם. לא הם משרתים העליה וההתישבות, {0018-47} אלא להיפך. אין גולדמן וחבריו (והוא מהטובים שבתוכם) שואלים כלל עצמם מה טוב לעליה ולהתישבות - אלא מה טוב "לציונים". - אף פעם "הציונים" לא השיגו כל רצינות הציונות וכל קשייה. נדבקו ברעיון שקסם להם - ולא הסיקו כל המסקנות, לא רק לגבי עצמם, אלא גם לא לגבי הרעיון והמפעל. אולם הציוניות זהו ענין רציני. גם מבחינת היותו רב-תוצאות וגם מבחינת המאמצים הדרושים להגשמתו.