יומנים > יומן - מלא 20/06/1939

{P001} {0167-79} 20.6.39 את הקו של סמילנסקי. רבים מהם שואלים אותנו מה נעשה לעולים שאנו מביאים לארץ.. סירני סבור שבתוכנו אין הכרעה, כי גם לאחר הכרעה ממשיכים להתווכח על ענינים שכבר הוכרעו. יש גם עירבוב רשויות. אין מפעילים את החברים. אין כל אחד יודע את תחום עבודתו, וכל אחד מתערב בתחום עבודתו של השני. זיומה טוען, שהמבוכה בישוב אנו אשמים בה, שעירבוב רעיון המרד בהתנגדות לספר הלבן הכניס בלבול בישוב. הסבה השנית למבוכה היא הנהלת הועד הלאומי שמרגישים בחולשתה. הסיבה השלישית: לא ניתנה תשובה כיצד נתגבר על הספר הלבן. האין סכנה, שגם לאחר שלוש שנים של פעולה קונסטטרוקטיבית תשתרש המדיניות החדשה? הוא סבור כי כל השתמשות בכוח נגד אנגלים, פירושה התחלת הקץ. אולם אין הוא שלם עם ההתנגדות לטירור הערבי. טירור יכריח את הערבים ואת האנגלים לבטל את הספר הלבן. גורם רביעי למבוכה הוא חולשת המפלגה בישוב, בהסתדרות ובמפלגה גופה אין כבוד למפלגה. קשה לדבר עתה בציבור, כי אין בטחון עצמי. מדוע לא השקיע ב.ג. כוחות לחיזוק המפלגה. הרביזיוניסטים התגברו, ואם ירצו יוכלו לתפוס את השלטון. תנועת הפועלים עשתה גדולות, אבל מבחינת הגנה עצמית נכשלה. לא מן הנמנע שבאחד הימים נשאר מפורקי נשק. גוטהילף סבור ששורש המבוכה בתנועה היא מבוכת החזון. אין תכנית פוליטית. מצד אחד יש פרוגרמה רביזיוניסטית, ומצד שני רוצים באירגון משותף ובעליה גדולה, אולם לא הורם על נס החזון של המפלגה. לדעתו זהו ארץ-ישראל יהודית בתוך פדרציה ערבית. חוסר החזון מחליש גם את תנועת הפועלים. טעות היא לחשוב ש100,000- פועלים שמורים בכיסנו. טועים החברים החושבים שדי להסתדר עם החלק הבעל ביתי. גם בערב הפועלים יש רבים הטוענים שההנהלה צריכה להתפטר. אין הסברה אפילו בציבור המפלגתי. בתקופה זו יש לחלק את העבודה, את הביצוע יש להטיל על מעטים נאמנים. לציבור הרחב יש לתת בירורים. יש זיהוי גדול יותר מדי בין הסוכנות ובין המפלגה. בזהות זו יש סכנה. הסוכנות צריכה להיות מרוסנת.מטעמים פוליטים אין חברינו בסוכנות יכולים להופיע ולדבר כל אשר בלבם. אותו"דבר"אינו נותן פירסום מספיק למפעלנו. דוגמא: הוקם כפר דייגים, מעשה רב ערך. "דבר" הקדיש לכך רק שורות מעטות, משום כך יש רגש נחיתות בתוך ציבורנו.