יומנים > יומן - מלא 22/04/1939

{P001} {0189-28} 22 אפריל ת"א. כפי הסידור שעשיתי שלשום עם בר-כוכבא יצאתי הבוקר בשש בשתי מכוניות משכונת הפועלים לסייר את חופי ימנו. על-ידי הוה"פ נצטרפה אלינו מכונית שלישית עם יוחנן, זכר, רוכל ועוד. תל-אביב השבתית עוד נמנמה שנתה - וכשעברנו על פני בתי-הכנסת לא נתקלנו באיש. בשמונה הגענו לעתלית. כאן היינו צריכים לפגוש סירת מוטור של עוגן, אך הסירה נתבוששה. טיפסנו בינתים על מצודת נוסעי הצלב ושנים עשר ילדים ערבים הגיחו מאחד החדרים והציציו עלינו בפחד ורוגזא. זאב-הים התריז על הפריה ורביה העצומה של שכניניו, כי שמע שבמצודה יושבת רק משפחה ערבית אחת. אולם הילדים היו כמעט {P002} {0189-29} כולם בגיל אחד וברצופם לא נראה היה שאב אחד הורם. הרגעים זחלו בעצלתיים ולא היה סימן לסירה, ונתעורר החשש שמא עיכבוה בשל שתי האניות הנעצרות. אבל טביעת עינו הימית של זאב הים - שטעתה במבחנת קלסתר פניהם של ילדים ערבים - הכירה באופק צל ספינה מתקרבת, ומיד ראינו כולנו סירה גדולה ואחריה ספינה. זוהי ספינת "פלד" שנרכשה לפני זמן לא רב בשביל קבוצת הדייגים של הנוער העובד בחיפה בכספי נחשון והקרן השמורה בידי. מהרשק מקבוצת אשדוד הבקי בקרקעות פיקא בשומרון, הרצפלד, ברכה (חבס), רוזנטל הקברניט, שבנו נטרף בים באסון רחף, זיאמה, ווידרו וכל הפמליא הימית שלנו בחיפה הגיעו בסירה. חלצנו נעלינו, הפשלנו שרוולי מכנסינו ונכנסנו לסירה קטנה שנסרחה אחרי הספינה וכך העלו אותנו, לא בלי קשיים, לסירת המוטור בעלת ארבעים כוח סוס - ושמנו פעמינו דרומה - כש"פלד" שט במים אדירים" הרחק מהחוף. בר-כוכבא הסביר שלוויתו של "הדרידנוט" דרושה מחשש קלקול המוטור בסירתנו. המוטור לא נתקלקל - אבל ניהנינו ממראה הספינה הדומה לאנית-קדומים, ששמרה עלינו כביכול מעין בישא. הים היה שקט - שלא כנבואת אנשי תל-אביב, שרצו לדחות את הסיור, אלא שעמדתי על דעתי שנצא דווקא השבת, כי מי יודע אם אפנה בשבת אחרת. סירתנו אמנם כמעט שנתרסקה מיד אחרי עליתנו עליה - אבל לא בידי שמים. ביקשו להראותנו את יפיה וכבודה של ספינת הדייגים שלנו, והקריבו את "פלד" {P003} {0189-30} לסירה; לא דייקו - והספינה התנגשה בכוח רב בסירה, וכמעט שנהפכנו. הטלטלה העזה התיזה עלינו מי-הים, אך מלבד בהלה קטנה לא קרה דבר. טיפסנו על גג הפירה, פרשנו את המפות - זכר ...... על המפות בחיל היבשה הביא אתו מפות מפורטות מיבשת הארץ, ורוזנטל הביא אתו מפת הים החופי - והשווינו את המפות ל"מקור". בדרך בואכה לקיסריה זורע החוף "מפרצים" קטנים וזעירים, שלא יצלחו לצי בריטמה, אבל סכון יסכונו לסירות - דיג וספינות-משא לא גדולות. הגענו לאי היחיד של הארץ - לאי-המן שלפני קיסריה (איני יודע מנין שם זה!), הקיפנו את האי, אך לא עלינו עליו, כי בסירה גדולה אין לגשת אליו. ראינו מקרוב את כפרי עתלית. אבל אף אחד מהכפרים האלה אינו שוכן על החוף. כיהודים כן גם הערבים התרחקו משום מה מחוף הים, ואין בין כפר בפנים הארץ וכפר שעל יד החוף ולא כלום. במרחק כמה מילים לפני קיסריה נשתנה נוף החוף. לא עוד חופי סלעים גבהים וחלולים פה ושם - אלא משטח-חולות, כבחוף תל-אביב. לפני קיסריה ראינו צללי אדם מתנועעים על-פני גבעות החולות ונוהרים לחוף. במשקבפת-הים ראינו את גפירינו מתקבצים על שפת הים ומנפנפים בדגל. בכל מטה המצביאים שנלוו לנו לא היה אף אחד. הסירה השליכה עוגן, וזיאמה (אחיה של בת-שבע חייקינה, בחור חדון כארז) קפץ הימה ושחה לקראת החוף. {P004} {0189-31} חזר ואמר שהגפירים סבורים שאין לרדת בקיסריה ומוטב לעלות כאן על החוף ולסייר את הסביבה בלוויתם. החזרנו את זיאמה לחוף בפקודה שהגשירים ילכו לקיסריה, יתפסו עמדות איסטרטיגיות בעיר ובסביבתה - כי נעגון בנמל קיסריה. הפקודה נמסרה מיד לכל הסביב ומכל הגבעות ראינו צללים יורדים ונוהרים לקראת קיסריה הנשקפת לנו מרחוק. "פלד" ששט מאחרינו (מהירותו קטנה מזו של סירת המוטור שלנו) הדביק אותנו בינתים וכשראנו עוגנים הוריד אף הוא עוגנו בלב ים - אף מיד יצא גם הוא לדרך, וכש"הודרידניט" מימנו וחיל הגפירים משמאלנו שמנו פעמינו - למבצר "האויב" - לחורבת הכרך בשנה הורדוס לכבודו של הקיסר. האחת אחה"צ נכנסה סירתנו לנמל קיסריה. כל ערבי המקום נהרו לחוף. בעוד אנו מורידים העוגן ומתקנים הסירה הקטנה להורדת הנוסעים - הגיעו חיל היבשה לעיר ותפסו עמדות סטרטיגיות - בבנינים המרכזים בעיר ובכל המוצאים והמבואים בסביבה. שלושה שלושה ירדנו בסירה הקטנה - כשהערבים המבוהלים מסתכלים בחרדה ותמהון באורחים הבלתי צפויים. עקבות הנמל העתיק נשתמרו יפה יפה. סירתנו עגנה בנמל המרכזי, שבו משתמשים עכשיו גם תושבי קיסריה, אולם אין זה נמל יחיד. מימינו ומשמאלו, בדרום ובצפון, יש עוד שני נמלים, מוגנים ומתוקנים לפנים. אין פלא שהורדוס לא בנה את תל-אביב, מלבד מפרץ זבולון אין מקום מתאים יותר לנמל מקיסריה זו, ומעמדה המרכזי בארץ עולה {P005} {0189-32} גם על זה של חיפה. תרנו את העיר והבסביבה. עוד החומה העתיקה שהקיפה את העיר בימי הורדוס קיימת ברובה, ותעלה רחבה ועמוקה מגינה על החומה מחוצה לה. רוב הבתים - רבים בני שתים ושלוש קומות - חרבים, הרוסים וריקים מאדם. בעיר - שלוש מאות נפש. מהבוסניאקים נשארו רק מעט. שני הכמרים שלהם נרצחו לפני כשנה ע"י הכנופיות. כל האדמה בעיר ובסביבתה, מלבד שטח לא גדול ששיך למנזר הנוצרי - הוא קנין פיקא. גם הבתים ברובם הם של פיקא. האדמה מסביב פוריה. כפי שרואים מהגן הפורח של הבוסניקים. עיר זו יכלה וצריכה היתה להיות מרכז של סביבה חקלאית רבת-אוכלוסין וישוב דייגים וספנים גדול. אדמה יש למכביר - ברשות פיקא. שלושת המעגנים העתיקים של העיר, כאילו מזמינים דוגות וסירות וספינות להשליך בתוכם עגניהן. מכאן אפשר להשתלט על הים שבין ת"א וחיפה - אבל רק מספר קטן של ערבים דלים ועלובים שוכנים במקום עשיר-זכרונות ורב-עתידות זה, ואמרכלי פיקא אינם יודעים את הברכה הגדולה שהם מבזבזים לשוא. זה יותר משלוש שנים לא נמצאתי בתוך ישוב ערבי, ואף פעם כמדומה לא ראיתי ערבים עלובים כאלה. אפילו שנאה לא הביעו פניהם - אלא פחד ותמהון. אך עלובים יותר היו הפנים שלא נראו - פני בעלי המקום ופקידיהם. במי תלוי בקולר ? מדוע נעזב ונשם מקום מבורך זה? ידי מי במעל זה? האם ידינו אנו נקיות? לא מצאתי תשובה גם בפי הרצפלד ומהרשק. {P006} {0189-33} הקיפונו את החומה. תרנו השדות - ובכל פינה צף גפיר יהודי עם רובה ביד. מעל הגגות ומבין הקמה הציצו הברטים החומים וקני-העשת של הרובים. מרחוק, בתכלת הים, נצנצה ספינת - הפלד של דייגי הנוער העובד - לא הכל חרב ושמם... אנשי "המטה" בחנו בינתים את הבתים הראויים לישוב ועיבדו תכנית של כיבוש. בנמל הצפוני הריק עכשיו ובשורת הבתים החרבים שעל חופו אפשר להושיב קבוצה של 50-40 בחור, מבלי לעקור אף ערבי אחד ממקומו. סירות, מכמרות, מחרשות וכבודה לא אבה - ויתד ראשון יתקע בפינת-יקרת זו. יש רק להשיג הסכמת פיקא. נגמר התיור בעיר ובסביבה כשעיני הערבים המבוהלות עוקבות אחרינו בשתיקה. הסירה הקטנה התקרבה לשפת החוף - ניתנה פקודה לא צפויה - ועשרות רובים הורמו כאילו ביד אחת, ועשרות בחירי ישראל לבושי-מדים עמדו דום עד שהגענו לסירת-המוטור העוגנת בלב הנמל. אחד אחד שבו התיירים, הורם העוגן - וזזנו דרומה. הים בינתים שינה טעמו - והכה גלים. סירתנו, בת-קיבול של 35 נסעים, טולטלה והתנדנדה כשכורה - אבל חצינו הגלים המתגברים בשקט: "פלד" שומר עלינו - ואם כי ממרחק. נשתנה גם הנוף. חול שטוח מזה, וגלי תכלת מזה - ללא כל חליפות ושנויים. הסירה האיטה דרכה. פתאום באופק מולנו, מצד דרום נראתה ספינה הקברניטים סקרו במשקפת והכירו ספינת המשטרה מיפו, וסירות קטנות סרוחות אחריה. {P007} {0189-34} הבאו לתהות על קנקננו? אולם הספינה אינה עושה דרכה אלינו, אלא - לצד פלד, הרחוקה מהחוף. הבטנו ותמהנו - אך ספנית המשטרה עברה גם את פלד - ופנתה לחיפה. הנשלחה לספינות "המעפילים" בחיפה? בעוד אנו תמהים - והנה שוב צללים נעים על פני החולות - חיל-היבשה שלנו הגיע מחדרה. אנו מתקרבים לחוף חפצי-בה, ויורדים שנים שנים בסירה הקטנה והגבנונוים מסביב זרועים גפירים יהודים חמושי-רובה ולבושי ברטים חומים. החוף שטוח - והסירה, גם הקטנה, אינו יכולה להתקרב לחוף, ושני ספנים חסונים ערומים ושזופים חגורי- מתניים, העלו אותנו אחד אחד על כתפיהם והעמידונו על יבשת חפצי-בה. המכוניות חיכו לנו בקצה הכביש, מהלך קילומטר. המון המתרחצים בצלע גבעת אולגה באו במרוצה לראות את השיירה הבלתי צפויה - הנהג לא התמהמה, המכונית גמאה ארץ, ולא עברה שעה והגענו שוב לשכונת הפועלים. כשנכנסתי לחדרי והצצתי בפני הראי - כמעט שנבהלתי: פני ומצחי להטו באודם-ארגמן. אין דבר! נקים על חוף ריק זה עשרות כפרי-דייגים וקיסריה תהיה להם לעיר ולאם. ----------------- בערב התיעצות עם ברל, יוחנן, ישראל, אליהו, דוב. יוחנן מציע הפרדה: {P008} {0189-35} 1) מרכז לכספים, תעשיה, רכישה, תקציב, פיקוח. 2)מטה לאופרציות, לתיכון, להדרכה, לטיפול בחברים, לאינפורמציה ותכניקה. אליהו מציע שהמרכז לא יטפל בתעשיה ורכישה, אלא אנשים מיוחדים שיתמנו ע"י המרכז. לא הגענו עדדין למסקנה אחרונה.