יומנים > יומן - מלא 23/05/1957

{P001} {0158-50} 23.5.57, יום ה' בבוקר נתכנסו חברינו בממשלה + גיורא ופנחס לבון לברר עסקי הקואליציה לאור עמדת מפ"ם ואה"ע ביחס ל"תורת" אייזנהויר. כל החברים שדיברו - ודיברו כולם מלבדי - רוצים לקיים קואליציה זו עד כמה שאפשר, והציע למנוע החלטה ש"השמאל" שלנו יצטרך להצביע נגד. אחד הציע אחרי ההודעה והווכוח להציע אימון לממשלה בלי כל תוספת הצהרה, אחרים הציעו החלטה טהכנסת רשמה לפניה, הוצע להתיר להם להימנע או להיעדר, לבסוף הוסכם שגולדה ונמיר יפגשו אתם - אם אפשר עוד היום - להציע להם: או הבעת אימון בלי כל נוסח נוסף, או הימנעות ורשות להצהיר הצהרה לפני או לאחר ההצעה. ואם לא יסכימו אף לאחת מההצעות האלו? נתאסף שוב לדון בדבר. - בשתים עשרה באה אצלי משלחת של פועלי הזיקוק: שני חברי מפ"מ: אשר אוסטינצקי ויואל כוחוס, ושני חברי המפלגה: אוסטוולד ומשה שטרנפונקל. {0158-51} טען אוסטניצקי: ערב מערכת סיני ניתנה הוראה להפסיק עבודת הערבים זמנית, הסכימו. לאחר המערכה חזרו הערבים לעבודה, אח"כ נתקבלה הוראה להפסיק לגמרי עבודת 12: 8 יהודים, 4 ערבים. פנו למ.פ.ח. ענו להם שאין להם סמכות להתערב בענין בטחון. לצבור העובד במקום נראה שהפטורין לא מוצדקים; לא היה כל דופי בעבודת המפוטרים, ותמהים: האם נעשו הפיטורין מטעמים פוליטיים או בטחוניים. בצבור יש פחד- כ"א עלול להיות מפוטר מטעמי בטחון. הסברתי כי לא היה כל נימוק פוליטי, אלא בטחוני בלבד. אין יסוד לחשש הצבור שכ"א יפוטר מטעמי בטחון, כי לפי הצעתי נמחק בחוק שנמסר לכנסת לתאריך תקפו - הסעיף כי יש לשר הבטחון הסמכות להפסיק עבודת פועל הייתי מזכיר ההסתדרות הרבה שנים והייתי איש ריב ומדון מטעמים מדיניים ואידיאולוגיים, אבל מעולם לא טען שום פועל בהסתדרות שהוא קופח על ידי מטעמים מפלגתיים, ובצאתי מההסתדרות היה זה בשבילי סיפוק מוסרי עמוק. יחס זה לעובדים אני שומר עד היום, וכשר בטחון איני רוצה שהצבא יעורב בדבר שאינו נוגע לכל העם, ואני שמח שלא רק הצבא הוא נכס כללי, אלא כל איש בארץ יודע זאת. ומשום כך לא רציתי שבימים רגילים תהיה סמכות לשר הבטחון הממונה על הצבא -שחלק הצבור יתעורר בו פחד. הלצל טען אולי היתה כאן טעות, ויש לבדוק הענין מחדש. עובדים בבתי הזיקוק הרבה ערבים והם שונאי ישראל, והפועלים משתוממים מדוע לאלה נותנים לעבוד ואלה נפטרו. ילדי המפוטרים סובלים בבתי הספר מילדים אחרים. אמרתי - יתכן שאני עושה טעות, כי איני אלא בו"ד, אבל במיטב ידיעתי לא היתה כאן טעות, אין צורך בבדיקה חדשה כי הענין נבדק. העובדה שהם היו פועלים טובים - אינה אומרת כלום בדבר סכנתם הבטחונית. איני מקבל הצעה שאין לתת לערבי עבודה כשהוא שונא ישראל, זהו טבעי שהוא שונא ישראל, ויש לו לפי {0158-52} החוק שויון זכויות בישראל. הדבר המצער - שהילדים סובלים, וזה לא יתכן אדבר על כך עם שר החינוך. המשפט של המפוטרים יתקיים ויגמר כמדומה בחמשה ביוני. אם יוחלט להחזירם - יוחזרו. אם לא - לא יוחזרו לבתי הזיקוק, אבל אפנה למ.פ.ח. שיעשו הכל למען סדר אותם בעבודה במקום אחר, כי לא היתה כוונה לשלול מהם זכות עבודה בכלל. לפני הפרידה ביקשו ממני ארבע חתימות על כרטיסים... - שיחה ממושכת ביחידות עם אלמוגי. הסברתי הכרח שותפות ואחריות הברית בין הנושאים בעול - בממשלה ובהסתדרות. לא יתכן כי שביתה בבית"ר המעסיק 1600 מפרנסים תיעשה על דעת איש אחד. לאחר שביררתי עם נמיר ואלמוגי יחד ההצעות וחלוקי הדעות - אלה שבין שני הצדדים ואלה שבין אלמוגי ונמיר, ראיתי שיש מקום לישוב הסכסוך אם חברינו יגיעו למסקנה משותפת, ולשם כך הזמנתי למחא את אלמוגי, פנחס לבון, נמיר, פנחס ספיר ואשכול לבירור. - בשבע הלכתי לאוניברסיטה לחלוקת שני פרסים, 500 ל"י כ"א,לשני בוגרים לנדוי ובר און שכתבו: אחד על התופעות בדיאלוגים של אפלטון, ואחד על השפעת אפלטון על ווייטהד. מקור הפרסים: לפני כמה שנים קבלתי פרס בובליק מהאוניברסיטה בסכום של 500 ל"י, ומסרתי אותה שוב לאוניברסיטה למי שיכתוב על השפעת אפלטון על המחשבה והספרות היהודית. זמן רב לא נמצא מי שיכתוב על כך, וביקשו ממני בשם האוניברסיטה להסכים למתן הפרס למי שיחבר חיבור על תורת אפלטון בכלל, והסכמתי. השנים הגישו חיבורם, ושניהם נמצאו ראויים לפרס, והאוניברסיטה בצדק, לא רצתה לחלק הפרס אלא הוסיפה משלה 500 ל"י.