יומנים > יומן - מלא 23/06/1930

{P001} {0102-03} כ"ואייר 23 יוני יום ב' בועדה הפוליטית משתתפים מאתנו רמז. דב לנדויר ואני. לנדויר קבל טלגרמה להתאים פעולתו לפעולתם. מלצט לא בא ובמקומו יו"ר ד' אביגדור. ויצמן פותח : יש להתחיל מספטמבר, מאחרי המאורעות. ראיתי את הפרמיר אז בגנף. דרשנו ועדה בת משקל אינטרנציונלי להשלת לארץ, כי ידענו כל שאלות הבית הלאומי נגולו שוב בכל היקפן, בין שנרצה ובין לא. נ ראה לנו שמוטב שאנו נדרוש וכוח זה, ושבני סמך יבדקו את המצב. מקדונלנד ענה - זוהי טעותי אם תשלח ועדה כזו יעשה הדבר רושם כאילו שאלת הבית הלאומי עומדת אצלנו בספק, אנו נשלח ועדה מחוסרת צבע לבדוק רק המאורעות ולא יותר. וכך הלכה ועדת שו כידוע עברה לאחר 3 שבועות של חקירת המאורעות - לשאלות היסודיות של הבית הלאומי. אז הופיע מכתב בלפור סמיטס ולוד גורג' הראה למקד. לפני התפרסמו (באמצע בא מלצט בלוית נעמני) מקדונלד נשאל על עברת הסמכות של הועדה. התשובה שנתן מקדונלד בפרלמנט אמרה שאין הועדה צריכה ורשאית לעבור על סמכותו. אולם הועדה המשיכה ועשתה מה שעשתה. הדו"ח הופיע בסוף מרס. נתקבלה אז הזמנה למלצט {0102-04} ורבורג וויצמן ורבינג מאת מקדונלד לפגישה. מהממשלה השתתפו מקד. ופספילד. השיחה נמשכה שעתים. מקדונלד בקר חריפות את הדו"ח. (6 ימים לפני הפרסום נשלח הדו"ח לנאספים) קשה לאנשים אלה להבין שאלת א"י, אולם זוהי התעודה הרשמית היחידה שנכתבה במשך 10 השנים האחרונות ושאל "כאילו" מהי עצת הנאספים להמשכת הפעולה. הוצע שיסע איש חדש לא"י. לאחר בירור כל המוצעים נשאר סמיטס. הסכס לטלגרף לסמיטס ומקדונלד הבטיח לשלוח טלגרמה. עבר שבוע ולא נשמע כלום. (בשיחה הוסיף מקדונלד שהענין כל כך חשוב, והוא רואה צורך להתיעץ עם מנהיגי האופוזיציה. המשלחת הערבית עומדת לבוא, ואם נצליח להביא לעמדה חצי=נבונה טוב יהיה שתפגשו אתם. ויצמן ענה שזה תלוי הרבה בעמדת הממשלה) מקדונלד מסר אח"כ הודעתו הידועה בפרלמנט ומנהיגי האופוזיציה הסכימו לו. כעבור ימים אחדים בא ורבורג מבקורו בצ'קרס והודיע שהופ-סימסון נקבע להשלח לארץ. באותו שבוע דרשתי ראיון עם פספילד. פ. אמר הכל תלוי מההוראות שהוא יקבל, ואנחנו נתן לו הוראות לבדוק, לא אם אפשר - אלא איך אפשר, כי אין שאלה כלל של אם. בהיות ויצמן במירן קבל ידיעה שסימפסון יוצא לארץ, מיד נסע ללונדון וטלגרף מפריס לברר אם אפשר לראות את סימפסון, הוברר שפספילד שכח שהבטיח לויצמן להפגישו עם סימפסון , וגם אין כבר זמן לראותו. נתברר אחר-כך שסימפסון שהה עוד יום בלונדון. {0102-05} נתפשטו שמועות על פגישות עם המשלחת הערבית, על שליחת לוק לגנף. פנה לפספילד, באותו זמן נתקבלה הזמנה מהממשלה להפגש. ב12- למאי נפגשו עם מקד. פספילד, שילט ושני פקידים. כשויצמן שאל למה זה נשלח לוק - הודיע מקד. שהוא לא ידע מזה. הערבים דורשים: הפסקת העליה, קנית קרקע, שלטון עצמי. מלצט אמר זהו בטול המנדט. גיימס רוטשילד אמר בלי קרקע אין בית לאומי. רוטנברג אמר: אתם אומרים שהענין קשה תנו לנו 3-2 שנים מנוחה ונבוא לידי הסכם עם הערבים וציין ראשי פרקים. על יסוד זה באה אחר-כך השיחה של רוט. ומשרד המושבות. לפני גמר השיחה אמר פספילד )slow down ( שעד גמר חקירת סימפסון נצטרך להאיט את העליה מקד. הוסיף שתמיד צריך להיות זרם, ולו קטן, של עליה, אולם אז כבר נשלחה טלגרמה לארץ לעכוב העליה. כעבור יומים קבלו מא"י ידיעה על מתן הסרטיפיקטים ואחר-כך - על הגזרה, מה קרה בינתים אצל הממשלה - איני יודע לא הודיעו לנו. חשבתי שהמנדט הופר והפסקתי קשרי את משרד המושבות. נתערב על-פי הוראת אביו מלקולים - צעיר ישר וצדיק. הוא היה המקשר. לפני 3 שבועות היתה לנו פגישה שלישית עם מקדונלד. ויצמן לא נשתתף - לא יכל ולא רצה. נשתתפו רק רדינג ורוטנברג. הממשלה הודיעה שמתיחסת ברצון להצעותיו, ותשאל את הנציב. ויצמן חשב שאם שואלים את הנציב תתקבל תשובה שלילית. הנציב התנגד בהחלט להצעות הקונסטיטוציוניות. על שאר ההצעות לא הודיע עמדתו. פרץ זרם המחאות. מלקולם ספר שבמשרד אבא מתקבל בכל יום מבול של טלגרמות. הממשלה משתוממת למה אנו נרגזים. בגנף טען שילס {0102-06} במשך שעה להוכיח שהממשלה מצדה עושה הכל לטובתנו - ולבסוף אין היהודים מרוצים. ויצמן שאל - מה עושה הממשלה לטובתנו. שילס ענה: הערבים דרשו מאתנו 14 דרישות, דחינו הכל. מלאנו רק הדרישה של 2.300 הסרטיפיקטים. בנגף נסינו לעשות מצדנו הכל. לחברי הועדה שרצו לדבר אתנו (גרמני, צרפתי. בלגי, אנגלי - ההולנדי כתב לויצמן שאינו רוצה לדבר אתו, כי הוא רוצה לבקר קשה את הממשלה האנגל ית) שוחחתי אתם, אולם הממשלה מאשימה אותנו שאנו המרצנו את הועדה להתנגד לאנגליה. דעה וו ישנה לראש ולפקוד האחרון במשרד המושבות. יתכן שועדת המנדט תנזוף בממשלה. הדבר היחיד שעשינו - מסרנו תשובת שטין לחברי הועדה. היתה גם הצעה לעכב מכירת קרקע. נשלחה כבר טלגרמה בענין זה לארץ, אך ברגע האחרון זה נעכב ע"י ממשלת לונדון. הידיעות שיש לנו על הופ-סימפסון אינן מעודדות. אין הוא מבין את הרקע העולמי של שאלתנו. הוא יודע בעניני התישבות, אולם לא יבין את ענינו. לא יכלנו לקבל על עצמנו למפרע את דו"חו, וצר שמי שהוא נתן לו קרדיט למפרע (מסר דברי סימפסון על ביתו בולס) קרה דבר שנגדו הזהיר אותנו הפרמיר - לא לשלוח איש שאינו תופס את הפרובלימה הארי"ת. הממשלה רוגזת. מחכה לסימפסון. בכיסו גורלנו. נצטרך להגיד לממשלה: אין לנו כלום נגד סימפסון, אבל לא נוכל לקבל אותו כמכריע גורלנו. תהיה לנו מלחמה קשה - אבל אין דרך אחרת. זוהי טרגדיה שדוקא ממשלת הפועלים, היותר קרובה {0102-07} לנו מבחינה אינטלקטואלית, עשתה לנו זאת. במשך 10 שנים הגינותי על ממשלת אנגליה, גם כשאי-אפשר היה להגן עליה, כל זמן שאפשר היה לשלוח אנשים לארץ ולרכוש קרקע. עכשיו אני חושש. טלו מאתנו אפשרות זו. אנו נוכל להתאחד עם הערבים, אולם כל זמן שהממשלה נגדנו - לא נוכל להתאחד אתם. לא ע"י אחוד עם הערבים נכריח את הממשלה לקיים את המנדט, אלא להיפך. (ב-12« גמר ויצמן). מלצט = הדו"ח היה נכון. המנדט נהפך לפסת נייר. עמדת הממשלה שאין לעשות בארץ מה שלא נעים לערבים - אין זה מנדט. איני פסימי, יש לנו ידידים, שאני קרוב להם, שיעמדו לנו. תנועת המחאה היתה ברכה בה. הזמין את הכסטר להרצות. הכסטר - היו לי שיחות אחדות עם סימפסון. ס. שאל אם אין נזק בהחזקת קרקע ע"י קה"ק, ואם אין מיותר לקנות קרקע חדש. כל זמן שהקרקע בידי היהודים לא. הוא מתענין בהרמת מצב הפלח ופנה לסטריקלנד שעסק בקואופרציה בהודו שיעזור לסדר קואופרציה בקרב הפלחים. ס. מצטער על המלוה האר"י שמליון ממנו נלקח לפדיון מסלות הברזל. הוא ינסה לקבל את המליון חזרה בשביל הפלחים. לא ידע על הגבלת העליה ומצטער עליה. הרצאתו יחבר באתונה וימסרנה בתחילת ספטמבר. הלך לעבר-הירדן בשביל הרצאה חשאית למשרד המושבות. שאלתו היא קדום הארץ במשך 8-7 השנים הבאות - ולא בעשרים השנים הבאות. הוא אדם ישר, חרוץ ונבון. לדעתו אין לסדר שידול בלי לקחת בחשבון את כל {0102-08} הרזרבה של חוסר עבודה בארץ. הוא חושב שהארץ יכלה לכלכל ישוב יותר גדול, אולם התקדמות בטוחה אפשרית רק אם הקדמה תהיה אטית. על ההצעה שאינטסיפקציה של החקלאות תאפשר לפנות חלק הגון של הקרקע העיר סימפסון, שדבר זה מחייב עזיבת קרקע ע"י הערבים לטובת היהודים. כשהכסטר אמר שלפי תורת הכלכלה הקרקע הוא גורם כלכלי ותו לא, ענה סימפסון שהצד השני, כידוע לו, מיחס לקרקע ערך פסיחולוגי. הקסטר ענה לו, שלא ערך פסיחולוגי מיוחס לקרקע אלא מקום להעמיד עליו הרגלים. אני העירותי על שתי סכנות במשלחת. סימפסון: 1) בשבילו א"י היא מעגל בפני עצמו, הנחקר בתוך תחומיו ומציאותו הקיימת, ולא בתור חלק של פרובלימה עולמית (שאלת היהודים), ואינו מבין ולוקח בחשבון את כוחות היצירה וההכרחים הכלכלים של העם היהודי, והשנויים שהוא עלול להכניס בארץ ובכשרון קליטתה. 2) המקור העיקרי של אינפורמציה של סימפסון הם ידיעות הממשלה. אין זמן ואפשרות לסימפסון לחקור הענינים בעצמו, ועליו להשען על ידיעות הממשלה. וזו - בדמות הנציב - חושבת שאין מקום עוד להתישבות נוספת של יהודים בארץ. .3«-הישיבה הראשונה נסגרה. המשך ב המשך בשעה 4. בא יעקבסון מגנף. מרצה קפלנסקי על התזכיר שהוגש לממשלה. רמז ניגש לרוטנברג שישתתף בישיבה כשידונו על הצעותיו. בינתים מוסר ק-סקי תוכן ההצעות. {0102-09} יעקבסון מוסר על גנף. המו"מ בועדה הוא חשאי, אך קבל משני חברי הועדה ידיעות מפורטות. מסקנות הועדה רצויות. רפרד, ון ריס, מרלנד שמשו ועדת משנה. והגיעו למסקנה פה אחד. היה חשש שתורילו ינסה לשנות את הנוסח, אך זה לא נעשה. בחלק הראשון דנה המסקנה על המאורעות בחריפות: מציינים חוסר כשרון הנהלה בארץ, חוסר קו קבוע, האחזה בעמדה סטטית במקום עמדה דינמית, כשרון הקליטה בארץ אינו דבר קבוע אלא משתנה ומתגדל. ביחס לפרלמנט עמדה שלילית. תיאודולי נסה לארגן רכוז קטולי. הציע הצעה שאין לאחד שני החלקים של המנדט, התקפה על הסוכנות (הממשלה רשאית להתיעץ אתה אך אינה חייבת). ענו לו שהסוכנות יעודה לא רק לתת עצות אלא גם לקואופרציה; לוגרד מחרגז מאוד על הדו"ח של שו . ויצמן עשה רושם גדול על כל חברי הועדה שדבר אתם. מוצקין שואל אם נכון שהיה נסיון מצד ויצמן שועדת המנדט תשמע אותו, והדבר לא עלה בידו. יעקובסון עונה - שכל השמועה משוללת יסוד. ויצמן לא פנה כלל לועדה בהצעה כזו, כי היה כבר בשאלה זו מו"מ בין הועדה ובין הממשלה, והחלט שאין לועדה הרשות לשמוע פטיציונרים. ויצמן מוסיף שהוא עורר שאלה זו בשיחה עם הממשלה, והגיעו לידי מסקנה שדבר זה לא רצוי, כי אם ישמעו יהודים יצטרכו לשמוע גם ערבים. יעקובסון מתאונן על פעולת סוסקין המזיקה בגנף. {0102-10} ד' אביגדור גולדסמיט מקריא טלגרמות שקבל מניו-יורק מרוזנברג. דורש בשם הרבה ידידים יהודים יחסים יהודים-ערבים; קואופרציה כלכלית ואזרחית עם הערבים מתנה הטבת היחסים עם הממשלה. טלגרמה מורבורג: דרשתי מהכסטר להשתתף, ולהרצות על ההצעות החדשות של מגנס. לדעתו, עמדת האכסקוטיבה בלונדון יש לה תוצאות מעציבות. גולדסמיט ענה לו טלגרפית, שלדעתו, היחסים עם הממשלה צריכים להשתנות בטרם יבואו בדברים עם הערבים. אי- אפשר לדון עם ערבים כל זמן שלא ידוע אם משרד המושבות יאשר עליה והתישבות חדשה של יהודים. ורבורג ענה על זה: "אתה רותם העגלה לפני הסוסים. רק אם ניטיב היחסים עם הערבים תשנה הממשלה את יחסה. אדלר ורוזנברג מסכימים אתו". בקשו מהכסטר למסור הצעות מגנס; הקסטר ענה - ויצמן יוכל לעשות זאת יותר טוב ממני (ויצמן לא היה ברגע זה באולם). החל הוכוח. מדבר פרבשטין. מציע סדור משלחות בשם כל היהדות לגנף, לארגן עלית רגל של חלוצים לגנף, משלוח אניה של אלף חלוצים לחיפה ולהכריז שביתת רעב אם לא יתנו אותם להכנס לארץ. לסדר בכל העולם שביתת שעה אחת, אם כל זה לא יועיל - מחאות בפני כל הקונסולים האנגלים. ויצמן מקריא מכתב של מגנס. בלי הסכם יהודי-ערבי לא יוטב המצב. הסכם זה אפשרי - אם תדחה עצות יועציך, שאולי כוונתם טובה. נגד דעת הערבים לא יוקם הבית הלאומי. אני נכון לעזור, שלח לורבורג את ההצעות. ההצעות: קואופרציה יהודית ערבית אנגלית. {0102-11} (אותן ההצעות שמגנס הראני לפני נסיעתי בפגישתי האחרונה אתו בירושלם). ויצמן עוד לא ענה על המכתב (נשלח ב3- ליוני) שנתקבל בשבוע האחרון. רצה להביא ההצעה לועדה. הוא מסכים לכל ההצעות מלבד ההצעה ע"ד הקונסטיטוציה. יש גרעין חשוב בהצעות אלו. אולם אם הסעיף הקונסטיטוציוני הוא תנאי - אי-אפשר לקבל גם את כל שאר ההצעות. אינו מאמין שהממשלה האנגלית מסכימה לתת פרלמנט אמתי, אינו מאמין שהערבים מחכים לקבל כל כך הרבה. כנראה שהובטח לערבים מוסד מעין זה שצ 1922. אין לנו להרחיק ללכת מהבריטים, אפילו לא כל כך רחוק כמוהם, כל זמן שמצבנו לא הובטח חוגי חבר הלאומים לחצו על אנגליה לתת התחלה של שלטון עצמי, אולם כל הזמן עמדה על הנקודה שכל זמן שהיחסים עם היהודים הוטבו אין לתת פרלמנט. בהודו במצרים בקפריסין במלטה הפרלמנט אינו פועל, ולא מובן מדוע יש להתחיל דוקא בא"י. אינו מאמין שזהב יזרום מכיסי הנדיבים אם יוקם פרלמנט בא"י. ורבורג טועה,אמנם, נצטרך לפנות לערבים. יש ערבים שפנו כבר אלינו. לא נבוא בדברים עם ערבים מאחורי גבה של אנגליה, כל זמן שאנגליה לא קרעה את המנדט. היא הולכת לקראת קריעת המנדט, אבל אני מקוה שנציל אותה משגיאה זו. הצעת מגנס להשתתף בארצות ערביות אחרות - נכונה; עד כמה שנוכל לבוא בדברים עם מנהיגות - לא עם לוקחי שוחד - ערבית. אם מגנס מציע שרותו - אנו נכונים לקבל אותו. בתנאי שהוא יסכים לפרוגרמה שלנו. פרלמנט לא נקבל. בתשובה לקובלנת ורבורג שאנו דוחים קואופרציה ערבית - {0102-12} אני מודיע שאנו עושים מאמצים גדולים לשם קואופרציה זו ואמסור פרטים לועדה מצומצמת. אחד בסעיפי הצעת רוטנברג הוא יסוד ועד לאומי ערבי. בא"י מתנגדים לכך גם היהודים וגם הנציב - מתוך נמוקים סותרים זה את זה. ביחס להצעות פרבשטין - אסור להגביר רושם שאנו נלחמים נגד אנגליה. אנגליה נתנה לא רק לוק - אלא גם בלפור וססיל. יש להלחם רק נגד מעשים רעים. יש אנגלים ידידים שסוברים כבר שהציונות נעשתה תנועה אנטי-בריטית. עור לא נשמע קול אנגלי נגר הפרת המנדט. אנו נמצאים במעגל קסמים. כל מי שנשלח לארץ - נרעל ע"י הפקידות. ועדת שו נעשתה לתעודה רשמית. על-פי נס נפרץ המעגל בגנף. אבל שום אנגלי עוד לא קם להאשים. כל זמן שיכלנו להעלות אנשים ולעבוד, לא היה לנו זמן להלחם. אם לא נוכל לשלוח אנשים - נצטרך להלחם, ולהלחם בכל הכוחות. מאנשי אמריקא אני דורש לא לכוף עלינו הר כגיגית, אם הם רוצים יעשו על אחריותם הם פוליטיקה ערבית, אנחנו נעשה אותה כפי שאנחנו מבינים אותה. בלומנפלד: השאלה העיקרית - דו"ח סימפסון. לא ידוע מה הן הוראותיו, אך כנראה הוא רואה את חובתו להגן על הערבים. הוא נוטה כנראה למסור ליהודים החולה ודרום בקעת הירדן. כל השאר - לא ! אפילו לא אזור החוף, כי אין להחיש את ההתפתחות. עלינו לחשוב מה לעשות למען קדם הסכנה - כי הדו"ח שלו, יכריע, {0102-13} אי-אפשר עכשיו, אומרים כולם בארץ, לבוא בדברים עם הערבים. גם אנשי ברית שלום אמנם יודעים מה לעשות. האסון הוא שבא"י אין הנהלה. נקבעה ועדה מצומצמת: ברנרד כהן, ב.ג., גולדמן, פרבשטין, מוצקין. דברו עוד לנדויר וד' אביגדור גולדסמיט. האחרון - יש שאלת יחסינו עם אנגליה, יחסינו עם הערבים, והשאלה השלישית - הפרלמנט. משרד המושבות סובר שאין מקום במזרח לפרלמנט. מסכים עם ויצמן שעכשיו אי-אפשר לבוא בדברים עם הערבים. גולדמן דבר לתמוך בויצמן. בנאומי נסגרה הישיבה. בערב בתשע ישיבת הועדה. משתתפים חברי הועד. רוטנברג, נמיר, קפלנסקי, ברודצקי ורמז.