יומנים > יומן - מלא 23/06/1937

{P001} {0185-179} לונדון, 23.6.1937 לופבן ובנקובר היקרים - עניתי לכם טלגרפתי על מברקכם, אם כי לא פירשתם את הנימוקים של דרישת המרכז "במפגיע" שאשוב ארצה - אני משער אותם בעצמי. {P002} {0185-180} א) המבוכה והחרדה השוררות בקרב הישוב בכלל ובקרב חברינו בפרט; ב) החשש שיש לכמה חברים שאני משתתף כאן בפעולה העלולה להחריב את תקוותנו. אני אומר זאת לא באירוניה ולא בטינה, ואני מבין לרגשות של החברים האלה. אני חייל - ועומד תמיד לפקודת תנועתנו, ואם יחלט מתוך שיקול דעת ובידיעת המצב שאעזוב את לונדון - אעשה זאת בלא-היסוסים. אבל בוודאי יוודע לכם ממשה שהרפורט עומד להתפרסם בשבוע הראשון של יולי, ובשבועים אלה יוכרע אולי גורל הארץ. איני סבור שהיותי כאן יציל את המצב. אין הפעולה המדינית פה נעשית על-ידי - האיש היחיד המופיע בשעה זו כנציג העם היהודי הוא ויצמן. שום איש לגבי האנגלים אינו מוסיף ואינו גורע. בין שרצוי הדבר ובין שאינו רצוי - פעולתו של ויצמן עכשיו קובעת. לא לחלוטין. מותר ואפשר לתנועה הציונית להתקומם ולמרוד - ולשלול את עמדתו. ואם ייהיה הכרה - אין לי ספק שהתנועה תעשה זאת. אולם אני רואה עכשיו לחובתי הקדושה - צר לי שעלי להשתמש במלה זו ששנודף ממנה ריח מליצה, אלא שבמקום זה היא המלה הנכונה והפשוטה - לעמוד על-ידו, גם לשם עזרה וגם לשם מניעה. יתכן שבשביל כמה חברים "ערבא ערבא צריך", אבל דווקא מבחינת החברים האלה לא יתכן שאני לא אהיה כאן בימים נוראים אלה. לא כל- כך קל - אם בכלל אפשר - לתקן שגיאות לאחר מעשה. חוששני, שרבם בתוכנו אינם מעיריכים דיים את חומרת השעה, לא במובן {P003} {0185-181} הבנת הסכנות הצפויות לנו, אלא במובן חומרת המצב מצד האנגלים לגבי הסבך הארצישראלי. ואני הייתי רואה כמעילה ללא כפרה בחובתי לתנועה הציונית, אילו הייתי עוזב את לונדון עכשיו, אפילו לשם הצורך הבוער ביותר של עניני התנועה הפנימיים. לא יעלה בידי להסביר בכתב את הטכניקה של מה שקוראים אצלנו "הפעולה הפוליטית בלונדון". יש ששיחה אחת משובשת עלולה להפסיד לנו עולם שלם, ויש ששמירה מעולה אחת מונעת ממשגה פטאלי שאין לו תקנה. הייתי בחיי הארצישראליים לא פעם במצבים קשים. חברים רבים היו אולי במצבים יותר קשים. לא הייתי אף במצב איום כזה - איום מכל הבחינות, וקודם כל מבחינה נפשית ופחות מכל אני מוכן לדבר על סבל ומצוקה נפשית - - - אבל אני יודע שיש משמר כאן ואין לי רשות לעזבו. ועד לפרסום הדו"ח לא אזוז מכאן, אלא אם ההנהלה הציונית או ההנהגה של המפלגה תאמר לי שאתפטר. בקשר עם וויכוח אחד בהנהלה - שאני מניח שהוא עבר גם למפלגה - כתבתי להנהלה על נכונותי להתפטר, אם אפילו מיעוט בחברי ההנהלה אין לו אמון בנאמנותי להוראות הועד-הפועל. וטוב שתראו את המכתב ההוא. אין לי צורך לשלוח מכתב כזה למפלגה. אולם כל עוד אני חבר בהנהלה - לא אזוז מכאן לפני פרסום הדו"ח - ואין אני מתיחס לקלות-ראש לדרישות מרכז מפלגתנו, אפילו אם אינה רצופה "במפגיע".