יומנים > יומן - מלא 23/11/1945

{P001} {0057-94} 23.11.45 בבוקר עליתי לירושלים על פי הזמנת הנציב - ביקש משלחת הישוב: הזמנו מלבדי, ב.ג'., קפלן ופישמן - ב.צ., הרב אוסטרובסקי, א. ברלין, רוקח, גרטל לווין, טון, הרב בלוי, אבלעפיה, שנקר, גולדה. נתקבלנו באחת עשרה וחצי (הוגד לנו מראש שלנציב יש רק שעה אחת בשבילנו). הוא פתח: הזמין אותנו בשביל היכרות אישית, בא הנה, כאשר אמר בטקס, בלי דעה קדומה, קיבל הודעה ללכת הנה רק שבעה ימים לפניצאתו, רוצה בשיחה אינפורמלית. הבעתי הערכתי לרצון זה אך הצעתי שלא יסתפק בפגישה עם מנהיגים, יבקר בישובנו בכפר ובעיר ויראה מה עשינו - יראה גם מה שלא נעשה בארץ. כבודנו נתון לו כלב"כ המלך והממשלה וכלחייל שלחם לחרות, כל הפגישות הטובות ביותר היו עם חיילים (פלומר, גורט). ציינתי ששלושה מאתנו שרתו בצבא תחת אלנבי (ב.צ., ג'וסף ואנכי). אנו בטוחים בכנותו להכיר המצב בלי דעה קדומה וברצון נקבל ההזמנה לדבר באופן אי-פורמלי, {0057-95} ואדבר בגלוי. וציינתי מה היה הסה"ל בשבילנו בשנת 1939 - הפרת אמונים ושלילת זכויותינו, זו היתה גם דעת חבר ' הלאומים וטובי האנגלים. ציינתי דברי צ'רצ'יל שזוהי מכה אנושה לעם והיהודים יתנגדו מתוך יאוש, עמדת מפלגת העבודה וראשי הכנסיה. במלחמה הבלגנו - ועזרנו במידת יכלתנו, מתוך התנדבות. קווינו שהעול יתוקן - כך הובטח לגו ע"י צ'רצ'יל ומפלגת העבודה. - והנה השערים סגורים וכה פירוש הדבר. סיפרתי על בקורי במחנות, מה פירוש הטבח של ששה מיליונים מתוך שבעה-עשר נוסף על חללי המלחמה, חוק הקרקע מפלה נגדנו - במקום היחיד עכשיו כשבטלו חוקי נירנברג, זהו המקום היחיד שמפלים נגדנו. זה היה מעליב גם אילו לא היה זה בית לאומי, אך זוהי ארצנו - גם של אלה הגרים פה, - העבודה שעשינו פה לא היו עושים אחרים - אנגלים, אמריקנים או ערבים, כי אין להם צורך בארץ חרבה. לא בכסף ואף לא בעבודה בלבד עשינו מפעלנו - אלא באהבה, אהבה למולדת בת שלושת אלפי שנה. רוב הארץ חרבה - אנו רוצים לבנותה, אגו זקוקים לה ואוהבים. עכשיו גוזרים על שממתה. עם שלושה דברים אלה לא נוכל להשלים. ידעתי שאין זו אשמתו, הוא רק ממלא מדיניות הממשלה: אבל הוא גם יועץ הממשלה, והיה מחובתי להעמיד אותו על אמת מרה זו, כי המכה מרה ביותר באשר היא באה מידיד - העם האנגלי הוא ידידנו, הגון וביחוד מפלגת העבודה, אם כי אין הציוניות ענין של מפלגה, לא באנגליה ולא בתוכנו. {0057-96} שאל אם מי שהוא רוצה להוסיף, והרב בלוי אמר שב.ג. הביע דעת כולם, ואין להוסיף. הוא הודה על גלוי-הלב, לבו פתוח וירצה להכיר המצב, הודה על ההזמנה והבטיח לבקר. אך הוא רוצה לעורר שאלה אחת: הוא מבין שהמומי המח וצעירים אוחזים באלמות, אולם אנו המנהיגים מבינים שאלמות לא תועיל ועלינו לפנות לנוער שלא יאחזו באמצעי אלמות. עניתי שלא נוכל לעשות רק זאת, כי . ישמעו לנו. אנחנו שוללים אלמות, אבל הנוער טוען שהסה"ל הוא פרי כניעה לאלמות, ואין תשובה בפינו (לפגי זה אמרתי שהייתי בלונדון בשעת הבליץ, ראיתי איך הנאצים ממסירים לילה לילה מות ואש על לונדון - ואנשי לונדון לא נפחדו, כי יש מה שהוא יותר יקר מחייהם, אהבת ארצם וחרותם, גם אנו כמוהם. יש לנו דברים יקרים מחיינו) - אמר: המנהיגים יהיו אחראים. עניתי: אנו מוכנים להיות אחראים, אבל כשנמשך מצב זה קצרו ידינו. אתן דוגמא. אם יבוא יהודי לארץ בלי רשיון - נעזור לו, כל אחד מאתנו. שאל - תפרו החוק? אמרתי: אנו שומרי חוק זה 3000 שנה, אבל לפי הכרחנו מניעת עליה היא הפרת חוק. אמר: הסה"ל נגמר, מתחיל פרק חדש. עניתי - וחוק הקרקע? אס תרשה לי להודיע בשמך לעמנו שהסה"ל חוסל - ישתנה המצב. נרתע ואמר, כוונתי שמתחיל שלב חדש. אמרתי: אבל השערים {0057-97} סגורים וחוק הקרקע קיים. אמר. תבוא משלחת, מהר, יהיה שלב שני ושלישי. אמרתי. איני מביע עכשיו דעה על הועדה ועל ההצהרה - ההנהלה המלאה תדון ונודיע לו דעתנו השקולה. שוב הזמנתיו לבקר אצלנו ונפרדנו במתיחות ואדיבות.