יומנים > יומן - מלא 24/07/1965

{0201-55} 24.7.65 בתשע בבוקר בא אצלי עו"ד מיקא, בן 62, יליד ירושלים, הוריו מגרוזיה, שמו היה מיקאשווילי. למד באוניברסיטה בירושלים. הוא מצטער על היותו עו"ד. בהסתדרות עו"ד יש כמה אנשים לא הגונים ולא ישרים. הואיו"ר לאחוד ארצי של עדות ספרדיות, שאלתי אם כל העדות כלולות באחוד זה? אמר יש הרבה איחודים. מזכירו הוא רחמים אלוף. הוא משבח אוחו ומציע להזמינו למטה. יוכל להועיל הרבה. שולל נאמנותו של משה ישי, גם אין להאמין לשיטרית, גזבר בבית משפט השלום, חסון הוא איש מהעולם התחתון, הטל. שלו 57942, רחוב יהודה הלוי 5. - בשעה עשר הגיע Dr. Barthold Wybr, יהודי שויצרי (תשע דורות בשויץ) עורך עתון ווירוטשאפטס רעוויו (דומה לאקונומיסט הלונדוני). שאל כמה צירים נקבל ברשימה העצמאית (סרבתי לענות), על יחסינו עם ערבים, המצב בעולם, על איחוד אירופה, היתכן שלום במזרח התיכון, ולבסוף למה אמרתי באחד הראיונות כי הערבים עזרו לנו. נתתי לו דוגמות, ומלחמתנו לעבודה עברית (הפרעות ביפו), הקמת נמל בת"א הודות לשביתה בנמל יפו בשנת 1936, הגדלת שטח המדינה, לעומת החלטת 29 בנובמבר, הודות לפלישה הערבית. שאל על נסיונותי לשלום. ספרתי לו של שליחת איזנהאור (אנדרסן, {0201-56} שר האוצר), שליח ה- .S.D עתונאי אנגלי, מכתבי לטיטו. - אחריו בא יודטלרמארה"ב (יליד גליציה) חבר הפוע"צ, עומד בראש המכון של ההסתדרות בארה"ב ליחסי חברות. סיפר לי על ביקורו בבולגריה - לא נתנו לו לגשת ליהודים (יש עוד כ6000-), בקר ליבסקציה, בציחיה וברומניה. בציחיה נפגש עם סופר יהודי לוסטיג. הוא חוזר מחר לארה"ב. - באחת עשרה וחצי בא שנער. השגריר פאולום היה המזכיר של הלשטיין. יש בגרמניה 30.000 יהודים, מהם 15.000 ישראלים, רובם ביחוד הצעירים היה טוב להם בארץ אבל מנסים להתעשר בגרמניה גםבאמצעים לא כשרים. ביקר את גולדה ביום ה'. את אשכול לא ראה עדיין, גם לא את ספיר (זה שוכב גם הוא בבית החולים בירושלים), מספר לי חליפת מכתבים ותעודות על יחסים תקינ ם וסידורים חדשים על תשלומין, השלומין, התרומות מהמלווה שהובטח לי קבלנו עד 28.6.65 - 569,4 מיליון מרק, שזה 142 מיליון דולר. ארהרד אמר לשנער בדמעות בעינים שהוא מתגאה בהקמת יחסים עם ישראל, והוא רואה בה המפעל הגדול של חייו. היה תלמידו של אופנהיימר ומתגאה בכך. הוא בווארי פרוטסטנטי. עם חשבון הנשק נתנו כבר 140 מיליון מרק. הס רוצים עכשיו לצאת מפעולות בסתר ולכן להבא לא ימשיכו במלווה אלא בעזרה משקית וידובר עליה, ויצרפו שניהם יחד המלווה והעזרה הכספית במקום נשק. בירנבך ופאולם היו ערים שאין קשר בין עזרה משקית והמלווה, שנער הגיע לירי הסכם עם ארהרד לפשרה שלעת עתה ניתן "פארזריעץ" (עד לחשבון), כשנתנהל המו"מ הבטיחו ארהרד שיגדל הסכום מזה שהבטיח אדנאור. שנער בטוח שאם המו"מ יתנהל כמו שאני ניהלתי המו"מ עם אדנאור יוסיפו בערך 25 מיליון דולד לשנה - לסכום שהבטיח אדנאור. הבחירות בגרמניה ב-19 בספטמבר (כמו הבחירות להסתדרות), אדנאור קצת חולה, {0201-57} ונסע ברכבת חזרה מאיטליה וזו התנגשה ברכב, ואדנאור קיבל "שוק". בשנה הבאה ימלאו לאדנאור 90 שנה, אבל הוא רענן כצעיר. יבוא הנה בנובמבר ויגש אלי לשדה בוקר. שנער סבור שהשלומין ניתנו רק הודות לי - כי לאיש אחר לא היה תוקף להחליט (לא הסכמתי לכך - יש חלק לשרת ולגולדמן). שנער מתכונן לכתוב ספר על יחסי גרמניה וישראל החל מהשילומין ועד עזבו את גרמניה. הוא אמנם מעריך את מעשה שרת, אבל הוא הלך בתלם שאני סללתי. חלקו של גולדמן בשלומין לדעת שנער אינו אלא סילוף. פאולם יבוא הנה ב11- באבגוסט. שנער דרש איש מטפוסו של בוהר, ארהרד הסכים לכך, אבל אנשינו כאן קלקלו, היתה סחבת, והעתונאים הישראלים פרסמו דברים לא נכונים. יש בזה חלק גם לס. בן ורד מהארץ. לבסוף שוחח אתי שנער על "הענינים" פה. לדעתו ראוי שילך יחד לבחירות (הוא היה חבר הפרוגרסיבים, אבל בכנסת החמשית הצביע בעד מפא"י), ואחרי הבחירות נתקן המצב במפלגה (יתכן שזאת אמרה לו גולדה, אם כי בדברי שנער לא היה רמז לכך). הסברתי לו: 1) לא אוכל להצביע בעד רשימה של אשכול, ואילו הייתי בודד הייתי רק . מסביר לעם מדוע אינימצביע. אבל אינני בודד, 2) וחוסר רשימה יביא לידי כך שרבים מהחברים ימנעו מהצבעה כמוני, ורבים מהאוהדים חלקם יצביעו בער גחל וחלקם ימנעו. שני החלקים יגבירו כוחו של גחל. נימוק זה הובן לו. - קיבלתי הבוקר מחיים הטכסט של הודעת קול ישראל אמש: "מזכירות מפא"י קבעה היום (23.7.65) כי שבעת חברי הכנסת מסיעת מפא"י שהקימו סיעה נפרדת פרשו למעשה מן המפלגה. מעשם של שבעת חברי הכנסת משמעותו פרישה ויציאה משורות מפא"י ומחברות במוסדותיה. המזכירות גם הטילה על הסניפים לפעול לפי החלטת מרכז מפא"י בענין אלה הנותנים יד להכנסת הרשימה הנפרדת או להקמתה". {0201-58} ערכתי מכתב לעתונים: בבקשה לפרסם השורות הבאות: "קול ישראל" חזר והודיע בליל שבת בשורה גואלת כי "מזכירות המפלגה וכו' (עד "המזכירות גם הטילה" ולא עד בכלל). כאחד מהשבעה אני קובע שהודעה זו של מזכירות מפא"י היא שרירותית ואינה תואמת האמת וחוקת המפלגה. איש לא יכל להודיע על פרישתי מהמפלגה. דבר זה הוא אך ורק בסמכותי הבלעדית, ואם כוונת ההודעה היא שאני הוצאתי מהמפלגה הרי הודעה זו אין בה שמץ של אמת, כי שום מוסד המוסמך לכך לפי חוקת המפלגה לא הוציא אותי מן המפלגה". (החוקה היא בתיק "מכתבים"). לפני מונחת חוקת המפלגה שקיבלתי מברקת ביום 3.6.65. פרק י"ג דן בהפרת משמעת (בחוקה שנתקבלה בועידה השמינית - דן בכך פרק ט' אבל זה נשתנה בועידה התשיעית בכנס 23.3.60 ובכנס 15.10.63 ובישיבת המרכז (בסמכות הועידה) מיום 2.1.64. לפי סעיפי פרק זה אין כל יסוד להודעה." - בעייני ביומני מאבגוסט 1948 (עמוד 182-150) מצאתי וויכוח מאלף בין חברי המפלגה (עמודים 178-159) וביני (עמוד 182-178) - החברים דאגו לצרכי המפלגה - ואני עמדתי רק על צרכי המדינה (ביום 7.8.48).