יומנים > יומן - מלא 26/04/1948

26.4.48

בבוקר שיחה עם גולדה. אינה יודעת משום מה היא שרויה בהרגשת קיפוח. נכונה ללכת לירושלים אם יוטל עליה - למעשה כבר הוטל עליה.

ישיבת י.ג. כמעט שחילקו התפקידים: רוזנבליט - משפטים, שיטרית - משטרה וערבים, רמז - תחבורה, בנטוב עב"צ, ציזלינג - חקלאות (טרם הוחלט ביניהם מי יקבל כוח האדם), שפירא - עליה, פישמן - ירושלים, משה - חוץ, קפלן - כספים. הודעתי שטרם החלטתי אם אקבל מקום בי"ג ותיק הבטחון. - משלחת של אנשי חיפה: גיטל לווין, דר גולדהמר (ע"ח), בר רב האי, איזנשטד, פרידלנד. מתאוננים שההגנה השתלטה על המוסדות היהודים, המפקד ממנה אנשים לתפקידים אזרחיים: ליועץ אדמיניסטרטיבי - עקביא (היה אדיוטנד של וינגייט, עכשיו קצין החוק), יועץ כלכלי - יהודה כרמי (חבר המפקדה), יועץ משפטי - עוד קוזרמן, מרכז לרכוש ערבי - גוטליב (בעל בית חרושת צבע, קצין לענינים אזרחיים - יהושע וושצינה. כל הסידורים נעשים בלי מגעים ועדת המצב ועם אבא חושי. הבטחתי לסדר הדברים במשך ימים אחדים - עליהם להבין שהגנה אחראית עכשיו במידה רבה על שלום העיר והיתה מוכרחה לאחוז באמצעים שלטוניים. מפקד ההגנה בעיר פרסם הודעה האומרת: 1) המוסדות היהודים מוסיפים לפעול בינתים כרגיל. 2) מונתה ועדה לטפול בתושבים הערבים וברכושם, 3) כל תושבי העיר נדרשים לשוב לעבודתם ולחייהם הסדורים. 4) כל תושבי העיר נתבעים לציית ציות מלא לחיילי ההגנה ולשוטרים העברים אשר בתפקיד והמייצגים את עצמאותנו העברית בעיר חיפה. - הזמנתי י.ג. לשיחה. אמרתי לו שלא הייתי מרוצה כל הזמן מכל הופעות וסידורים בארגון שלא הלמו דרכי המלחמה, אבל במידה שיכולתי

נמנעתי משנויים שיש להם או שיש להם משמעות מפלגתית. הגענו עכשיו לשלב מכריע והדברים טעונים תיקון מבלי להתחשב עם כל דבר: 1) פלמח הוא צבא פרטי, מפלגתי וכיתתי, 2) יש מפקדים שאינם במקומם, ויש מפקדים שלא נוצלו. 3) אין משטר צבאי ואימון צבאי מספיק. לקוי אחד שאין ביסודו אולי שום מצע מפלגתי - חוסר אגרסיביות מלחמתית ואי-ניצול כוח האדם שלנו להתקפות (עזיבת לוד היתה אסון ואולי לא מוכרחת), אי התקפה על דיר איום לא מוצדקת בחוסר כוחות, כי לחנם אנו מרחקים כוחות רבים ללא הכרח , לא שלחו כוח מספיק לנבי יושע, לזרעין - הכל מתוך אדיקות בריתוק כוחות). הודעתי לישראל על החלטת ההנהלה לבטל תפקיד רמא, אך לפי שעה לא אפרסם זאת. בערב חזר ישראל עם הצעות. 1) פלמח. גם לדעתו מטה ארצי של פלמח לא דרוש. יש לחלק כוח פלמח לבריגדות אחדות, בלתי קשורות זו לזו, במרחבים שונים, אבל בלתי כפופים למפקדי המרחבים, אלא ישר לפיקוד העליון. 2) מפקדים: נחום שריג, שמעון, זליצקי - מפקדים טובים. משה מונטג מוטב שיעבוד במטה. דוד לא מתאים. דן יבחן עכשיו (ימקד פעולת חמץ). יש להעלות שלמה רבינוביץ ממקלב. יצחק רבין טוב. יוספלה יהיר אבל מפקד טוב. 3) מסכים לחיזוק המשטר הצבאי. 4) ביחס לעצמו - בלי סמכות להתערב בכל הדברים אין לו טעם בעבודה, אם כי אם יטילו עליו נגב, עריכת עתון הצבא יקבל על עצמו. הוא מעורב עם הצבור, רואים בה סמכות גבוהה ובלי זאת לא יוכל לעבוד.

לדעתו לא טוב שראש המטה יקבל הוראות ישר ממני. נחוץ מי שיעמוד באמצע - והוא האיש לכך. שאלתיו למה ואם נחוץ שאני בכלל אטפל בתיק הבטחון, לאחר שכל השנים לא הייתי עסקן בהגנה, אם כי חייתי כל חיי הגנה, ענה שבלעדי לא היו עושים הדברים העיקריים ולא משיגים מה שהשיגו ולא היו יכולים לעמוד במעמדים קשים (נשק, כיבוש דרך ירושלים, החלטות כבדות אחריות על פנוי ולא פינוי וכדומה) - אם כי אני מכביד בענינים אדמיניסטרטיביים - הם מקבלים על עצמם הדין, מפני הענינים המרכזיים שלהם דרוש כוחי המוסרי. גם הוא אולי מסוגל להבין דברים - אבל אין בו הכוח לעמוד בפני לחץ ולעמוד על העיקר כמוני. אמרתי לו 1) לא אטיל עליו עבודה שלא תיתן לו סיפוק מוסרי. 2) מסופקני אם מילאתי חובתי - כי מחוץ להנהלה הייתי נלחם על הסידורים שאני רואה אותם להכרחיים בארגון, וכשאני אחראי על ההנהלה הייתי נאלץ לפעמים לוותר על הכרתי - משום דרכי שלום. וחושש אני שיש בכך משום מעילה בשליחות. 3) התיקונים שהוא מציע לא מספיקים. אילו הייתי חפשי לפעול (מבחינה פנימית וחיצונית) הייתי בונה שלושה צבאות - כל צבא מאומן ומצויד באופן מיוחד בהתאם לתפקידו ושטחו: צבא הנגב, צבא ירושלים, צבא שאר חלקי הארץ. אתמול קיבלתי מלרר רשימה של חלוקת כוח האדם, ונוכחתי שבמטה אין מחשבה רצינית על חלוקת הכוחות. מתוך 20,000 איש

ניתנו רק 1000 לנגב (עד 15.4.48 - 1061 איש), לירושלים 1680. זהו אבסורד. עלינו להגן על אנשים ועל אדמה. על הגנת 12 מיליון דונם - 1000 איש! ולא ברור לי אם אמלא ביתר יעילות את חובתי מבחוץ - ע"י בקורת ועצה של אדם חפשי, או מבפנים - בהנהלת הענינים.