יומנים > יומן - מלא 31/10/1948

 31.10.48, יום א', כח תשרי תש"ט, נצרת.

יצאתי הבוקר לנצרת, מטה חזית הצפון. בבוקר ניתנה פקודה להפסיק ב11-, מלבד אם נתיקף. פעלו שתי חטיבות 9,7. ויחידות שריון ופלוגת רגלים של גולני (חטיבת שפיגל) - אלה עשר פעולות הטעית בגליל - בסגרה ועלבון. לקאוקצי היו - בלשונו - 3 בריגדות, למעשה רק 5 גדודים מלאים. החלונו הפעולה בלחץ חטיבה 7 מפצח למירון, נתקלו במיקוש, בליל ו' לכדו מירון וספסף וגוש. לגיש הגיעו בבוקר יום ו'. ביום ו' בצהרים הגענו לסעסע - כפר מבוצר שהיה עומד

חדשים אילו היה בידינו. הכפר נתרוקן. אחר כך כבשנו כפר ברעם. אתמול בבוקר (ביום שבת) נפלה תרשיחא. חיל האוויר שלנו - אבל לא היה גורם מכריע. לפעמים לא הצליח למצוא המטרה. רוב אנשי תרשיחה ברחו לאחר תרשיחה הלכה חטיבת 7 למלכיה, חטיבה 9 התקיפה הכפרים שבין תרשיחה וסעסע והשתלטה על הכביש הצפוני. הבוקר-בשעה 5-6 הגענו וכבשנו מלכיה. תפסנו כ200- שבויים. יש כמה מאות הרוגים, החלק הגדול של צבא קאוקצי ברח - באי סדר. שלל - 3 תותחים (2 של 2 ליטרה, 1 של 75 מ"מ אנטי טנקי, שני משוריינים, מספר מכוניות, מחסני אספקה, מכונות, בגדים וכ חטיבה 2 (של מכסי כהן) עלתה לגליל עליון כבשה שוב עביד. זזנו מהגליל המזרחי (בבלידה ומנרה) לגבול הלבנון מערבה, כשלושה קילומטר - הגבול הצפוני הוא מנרה מול בלידה, אנו שולטים על יד בובעה. הדרך למנרה ובלידה חפשית בהחלט. הכפר ירון מסר לנו נשנו וביקש להכניס חיל מצב. גדוד אחד קאוקצי יצא שלם (זה שחנה ע"י מנרה ובלידה), שאר הגדודים נפגעו. לנו יש 19 הרוגים, מהם עשרה דרוזים. נלחמה פלוגה של דרוזים (בתוכם 3 יהודים, כולם נהרגו) בכפר ינוח (דרוזי). בתחילה קיבלה אותם בשלום, אך כשבא קאוקצי נצטרף הכפר לאויב. נלחמו על צדנו גם צרקסים - פלוגה - בעיקר שמרו על משלטים בין צפת ומירון. הם לא באו במגע עם האויב. לא ברור תפקיד הדרוזים - כי שלושת אנשינו שהיו אתם לא חזרו. לפי דברי הדרוזים נהרגו 40 אנשי הכפר ינוח. כמה מכוחותינו מרותקים עכשיו? שתי חטיבות: מראש הנקרה עד מלכיה עומדת חטיבה 9, פלוס שני גדודי חי"מ ממחוז חיפה (בכל גדוד 450 איש), הם גם שולחים פטרול לפנים הגליל. חטיבת כרמלי (מכסי כהן) מרותקת לסורים. באופן שחפשיות רק חטיבת גולני (שפיגל) ושבע (בני). 

לדעת משה היו ב"כיס" הגלילי כ60.000- ערבים, בני המקום ופליטים. החצי ברח כבר, ועוד יברח. גיש, ספסף, סעסע וחלק גדול של תרשיתה נתרוקנו לגמרי. כל הכפרים שנלחמנו בהם - הכפריים ברחו, אבל עוד רבים יברחו. חטיבה 7 זקוקה לדעת משה לשבוע של מנוחה. נתקלקלו כמה מכוניות ויש לתקנן. גדוד של סורים שבא מהלבנון נשמד כולו, היו לסורים 10 גדודים, נשארו עכשיו רק 9. נתברר שהם היכו בעשרת הימים יותר מאשר חשבנו. מאז ההפוגה לא ירו אף יריה אחת. בשני ימי המערכה הגלילית לא נעו ולא זעו. אולם הם התבצרו וכנראה רצונם רק להחזי במה שיש בידם. משה סבור שיוכל בשני גדודים לתפוס גשר דמיה ולהתבצר שם - שם ילחצו על המשולש גם מצדדים אחרים. ללכת נגד המשולש דרושות לדעתו 5 חטיבות. חטיבת חי"מ של אלכסנדורו לא תיחשב כחטיבה, כי היא יושבת במשלטים. למשה עצמו יש רק שתי חטיבות למטרה זו. למען השתלט על ודי ערא יש לקחת את אום פחם. פעולה מקיפה טובה מהתקפת מצח. כשניסינו לקחת חזרה המשלטים שעל יד מנרה היו לנו 33 אבדות (הרוגים) וכארבעים פצועים של חטיבת כרמלי. עכשיו בכל הפעולה הגדולה - אבדו לנו 10 הרוגים ועשרות אחדות של פצועים. סיירתי בעיר נצרת - זה כמה שנים לא הייתי בה. היחסים עם התושבים הם טובים. רק הכמרים חותרים זה נגד זה ושולחים מלשינות לממשלה. באחת חזרתי לגבעה. - בארבע ישיבת הממשלה.. - המפקד העיראקי בארץ (צלאח אל דין סעם) הבריק אתמול לממשלתו לאמור: "למברקכם 258 מיום 30/10. המצב כנזכר מטה באיזור הדרומי: היחידות המצריות נסוגו מאשדוד אל מג'דל, הכוחות המצריים בעירק מנשיה ואל-פלוגה ועיראק סווידן מוקפים 

ואין להם קשר עם שאר הכוחות. הדרך עזה-אל מג'דל נתונה תחת איום האויב, והמצר משתמשים בדרך שניה מערבית מן הדרך הראשית לשם הובלת ההספקה והתחבורה. באר שבע, בית גוברין, בית חנון וכל השטח בין שלושת הנ"ל וכפרים רבים צפונית לה בידי היה האיזורי הצפוני: היהודים התקיפו אמש בסיוע האוויריה באיזור הצפוני את כוחות הש והכריחו אותם לסגת אל הגבול הלבנוני, לא נותר בא"י חוץ מהצבא העיראקי והלגיו כבר חוויתי את דעתי על המפקדה הירדנית ו... על המלחמה בארץ. היהודים התחילו לר כוחות מול כוחותינו מלפני שבוע וכבר היו התנגשיות וקרבות בינינו, היהודים הש בקרבות אלו בתותחי שדה שלא היו להם קודם לכן, ובכל זאת כוחותינו התגברו והדפו אותם. אין ספק כי אתם מעריכים את המצב הזה לאחר שנסוגו כוחות הערבים מן הצפו ומן הדרום הדבר שהייתי חושש לו. הנני מדגיש שיש להכפיל את המאמצים של ממשלות ערב ויאחד את תכניות פעולות המל יש להבהיר ולגלות את האמת על המצב. לממשלה, לאישים ולעם העיראקי והתפקיד החש הנעשה ע"י הצבא העיראקי ומצבו הנוכחי." בערב נתיעצנו - ידין, יעקב ואנכי - יגאל שאל מה הלאה? אמרתי לו: עלינו לחכות אחדים לראות מהי התגובה שתתגבש בפריס. אילו היה בווין פועל באופן רציונלי בל בלי אמוציות אנטישמיות, היה מוכרח לבוא לידי מסקנה, שהצבא הערבי אינו שווה ע כלום, שאנו הכוח הצבאי היחיד עכשיו במזרח התיכון, ולכן או שעליו למצוא מיד א יעילים להרוס אותנו - או להשלים אתנו כעם כוח חשוב. אבל לא ברור אם הוא מסוג לבוא למסקנה ברורה. בינתיים עלינו להפיל "הכיס" של פלוג'ה - בלי הפרה חמור ההפוגה. למנוע הבאת הספקה, להפיל האווירונים המצרים (גם היום הביאו מזון במט והפלנו מטוס אחד). אם במשך הימים הקרובים לא יפול משהו חמור ורציני בפריס על לעשות הצעד הבא בעוד שבוע או בסוף שבוע זה: להרעיש המשולש מגנין, אום-אל-פחי כרם, בית נבלה וטובאס (בעמק הירדן). יגאל סבור שלכך דרושות ארבע חטיבות - יש שלוש, ולכן הוא מציע להזיז הראל לסביבת בית נבלה שהם יתקפו בכוון כפר קאסם. אם נגיע לשכם תיפול רמאלה מאליה וירושלם תשוחרר. הלגיון יברח לעבר הירדן והארץ 

יגאל חושש לכוח המצרי במג'דל שינצל לעזה. והוא יורד מחר לדרום.