יומנים > יומן - מלא 18/07/1937

{P001} {0138-31} 18.7.37 פלקור מודיע הבוקר על יריות בסביבות ירושלם, האם זה התחלת מהומות - או התפרצות בודדת, מקרית? אם הנהלת הענינים בקרב הערבים היא בידי המופתי- אין להניח שהוא יתן יד למהומות אלא אם יהיה לגמרי לאחר יאוש. יש לו לפי שעה הרבה מה לאבד. הוא סבור בלי ספק שהממשלה תדכא את המהומות ביד חזקה - דבר זה בלבד לא יהא איכפת לו ביותר, אבל אם ידע שחרב הגירוש והפיטורין תלויה על ראשו - לא יסכן את מעמדו למעלה מהמידה. אין גם יסוד מספיק להניח שהוא מיואש לגמרי מהמלחמה נגד החלוקה. האטמוספירה בארץ שונ בהחלט מזו שבאנגליה. כאן כל דעת הקהל, כפי שבוטאה בעתונות, היא בעד הצעות הועדה לויד גורג' הוא יוצא מן הכלל, ומוכיח רק את הכלל. לעומת זאת בארץ - יש בקרב הפקידות הרגשה חזקה נגד החלוקה, ועוד יותר נמרצה נגד מסירת הגליל ליהודים. עמדה {0138-32} של כמה מהפקידים אינה סוד בשביל המופתי. יש לו גם עידוד חשוב, בכל אופן כלפי חוץ, מממשלת עיראק, שאינה נלהבת ביותר מגידול כוחו של דוד המלך העיראקי, וקשה לראות מדוע יעשה המופתי בשלב זה של הענינים מעשה נואש. אולם יש לשאול אם הקונטרולה נמצאת באמת בידי המופתי. ברור שחלק - איני יודע אם גדול או קטן - של הנוער הולך עם האיסתיקלאלים ומוכנים למלחמה בכל מחיר.יתכן שכמה ממנהיגי האיסתיקלאל אין להם אמון במופתי ואין דעתם נוחה מהתודעותו לרשות, אבל השאלה היא - אם יש בכוחם להביא לידי מהומות המוניות - בלי תמיכת המופתי? אין זה מן הנמנע שהמופתי יתן ידו - בסתר: בשום תנאי לא יעיז לעשות זאת בגלוי, - למו"מ עם היהודים. היש סיכוי למו"מ כזה? - מגנס, סמילנסקי וורבורג יסכימו בלי ספק לעליה מקוצצת - אם הערבים יתנו ידם לכ ובלבד שהחלוקה - כלומר הקמת מדינה יהודית - לא תצא לפועל . התנועה הציונית כמוב לא תתמוך באיבוד עצמנו לדעת: אפילו הדימגוגים המכריזים עכשיו שעליה של 12,000 ל טובה מהחלוקה לא יעיזו להגיד זאת כשהשאלה תוצג ברצינות פוליטית. הערבים לא יסכימו להצהרת בלפור והמשכת המנדט. אין הם יכלים להסתלק מהתביעה של ממשלה לאומית, כלומר ערבית ומהכרזה שא"י היא ארץ ערבית. הם יהיו מוכנים אולי במ מצומצמת לקבל "אורחים" - אבל אינם יכלים לזוז מעמדת היסוד שלהם - שהארץ היא שלה "המתונים" בקרב הערבים, שהיו מוכשרים בזמנים כתיקונם לעשות וויתורים - רצויה לה החלוקה. א) מפני שנפטרים מהמופתי, ב) מפני שכוחם יגדל במדינה הערבית, באיזה חוג ימצאו איפוא הערבים שיסכימו לפשרות? מצדנו אנו אפשר היה לוותר על החלוקה אם יובטחו: 1) הכרת הצהרת בלפור והבית הלאומי ע"י נציגות מוסמכת של הערבים. 2) עליה יהודית במלוא יכולת הקליטה הכלכלית. 3) אחוד עבר הירדן עם א"י המערבית. 4) פריטט בשלטון. 5) ערובות ממשיות לשמירת הסעיפים הנ"ל. {0138-33} איני רואה אפשרות ריאלית שב"כ הערבים יסכימו לכך. ודבר ההסכם עם הערבים בתקופה זו עלול ליהפך להתנגדות של אנטי-ציונים אשר תכביד את הוצאת המתוק מהעז של הועדה המלכותית.