יומנים > יומן - מלא 18/07/1929

{P001} {0080-48} י' בתמוז 18 ביולי יום ה' בשבע וחצי הפלגנו מאלכסנדריה. הים נסער קצת ע"י הרוח, אך באניה הדבר כמעט לא מורגש. הצעיר הערבי שהמשטרה שמה עליו עין יחד אתי, הוא לא מתולי כי אם מרוניט ושמו אזביק, עורך אנשניה.בערב נפגשנו ושוחחנו ארכות. הוא אמר שהוא מכיר אותי, כי בקר לפני חמש בארץ, בזמן בקורו של בלפור, ראני במשרד הוה"פ. נזכרתי שנפגשתי אז עם צעיר ערבי שהתענין בתנועת הפועלים. מדבריו נודע לי שהיה חבר במפלגה הקומוניסטית, אך גורש ממנה, כמו שאר חבריו האינטלקטואליים, בגלל אי-משמעת. עד היום הוא נוטה לקומוניזם, אך אינו רוצה לקבל על עצמו את עולה. כרגע נשארו לדבריו במפלגה רק פועלים. המנהיג הוא פואד שמאאלי, פועל מילדותו. הוא מכיר את אבו זיאן (דניאל), ברגר, טפר, על האחרון הוא אומר שהוא מנול גדול. הוא אנטיציוני "בתור מרכסיסט". הציונות היא אוטופיה, ומתנגדת למרכסיזם. אפילו הקומוניסטים היהודים הם לדבריו ציוניים. הוא יודע אמנם שהם נלחמים בציונות, אולם הם עושים זאת רק באונס, על פי פקודה ממוסקבה, אולם בלבם הם ציוניים... בכלל יחסו אליהם לא טוב. הם רק "סוכני" מוסקבה. הציונות תומכת באימפריאליזם והיא נידונה לכליה. נסיתי להסביר לו את הציונות שלנו, עד כמה ששפתי הרשתה לי (אנו משוחחים {0080-49} צרפתית), אולם הוא אמר שציונותי היא חלום - כי אנו שנואים יותר מדי. הוא מתיחס גם בשלילה לתנועה הלאומית הערבית, אבל התנגדותי היא רק מדומה. הוא רכש לו במקצת את הפבזיאולוגיה המרכסיסטית ומלביש בה את רגשותיו הלאומיים. הוא נוס ע לועידה האנטי-אימפריליסטית המתכנסת בעשרים ואחד ליולי בפרנקפורט. הוא שאלני אם יהיה שם גם ארצישראלי, כלומר ערבי. הוא התנצל: אמנם אין הבדל בין יהודי ארמני וערבי, אולם זה מוזר כשארמני למשל, מופיע בתור בא כוח סוריה, שיש בה שלשה מיליונים ערבים נגד איזה רבבות ארמנים. בסוריה, ספר לי, יש התחלה של תנועת פועלים. כשלש מאות פועלי טבק בלבנון הם מאורגנים. עכשיו מנסים לארגן את פועלי הדפוס בבירות. הממשלה אינה מרשה כל ארגון של פועלים. שאלתיו מדוע אינם פונים לסוציאליסטים בצרפת שיעזרו להם. "למנוולים האלה"? - אמר. כולם מרינודל ועד בלום הם חבר רמאים ונבזים. הם הצביעו בעד תקציב המלחמה נגד סוריה. פול בונקור הצדיק את ההרעשה של דמשק - עיר בלתי נצורה ובלתי מובנה. הוא מתיחס בבוז לתנועה הערבית שבא"י. זוהי תנועה ? כשהיה בלפור בארץ - מי סידר הפגנה ? רק אנו הסורים. הפלשתינאים שתקו ככלבים. התנועה בסוריה מנוהלת ע"י הבורגנות. האצילים הם נגד, כפותים לצרפת. מתאמצים לטשטש את הנגודים הדתיים שבין המושלימים והנוצרים, אבל הדבר קשה מאוד. המנהיגים, אם כי אינם דתיים, מוכרחים להראות בפני ההמון כנאמנים לדת. אחרת ישסו בהם את ויקוממו נגדם את ההמון הקשור למסורת. אחוי הקרעים הלאומיים הוא מפני זה קשה, כי הסורים נחלקים להמון קהלות ועדות. שאלת החנוך והדת {0080-50} בבית הספר מעוררת ניגודים בין העדות. בכל זאת יש התקדמות. כוח הדת הולך ונחלש. מרכז ההתקדמות היא במצרים. משם באה ההשפעה הספרותית, המדעית והפוליטית.