יומנים > יומן - מלא 07/12/1958

{P001} {0010-36} 7.12.58, יום א' בבוקר דנתי עם זיאמה על הרכב בית ועד (לחכמים). ועדה מורכבת מדורי, מזר ואהרון קציר מציעה: מתחום מדעי הטבע - א.דבורצקי, י.רקה, ש.אדלר, ב.צונדק (מהאוניברסיטה בירושלים), א.קציר, וי.ברנבלום ממכון ויצמן, פ.אולנדורף, י.רינר ונ.רוזן מהתכניון. בתחום מדעי הרוח הוצעו: י.פולוצקי, ל.מאיר, ג.שלום, י.בר, א.אורבך, ר.בקי, נ.רוטנשטרייך וד.פטנקין. מזקני החכמים מוצעים כחברי כבוד: מ.בובר, ש.ה.ברגמן, ב.דינור, ח.אלבק, י.קופמן, נ.ה.טורסיני, מ.צ.סגל וא.ה.פרנקל. לא נראים לי בקי ופוטנקין, ובמקומם יש לדעתי להכניס יחזקאל קופמן ונ.ה.טורסיני או ב.דינור. לפי החלטת הממשלה אין השמות טועונים אישור הממשלה. רצוי שהמינוי יבוא מהנשיא ואגיש רשימה לנשיא (מדעי רוח: ז.שלו, ב.דינור, א.אורבך, י.קופמן, טור סיני, נ.רוטנשטרייך, ל.מאיר, מ.בובר, י.בר, ברגמן, אבן וסגל - חברי כבוד). - בעשר ישיבת הממשלה. - אה"צ בא אצלי שלום לוין והסביר לי הנזק של פרישת מורי בה"ס התיכוניים. לא יכלתי להאריך אתו בדברים, כי הזמנתי לחמש בביתי את פרופ. מורטי, אולסבנגר ומזר. שלשתם באו בזמן ושוחחנו על הקמת שתי קתדרות - {P002} {0010-37} בירושלים ללמודי הודו (סנסקריט, ופילוסופיה ודת הודית, בהודו - עברית, תנך והמחשבה היהודית). שלום לוין התאונן שלא מזמינים מורים למסיבות ממלכתיות. הוא גם רוצה להביא שנית מורים למחנות צבא - אבל הצבא לא מגיש עזרה. בקשר למורים בב"ס תיכוניים - אולי אפגש לשיחה פרטית עם דר.אורן ואינהורן - שניהם מגימנסיה הרצליה. - בא בנטוב. מתאונן על משרד הבטחון שמינה את דקל על עניני מצפה רימון. אמרתי לו שאיני מכיר שכל עניני הנגב הם ברשותו, ואזמין ארבעה שרים - פיתוח, מסחר ותעשיה, עבודה וחקלאות - להכין תכנית לפיתוח הרימון. או שיפעלו כולם בשותפות או שהפעולות השונות יחולקו לפי המשרדים. - בערב בא אצלי יעקב הרצוג. ונתן לי נתוח מהמצב בארה"ב: אין נשמה. חמרנות שלטת בכל, גלויי הדתיות הם רק חיצוניים. יש כנסיות בלי רוח, יש הסטריה כבודה - פחד ממלחמה. מעריכים את ישראל מפני שיש בה רוח ואמונה. בככל - יש סחיזופרניה פוליטית. זקוקים לאירופה, ז"א לקולוניאלוסטים, ומשום כך מרחיקים אסיה ואפריקה. זה היה הנימוק נגד מבצע סיני - היה צורך לתת סטירת לחי לצרפת ולאנגליה. ההתחרות עם ברה"מגורמת למבוכה. יש שיתוק בשלטון - מפחד האחריות. הנשיא משותק. הכל נופל על דלס. הוא נוצרי אדוק, נוקשה, מוכשר מאוד. שליט בחומר, תכסיסן, אבל מוחו הו מוח של עו"ד (נוסחאות). אינו היסטוריון. נצרותו נוקשה, לא אוניברסלית. גם אינו נציג {P003} {0010-38} העם, אלא פקיד. מכביד על המצב גם הסנט, הוא יכל להזמין כל פקיד ולשאול אותו כל מה שהוא רוצה ולדרוש ממנו דו"ח והפקידים מפחדים. העתונות פרואה ופרועה, ידה בכל, ודלס נקלת בעיני העם. מעלתו - תקיפות כלפי הסובייטים. לא לוותר. מרגיש שיש לא שליחות אלוהית להציל העולם מקומוניסם. דלס, הנדרסון ומורפי מתיעצים יחד. יעקב מכיר שלשתם. הם דנים על בעיות בינלאומיות ב"מוח חצוי". יש פחד מאסיה ואפריקה ופחד מאירופה. במזח"ת הם רואים רק סכנת הקומוניסם. אנחנו - סכנת נאצר. אנחנו טוענים ששניהם היינו הך, הם שוללים זאת, אם כי מתיחסים לנאצר בשלילה. אינם מאמינים לו. אבל היו רוצים לבוא אתו לידי הסכמה, אם יבטיח קיום טוניס, לבנון סודן, וירדן. תומכים בקאסם, אבל חוששים שהקומוניסטים יתגברו עליו, יתמכו אז בנאצר להשתלט על עיראק. מכתבי לנשיא עשה בשעתו רושם רב. אבל הכניסה ללבנון הפחידה אותם מפני הרושם השלילי שזה עשה בעולם. אמונו של הנשיא בדלס עורער. כשדלס קיבל איגרתי היה מעונין להביא אותה מיד לנשיא - כי אגרתי עזרה לו. הם חוששים כי הערבים יפלו בידי הסובייטים. טענתנו כי "הפריפריה" תצול אינו מניחה דעתם. צרפת ואנגליה כבר התיאשו מהערבים - אמריקה לא. וביחס לישראל היא פוסחת על שתי הסעיפים. החלץ שלנו על דלס עצום, קיבלנוהמשנה 5 דברים: שיט באילת (החלטת ועידת גנף), נשק (לא-רתע), עזרה כלכלית, תמיכה בענין "הפריפריה",סירוב לנורי לדרוש מאתנו וויתורים. מדיצמבר 1957 עד יוני 1958 קיבלנו 90 מיליון דולר. לא קיבלנו התחייבות ברורה להגין עלינו. {P004} {0010-39} אולם הרצוג סבור שאם הרוסים יתקפו אותנו - תבוא אמריקה מיד לעזרתנו (לדעתנו העזרה תאחר גם אם תבוא לאחר חצי שעה). אם הערבים יתקיפו - יעזרו לנו באו"מ (במה?) אולי יתנו נשק, אבל לא ישלחו צבא (לא דרוש צבא אמריקני - אילו היו נותנים נשק היה זה מספיק). הערבים משקיעים הרבה מרץ וכסף לרכישת דעת הקהל, אבל אינם מצליחים. דעת הקהל היא בעד ישראל. "גלופ פול" הראה 60% לטובתנו. ידידינו העיקריים: אנדרסון, בנסון, מיטשל (שר עבודה קתולי, מושפע מארגוני הפועלים), רוברט גריי (מזכיר הממשלה). במועצת הבטחון מחליטים בשאלות הגדולות. בה יושב: הנשיא, סגנו, דלס, שר האוצר (אנדרסון) שר הבטחון (מקלרוי), וכיועצים ראשי המטות, אלן דלס וגורג' אלן (ממונה על מסברה). יעקב מקיים קשרים הדוקים עם לוי הנדרסון. הוא חדל להאמין בערבים. הוא חסיד "הפריפריה". מורפי (קטולי) עוזר. יש קשר עם רוינטרי (אינו ידיד). ליעקב יש קשר אמיץ עם חמשה סנטורים בריג'ם, קפהרד (רפובליקנים), קנדי, הומפרי (היה גם נולגד ונכשל בבחירות). יש לדעת יעקב לגייס קבוצה יותר גדולה בסנט. ניסה להקים קשר עם הכנסיות דרך מועצת הסינגלית. יחסו של ספלמן השתפר. ארגוני הפועלים הם ידידים טובים. מנסים לרכוש אנשים בוולסטריט. צרלי אלן מוול סטריס הוא ידיד השאה הפרסי, הבטיח להשתתף בצנור הנפט. כוח היהודים בממשל זה הוא דל. אין גם מנהיגות יהודית. לא רואים בגולדמן אמריקני. בידל מר נפש (ביקש לדרוש בשלומי) אינו רואה את הנשיא. הוא מבקר קשה את אלן דלס. {P005} {0010-40} ספק אם יתנו לנו נשק. אולי דרך התרכים. המצב ביהדות: יש תחיה דתית. מתרבים בתי ספר וישיבות, אוניברסיטות. יש להניח כי 1.2 מיליון יהודים קשורים בבתי כנסת, אולם שאר היהודים תומכים באלה, כי זהו נחשב לענין אמריקני. אין מנהיגות חילונית. אין אישים כמו של, ברנדס, הנרייטה סולד. לאורתודוכסים יש לדעת יעקב 1/2 1 מיליון איש, לשמרנים מיליון אחד, לרפורמים 800.000. לבסוף הוא שואל: מי יבוא במקום אבן, ואם אין הוא ראוי לכך. לדעתי - כן.