יומנים > יומן - מלא 08/12/1939

{P001} {0171-22} ירושלים, 8.12.39 ימ11:00- עד 12:00 שיחה עם ברקר על יחסנו השלילי להתגייסות יהודים ליחידה ה"חלוצית". נוכחו גם בריגדר ברונסקיל וי'וסף. החצי הראשון של השיחה היה קשה. היה ברור שהוא מקשיב להסברתי בחשדנות ובאי-הסכמה. הטיח דברים קשים על אי-התאמה שבין ההצהרות הפומביות שלנו ובין מעשינו. הוא לא רצה לשמוע על העזרה שאנחנו מכונים לתת על ידי יהודי חו'ל מתוך הפורמליות, שאין הו א הפריים-מיטניסטר והוא ממונה רק על הפעולה בארץ זו. נקט עמדה פורמ- ליסטית בשאלות היחידות הלאומיות. מכל דבריו בצבץ רעל של אי-אמון, עד שגם אני הייתי נאלץ לענות קשות ולהצטמצם בתשובות פורמליות, שסוף סוף אין אנו חייבים בכלל לתת להם אף איש אחד, ומה שאנו עושים זהו מתוך התנדבות ואנו קובעים את תנאיה. הוא אז התחיל לדבר על חומר מלחמה זו, על סכנותיה האיומות גם לאנגליה, וביחוד לעם היהודים, מה צפוי ליהודים בעולם ובארץ עם נצחונו של היטלר, ושמשום כך אנו עושים שגיאה בקבענו תנאים וסייגים להשתתפותנו. דבריו אלה, שנטמרו דווקא באופן אנושי מאד, אם כי היו בהם כמה דברים קשים, נתנו לי את ההזדמנות להסביר גם לו את יחסנו למלחמה זו, ואת עמדתנו ומעמדנו, באופן אנושי. ספרתי לו על יחסנו לאנגליה, וגם שאינה משתנית על ידי כך שאנו יודעים שיש גם בין האנגלים שונטי ישראל, כי לא מעט אנו סובלים עכשיו ממציאות שונאי ישראל בשלטון הארץ; שאין אנו מתימרים שעזרתנו או אי עזרתנו יכולה אולי להיות קובעת, אלא יש לנו גישה מוסרית עמוקה לענין, ומתוך גישה מוסרית זו אנו מסוגלים להשתתף, אם התנאים אינם הולמים את כבודנו ואת הרגשתנו היהודית. הוא נתרשם מאד מהדברים וכמעט היה לאיש אחר. הבטיח להסביר למשרד המלחמה את עמדתנו. הביע את אהדתו העמוקה לעם ישראל ואת שמחתו על שיחה. היה נכר שאין דברים אלה נאמרים לשם אדיבות אלא נובעים מהלב.