יומנים > יומן - מלא 02/12/1944

{P001} {0152-128} שבת, ט"ז כסלו תש"ה - 2.12.44 הקשיים של העליה: תעודות, הסתלקות מתביעות, איסור לקיחת רהיטים ובגדים מחוץ למינימום קטן. באחת-עשרה הגענו לסופיה. בתחנה קבלת פנים רבת-עם, בי"ס חזית המולדת, הקונסיסטוריה, הקהלה, הסתדרות ונוער. דגלים. התקווה, המנון בולגרי - דברי ברכה שלי - לבסוף תחזקנה. מאכסנים אותי בדירה של וניה ואהרון. בדרך ראיתי חורבות ההפצצה. אשרי הגפרור שנשרף והצית להבות אשרי הלהבה שבערה בסתרי לבבות. אשרי הלבבות שידעו לחדול בכבוד... אשרי הגפרור שנשרף והצית לבבות. ברבע אחרי אחת נתקבלתי אצל ראש הממשלה - קימון גיאורגיום, המדבר רק בולגרית. אני דיברתי רוסית, וחבר שליווה אותי תרגם אותו לי לעברית. הצגתי שאלת ההגירה (אחרי ברכות ודברי תודה), חשיבותה, דחיפותה - והקשיים שאנו פוגשים פה. הוא הסביר שבשבילם עכשיו העיקר החזרת זכויות היהודים ותיקון העוול שנעשה להם לעליה אין כל התנגדות, אבל הוא רוצה לדעת מה הם סיכויי המדינה העברית, אפשרויות העליה, השאלה העיקרית - שמע שבשעת המלחמה עלו רק 55 אלף - עניתי לו: עמדת אמריקא בשאלת המדינה, מוקירים אמנם החזרת הזכויות - אך אין אלה מספיקות, ולרוב יהודי בולגריה, כלרוב יהודי, העיקר - א"י. אצלנו המדינה היא לא כמו אצלם - אקט פוליטי, אלא תוצאה של עליה והתישבות. בררתי האפשרות החקלאית וחרושת וים, אין פגיעה במה שיש לערבים, הוויכוח המדיני בינינו הוכרע, מדוע העליה עכשיו כה חיונית, אפשרויות מארבעה עד ששה מיליונים במערב, נתחיל בעליה של מיליון (שאל: תפתח המדינה במיליון וחצי יהודים?) {0152-129} מנהל המשרד האר"י מילא בפרטים: גזרת ההצהרה על וויתור תביעות, איסור עלית ילדים בלי הורים, אי לקיחת רכוש וכדומה. הוא ביקש שנפגש עם מיניסטר הפנים ומיניסטר החוץ - המטפלים בפרטי הדבר, ממשלתו מחייבת עליה יהודית. - מפי אהרון ב.י.: ההרכב עכשיו של חזית המולדת היהודית: 4 קומוניסטים, .2ס.צ. (אחד אנטי ציוני, השני ציוני) 2 אכרים (ציונים), 2 ציונים כלליים, 2 פוע"צ, 1 ציוני כללי, 1 זווינו (פינוב-אפסי) בס"ה ,13 מהם 7 ציונים. ההרכב של הקונסיסטוריה: 1 טבעת (ציוני) 1 אכר (ציוני), 1 ס.צ. (ירוחם - אנטי-ציונים), 1 פוע"צ, 1 ציוני כללי, 7 קומוניסטים (3 ב"כ המפלגה, 4 ב"כ "מוסדות" כגון אורט ועוד) - בס"ה 12 (מהם 4 ציונים). - בארבע נפגשתי עם יוגוב - מיניסטר הפנים. ביתו משומר ע"י אנשים במכונות יריה, רובים ואקדוחים, על הקיר - תמונת המלך הצעיר. יוגוב בעצמו - אדם צעיר, צנום "חלקלק," אך אמרתי לו את טענותי נגד הפרעות בעליה ועמדת הקומוניסטים היהודים נגד הציונות - שאינה נובעת דווקא מקומוניזם. למה מפריעים לצאת? תחילה בקש תזכיר בכתב למען יענה בדיוק, אח"כ נתן הסברות: 1) מצב מלחמה, ואין להרשות יציאה. 2) היוצאים מנצלים ומוציאים ערכים יקרים, והולכים לאמריקא ואנגליה. 3) חוגים קשורים עם אמריקא ואנגליה מעונינים בהוצאת רכוש. 4) הגבלות יציאה חלות על כולם, ואין הפליה ביחס ליהודים. 5) מחזירים עכשיו הזכויות ליהודים. 6) הממשלה לא מתערבת בחיים הפנימיים ואינה תומכת דווקא בקומוניסטים. 7) מתגייסים לצבא - ואין לצאת. {0152-130} העירותי: 1) המגויס לא יצא, אבל הנוער ובלתי מגויסים אין להם עתיד פה - מדוע אוסרים יציאתם? 2) ב"זכויות" אי אפשר לחיות - לא יעמידו פה יהודים על הקרקע - ובולגריה היא ארץ חקלאית. 3) הגבלות הכלל - פוגעות באופן מיוחד ביהודים. 4) אין הנוער מנצל בולגריה לטובת אמריקא ואנגליה. 5) אין אנו מעונינים בתיאוריה של חופש יציאה - אלא בפרקטיקה. העיר שוב: - הכל בידי הממשלה כולה, מה שיוחלט יעשה. ------------------ כולם כנראה מתחמקים פה, אחד מסתתר תחת גב שני. מי הוא השליט האמתי? אורמים מזכירת ה-או.פ. צולה דרגויצ'ובה, שהיתה ברוסיה. בשובי מיוגוב מצאתי בחדרי את ג'ו לוי (מנ.י. טיימס) הוא פסימי. האנגלים והאמריקנים ידם קצרה. השלטון נמצא בידי הרוסים. בערב - ארוחת ערב בהוטל. עם ד"ר גיאורגי דימיטרוב - ראש מפלגת האכרים. הוא הזמין כל חבריו בממשלה (ארבעה) ועשרה יהודים. דימיטרוב אופטימי ביחס לעתיד הקרוב של ארצו: אם הרוסים לא יטילו משטר סובייטי על בוגלריה בכפיה - אין סכנה של השתלטות הקומוניסטיםץ מאז באו הרוסים יש אכזבה רבה בכל שדרות העם מהסובייטים, האכרים, הצבא, הנוער - התאכזב לגמרי. גם ה-ס.צ. שהיו קרובים לקומוניסטים בחלקם התאכזבו. הזווינו בחלקו מתקרב אליהם לאנשי האכרים. הם מקיימים תנועת נוער, הנוער הקומ. נחלש והולך. כוח הקומוניסטים במיליציה. בסוף הארוחה נאם דימיטרוב לכבודי ולכבוד העם היהודי - עניתי ברוסית.