יומנים > יומן - מלא 03/02/1932

{P001} {0106-37} כ"ו שבט 3 בפברואר יום ד' שבתי הבוקר מירושלים. מ.פ.תא. ביום חתימת ההסכם את קבלני הבנין - דרשו הקבלנים לדחות השביתה של הנגרים. סעיף ה' של ההסכם אומר {0106-38} שכל סכסוך עם קבלני משנה - ימסר לאחר מו"מ לבוררות. קיציס הודיע אז שתסכם עם הקבלנים אינו קשור עם קבלני הנגרות, אבל הודעה זו לא נכנסה להסכם. מטופס ההסכם ברור לדעתי שהסכסוך עם קבלני הנגרות צריך לעבור לבוררות אם לא יסודר בהסכם. קיציס מודיע שפועלי הנגרות אינם מסכימים בשום אופן לבוררות. החלטנו שועד אגודת עץ יפנו לקבלני הנגרות (העתק למ.פ.תא.) על דרישתם שבמשך שבוע זה תסודר ואם לא יאחזו באמצעים. אם הענין יובא לועדה המשותפת תעמוד מ.פ.תא. על זה שהדבר יגמר במשך ימים אחדים, במקרה האחרון ימסר הדבר לבוררות. בערב יצאנו לנ.צ. למשפט הפרקציונרים ופוע"צ. על נאשמי פוע"צ (אנגלנדר, נאמן, גלט, בירקנפלד, סמולר) מגינים ניר ואברמוביץ, על אנשי הפרקציה - ליפשיץ וליברזון. על פי עצת ניר אין פוע"צ עונים על השאלות. גינטר מודה שנכנס ללשכה דרך התלון - אבל, לא התפרץ ולא השתמש בכח. גרינפלד, גינטר ושפירא מודים שהיו בפרדס (כשסודרה "משמרת" נגר עובדיה מהקבוץ), אבל לא הכניסו שום איש לעבודה. בנוגע להורדת עובדיה בכוח מהעבודה ביום ב', טוענים גינטר, גרינפלד וורצל שלא היו כלל במקום המעשה. הס מודה שהיה נוכח אבל לא הוריד עובדיה מהעבודה. אותו הדבר טוען יוסף שפירא. סגלוב מודיע שלא היתה זאת הורדה בכוח, רויכר "לא השתמש בכוח פיסי אלא בהסברה", יולוס"לא הוריד בכוח". {0106-39} באשר להורדת עובדיה ביום ד' טוען גרינפלד שלא היה כלל שם, אייזן, בריקנר,הס ויוסף שפירא טוענים שעבדו באותו יום במקום אחר, וורצל לא היה שם, כן גם רויכר, שלנג, קורנרייך. גלט, אנגלנדר, בירקנפלד, סמולר, נאמן לא עונים. גינטר מודה שהיה שם לשם הורדת חבר, הננבוים היה שם, אבל לא השתתף, יולוס היה והשתתף, סגלה היה שם, שינדלר - היה שם, בלוי ורוזן דיו אבל "לא השתמשו בכוח". פליישר היה, רטר היה, הלך בכוונה למשמרת אבל לא השתתף בכוח. דוד שפירא - היה ולא השתתף בכוח. בדבר תגרת ידים בשעת המשפט - גינטר מכחיש, טינק (אסור עכשיו). הלפרין, הודה שהוציא המחברת מיד המזכיר כחבר ועדת הפעולה. "הבלתי תלויים" אספו חתימות לבטול המשפט - ה"פטיציה" נמסרה לפרוטוקול. ליפשיץ - מגין הפרקציה שואל אם נכון הדבר שהחלט במועצת ההסת' לשלוח פועלים עברים לדחוק רגלי פועלים ערבים מנ.צ. בחקירתו הוא על פרדס (ערבי שעבר ליהודים ושואל למה עובדים שם פועלים ערבים במקום יהודים. היש זכות עבודה עברית במשך ערבי. גם ליברזון שואל על כבוש עבודה ודחיקת פועלים ערבים. .אם יצאו פועלים מנ.צ., אם המרכז מכניס פועלים בידיעת המועצה או בלעדיה. כשרוב הצבור מתנגד למרכז - העושה הוא חטא. ניר נסה בתחילת המשפט לעשות אובסטרוקציה ולפסול את סמכות ביה"ד העליון, כי אין חוק כזה -הוא יכל לדון כאינסטנציה ראשונה ואחרונה, הרכב המשפט לא צודק, הוא מפלגתי, היתה התיעצות מוקדמת בין השופטים והוה"פ, והעיר {0106-40} לאחר תשובת היו"ר כי משפט ממשלתי לפעמים יותר טוב. גבאי, שפנות וגרשון הלפרין הודו שהם חברי ועדת הפעולה. ההאשמות הן: הסתת ערבים בעלילות נשול דוגמת ודי חודית, הוצאת מחברת סידור העבודה בכוח מידי המזכיר, התפרצות בכוח ללשכה (גינטר), הסרת פועל בכוח מהעבודה, הצגת "משמרות" נגד פועל מאורגן שנשלח לעבודה ע"י מוסד הסתדרותי, הסתת הצבור להלחם בכוח נגד המועצה והלשכה, איומי הסתה גזעית, איומי הסחת ערבים נגד הציונות. נחקרו רק שני עדי ההאשמה: עובדיה ובורנשיין. בחקירת בורנשטיין נסיתי לקבל תמונה מהמצב הכללי שבהסתדרות בנ.צ., מדרכי התפתחותם של אנשי קבוץ עבודה שמהם יצאו אנשי הפרקציה, אפשרויות העבודה שנ.צ. ורבוי הפועל העברי בשנים האחרונות והאפשרויות שישנן עוד גם עכשיו.