יומנים > יומן - מלא 03/10/1940

{P001} {0062-15} ניו-יורק, ,3.10.40 יום ה' רה"ש תש"א הבוקר הגיעה הנה האניה, ובשלוש אה"צ הורשיתי לרדת - לא בלי הרפתקאות וצרות לא צפויות. תשובותי לפקיד ההגירה משום מה לא מצאו חן בעיני השואל, והוא החליט לעכב אותי ולשלחני לאליס איילנד לחקירה נוספת. איש לא נראה ע"י האניה - אם כי שלחנו הבוקר שני מברקים, גם להסת' הציונית וגם לפוע"צ. ביקשתי איש הימייה לטלפן לווייז, צוקרמן והכסטר - עברו שעות לא ראיתי איש. אח לצרח הציע לי להתקשר עם מכר שחכה לו בבית המכס. עשיתי ככה - וטלפנתי על ידו לווייז והמלין. הודיעו לי שווייז אינו בבית, גם המלין איננו אך אשתו הבטיחה להתקשר אתי. בשתים מצאתי את ווייז - הזקן. תילד היקר והחביב, ראיתי שכל איש מכיר אוחו : פקידי ההגירה, הרופאים, השוטרים, הנהגים, הסבלים. הוא סרב שאתיצב בכל רגע שאדרש לפני ועד החקירה באליס איילנד - ושלחו אותי. נתברר ששני מברקי נתקבלו רק בשתים וחצי לאח"צ. שכולם חיו בבוקר בבית הכנסת, זה ימים אחדים היו מלאי דאגה, כי שמעו על אניות שטבעו. ווייז הוצא מבית הכנסת. המלין וצוקרמן רצו לאליס איילנד (במקום ללכת לאניה) כי הוגד להם שנעצרתי באליס איילנד, ולבסוף הלכו לאניה, כשנמצאתי כבד במלון. לפי שעה אין ידיעה מלונדון על מכתב הממשלה. טלגרפתי לפולה שהגעתי בשלום. שאלתי לונדון טלגרפתית בדבר המכתב. {0062-16} - ווייז בישר לי שמק התחתן לפני שלושם שבועות, ושלוריה גר בניו-יורק ומנהל את ועד החרום ואשתו הבריאה. - עד אחרי חצות באו אצלי החברים. שמחתי ביחוד לביקור של לוריה עם אשתו. צעיר יקר נפש זה, הגם בלי אוניציאטיבה רבה ומרץ מיותר נאמן, מסור צנוע, וקדחו אסון גדול - דעת אשתו נטרפה, אם צעירה ונחמדה לשני בנים, היתה הרבה זמן בסנטוריום וכמעט שהתיאשו מהבראתה. הוא בא לפני כמה הדשים לאמריקא לטפל בה ומאז הוטב לה הרבה. כששוחחתי אתה לפני בואו בטלפון אמנם הכרתי היטב סימני מחלתה - אבל בכל זאת יכלה לדבר משפטים אחדים ושמחתי ביותר לראות שניהם. פניה כמעט שאין להכיר. הפנים היפים והרעננים - אינם. אולם הוטב לה הרבה. היה אצלי מרמינסקי ואשתו. יחזקאל סחרוב ולבסוף גרינבוים וורטהיים. דעת כולם שאין תקוות מצעירי ישראל באמריקא להקיפ צבא יהודי. שקועים בדאגות אישיות, מפחדים ממה שיאמרו הגויים, יפריע גם המשטר הצבאי החדש באמריקא. איני יכל עדיין לקבל פסק דין קטלני זה.