יומנים > יומן - מלא 03/12/1923

{P001} {0079-46} כ"ה כסלו 3 דצמבר קובנו. אמש באתי הנה. היציאה מרוסיה היתה הרבה פשוטה יותר וקלה יותר מכפי ששערתי על פי השמועות. בקרוני לא היו הרבה נוסעים. בכניסתי לקרון נפגשתי את ברגר, שהתודעתי אתו בגוינט. נסעו עוד משפחות יהודיות אחדות: אחת מזיטומיר - 5 נפשות: אב, אם, שני ילדים וילדה - לקרוביהם לקנדה לעיר המילטון. שאלתי את הילד הגדול - בן 13 - אם הוא יודע עברית,והוא ענני בעברית צחה במבטא האשכנזי. {0079-47} למד את מורה פרטי שנתים. בקר בית הספר של הממשלה "טרודוביה שקולה". עברית למד ביחידות. משפחה שניה םאודיסא, אף היא בת חמש נפשות, נסעה לטרונטו. קרובם קורא אותם, אך בעל המשפחה אינו בטוח שיתנו לו לנסע: יש לו שבר, שעשה לו בעצמו למען הנצל מהצבא בימי ניקולי, כפי שספרה לי אשתו. נסעה גם משפחה רוסית המגורשת מרוסיה: הבעל הוא בנו של לטיש שנולד וגדל במוסקבה ואינו יודע אף מלה לטישית. האם היא רוסיה טהורה. הילדים מדברים רק רוסית. לבני לטויה יש זכות הברירה בדבר הנתינות, ובימי ה"קומוניזם הצבאי" נבהל ובחר בנתינות הלטוית. אחר כך שכח על ההודעה שהגיש בענין זה - וכעבור שנה הודיעו אותו שעליו לעזוב את רוסיה. עכשיו הוא נוסע ללטביה לקרוביו שאינו יודע אותם, שאינו יודע אפילו אם הם חיים עדנה, מבלי דעת אף מלה בלשון עמו. ומה גדול היה צער האם הרוסית שגרשוה מארצה... נסעה זקנה שאמרה על עצמה שהיא רוסית פרווסלוית אל בתה בצרפת הנשואה ל"בנקיר" צרפתי. נכדתה נשואה לארמני, ובעלה הוא היה גרמני לוטרני. נסענו שני לילות. לילה אחד בתחום רוסיה. כאן התנהגו אתנו יפה. בערב בא הקונדוקטור ולקח מאתנו הכרטיסים למען לא יטרידנו שוב כל הלילה. נתן לנו שובר על הכרטיס. לא כן בתחום לטויה. כל הלילה הרגיזו אותי בשאלות ובבקורת ע"ד הכרטיסים. כשעברנו את הגבול חדלו ה"אזרחים". פתאום נהפכו כלם ל"אדונים". ונראה היה כאילו הוסרה מועקה מעל כלם. התחילו לדבר בחופש יותר על רוסיה הסובייטית. הזקנה הרוסית הנוסעת לבתה הבנקירית {0079-48} לפריס שאלה ותמהה: למה אין שום ממלכה מכירה בממשלת הסובייטים? היהודיה האודיסאית ספרה בשבת הממשלה: תחת ממשלה זו לא יעיז שום איש לנגע בנו. אהה, יהין מי שהוא להגיד ז'יד - מיד יאסרו אותו! בפסח לא ישברו החלונות. האשה השניה מזיטומיר שחה על דבר השנאה שישנה בעם ליהודים. בפני כלם היו בלהות הפוגרומים. "כן פוגרומים או לא פוגרומים" - זוהי אמת=המדה שהחיים נתנו בידם למד את המאורעות ברוסיה. לאחר הבדיקה בסבז עוד בדקו את הפספורטים לפעמים בקרון עד עברנו את הגבול הרוסי. בגבול ריגה לקחו מכל הנוסעים את התעודות והניחו את הנוסעים בקרנטין, מלבד העוברים את לטויה בדרכם הלאה. את גבול ליטא עברנו אתמול ביום. בריגה היינו צריכים להזיז את השעון אחורנית לשעה אחת, בבואנו לליטה - שוב לשעה אחת, באופן זכותי אתמול בשתי שעות נוספות ביום אחד. תחת זאת שקעה אתמול השמש בשעה שלש. הליטאים לא בדקו כלל את חפצינו - מנהג מצוין. על יד התחנה נפגשתי את החברים ברודני, זברסקי בילוגולובסקי. בדרך ספרו לי ע"ד 14 הגמנסיות העבריות, 80 בתי הספר העממים המתנהלים בשפה העברית. בישוב של 150.000 יהודים אין דבר זה קטן-ערך. א"י לשונית! בבית אחד החברים בבית זברסקי נשארתי ללון. ספרתי על תנועתנו ברוסיה, על התערוכה. אפילו פה אינם יודעים את הנעשה ברוסיה. נתנו לי פנקס ט' שנתקבל אתמול - זכאי פרסם קטעים אחדים ממכתבי, שאיני מרוצה מהם. {0079-49} דוד כהן ממרכז החלוץ ספר לי על משק החלוץ "כבוש" 180 דיסיטינות; 18 סוסים, פרות. עשרה מהחלוצים עולים השבוע לארץ. כלם מדכאים פה מהידיעות מהארץ - היציאה, חוסר העבודה, מצב-רוח היאוש. לצ.ס. ישנם 30 אגודות המונות 600-700 חבר.