יומנים > יומן - מלא 03/12/1959

{P001} {0060-176} 3.12.59, יום ה' ביקרו אצלי שני גנרלים צרפתים אקר ובונד - אחד מח"א. מרוצים מאוד ממכון הבדק. לאחר כך ביקרני מי שהיה נשיא ונצואלה מתחילת 1958 עד פברואר 1959, ,Edgard Sanabria ושוחחנו ארוכות על דרום אמריקה. שמו פרופ. למדעי המדינה. ידיד לישראל. ישיבת המטה. בערב ישיבה עם מרכז המורים. לוין היה דובר ראשי. המורים - שורת הבטחון הראשונה. פקדו אותם כמה משברים. ארגוני - עזיבת מורים תיכונים, אין אפשרות של הידברות עם משרד החינוך, יש ירידה מסוכנת ברמת המורים, ויש מורים לא ראויים לתפקידם. המורים גילו מכסימום של התחשבות עם יכולת המדינה - וע"י כך נגרם המשבר הארגוני. מאז קום המדינה לא היתה שביתת מורים עד יום ג' שעבר. בפרישת המורים התיכוניים לא נתקבלה עזרה מההסתדרות, ממשרד החינוך ומהממשלה, ולא עוד אלא שמשרד החינוך נפגש עם המורים. צבור המורים מופלה לרעה. דר. קוליר - מנהל ב"ס תיכון דתי בפ"ת - דורש עזרה להשתלמות המורים. קובל למה לא קראה גם את "החטיבה" ( הפרושים נקראים "ארגון", אלו שסרבו לפרוש נקראים "חטיבה"). בר זיו מורה תיכוני, חיפה, - עם הקטנת החינוך התיכוני מוקטן... {0060-177} זיאמה טען שהוא רוצה לקרוא המורים ל"דין תורה" שהם מבכרים החומר על הרוח. על מורי "החטיבה" לעזור למשרד החינוך, ויש להמנע ממלחמה, אם רק אפשר. השיחה עם נציגי הארגון לא נתנה תוצאות - החרם על המנהלים לא הוסר. ואין איפוא לפתוח חזית שניה. לוין חזר לטענתו כי אינו רוצה בפירוק הסת' המורים הקיימת משנת תרס"ג אמרתי להם כי חוזר המורים התיכונים הוא תעודה איומה, אם ימשיכו במדיניות זו יש לנהל אתם מלחמה עד חרמה. יש לאסוף הורי התלמידים, לסגור בתי הספר, להפסיק תשלומי שכר למורים - זהו חורבן החינוך התיכוני. מי יודע עד מתי. לפני עשותנו זאת עלינו לחפש ולבדוק כל דרכי שלום, וקודם כל הוטל על הממשלה לדבר אל הפורשים לשמוע טענותיהם ולבחון אם אין גם תביעה צודקת או פגיעה בלתי מכוונת. הישיבה הראשונה אתם נתנה בלבי תקווה. דיברנו אמנם לע"ע רק על הוועדה והרכבה, והסכמנו להוסיף שני אנשים מחנכים, והבטחתי לדון אתם על תביעתןם שיהיה להם מעמד של סקציה לאחר היכון ממשלה. זוהי זכותה של הממשלה להפגש עם כל מי שנראה לה, ואין בכך פגיעה במעמד הסתדרות המורים. הנחתי היא שאין אנשים רעים בהחלט וטובים בהחלט ויש לנסות למצוא הטוב בכל אדם, ולא לפסול מראש. סיפרתי להם על נסיוני בגדודים העברים מאמריקה במלחמת העולם הראשונה, כשבין המתנדבים היה איש מהעולם התחתון פושע מועד, שכולם התרחקו ממנו ולא רצו לדבר אתו, ואני קרבתיו כי רציתי להבין מה הביא אותו להתנדב, ואחמנם גליתי שגם באיש זה יש זיק של אנושיות. אמרתי למורים שעשו דבר רע בשביתה לפני שבוע. אם כי אני נגד חוק לאסור שביתות של מורים ועובדי מדינה - {0060-178} אבל אין כל היתר מוסרי ואין כל צורך מעשי לשביתות של עובדים אלה. "המעביד" שלהם אינו "מנצל" ואינו מתעשר מהם, גם הוא עובד, ויש לברוא מכשיר ארגוני שיסדר על הסכסוכים והתביעות, וביקשתי לדחות כל הבירורים עד שתקום ממשלה.