יומנים > יומן - מלא 04/01/1948

 4.1.48, יום א'.

יגאל פ. - יוסף טבנקין מנהל פלוגה ימית: 50 חובלים (מכירים חופי הארץ מרפיח עד נהריה), עוד 30 לומדים בטכניון (ב"ס ימי קורס של חובלים). יש כששים מלחים (בלי ידיעות תיאוריות של החובלים), וכששים חותרים (יודעים סירות מפרש וחתירה, אבל זקוקים לחובל) יש נויגטורים אחדים - כל הפלוגה מונה כ200- איש. יש סירת מוטור (ל15-20- איש) ו6- סירות משוטים 15 איש לסירה - שמואל טנקוס - הוא המומחה ממיסדר הפועל הימי, מורה בטכניון, הימאים הטובים - אברהם זכאי, אליעזר קליין (ת"א), דוד מיימון מי ראוי לאגף ימי במטה: טנקוס (יגאל פ.) בנימין קסל (עצת יחזקאל ס.), היה בצי 4 שנים. אפשר לבנות סירות בארץ - יש מספנה של סו"ב בנמל חיפה, יש מספנה בת"א ובקיסריה. - שלמה ג. דורש אישור נוסף: 6000 לא"י (חד-פעמי) עבור החומר של ים-המלח, 250 לא"י מפעל הבקבוקים, 2050 לא"י מטויות לבקבוקים. (לכל מוקש נגד טנק דרוש 4 קילוגרם חומר, באופן שאפילו 500 טון לא יספיקו לצרכינו - זוהי דעת ש.ג.). - דובקין מציע שנת שרות בגולה. בתש"ז הגיעו לארץ 21.500 עולים, מהם הלכו לקבוצי 1500, מהם 700 עזבו. במחנות יש 180,000 - מהם יעלו 120,000 איש, מהם אולי ילכו לתפקידים חלוציים 4000 איש. מציע לקבוע שנת שרות לעולים: לעבודות נמל, למשקים וכדומה. אנשי הקבוצים מתנגדים לרעיון זה, כי הוא מתחרה ב"חלוציות". מאמריקא מעריכים עליה חלוצית של 3-400 איש. אולם להתגייסות יבואו רבבות. יש להכריז על שנת עבודה בארץ - לא דווקא להגנה. יש בארץ 19 חניכי "שנה" מאמריקא, 30 מדרום אפריקא. ששה חדשים לומדים עברית, היסטוריה, גיאוגרפיה, ציונות. ששה חודשים עובדים במשקים. אדבר על זה עם מ.ש. - וילנצוק - הייצור לא מתחיל כי אין אישור מי.ר. שמבחינה צבאית זה טוב. השבוע תהיה מוכנה סריה ראשונה של מאה, אם היא תאושר - אפשר לייצר במשך שבועות אחדים

אלף לשבוע (מחוץ למילוי של ח"נ) . המוקש על כל חלקיו (מלבד מלוא) יעלה 0.625 לא"י כל אחד. (טלפון של וילנצוק - ביתו 5004, משרד המים 4651). - זיאמה מוסר בשם זברסקי ששמע בב.ס. לונדון שהמשטרה בנ.י. תפסה 67 ארגזים של ט.נ.ט. המיועדים בשביל תל-אביב ובעקבות חומר זה - גילתה מחסן עם כלי טליפון ועו זיאמה מטלגרף לדיקנשטיין על החלטת הוה"פ לתת לסוכנות מלווה של מיליון דולר באמצ אמפל ובערבות המגבית. - בבה מסכימה להכנס לעבודה, בתנאי של סמכות מרכזת. לחברי הוה"פ היתה הבוקר ישיבה עם קפ"ח. הם טוענים שאין אדריסה לדאגה רפואית. אין יד מרכזת לגבי הוועדה הרפואית, לא בארגון ולא במקום אחר. והשרות הרפואי מפני זה נידון לכשלון. גם לשרות בארגון אין בעל-בית. מציעים גוריון יחד עם סורוקה. בכל אופן דרוש מרכז וסמכות עליונה. יש להפריד שרות זה מהארגון. יוסף רוכל נוכח בישיבה והסכים לכך. זיאמה מציע להחזיר אבא לארץ. מציע שקולניק לסגן בלתי רשמי שלי (היות והבחירות לא תהיינה). זברסקי [צ.ל. זיאמה] מבקש להתיעץ עם זברסקי על כל הקצבות. מסכים. - לוי: עזב פריס בחצות והגיע הבוקר ללוד. אהוד לא התקשר עם קלינגר. מצאו קשר אחר עם אברמוביץ (מרומניה) שקישר אותם עם מנהל ביח"ת (סררויובקה ?) המנהל צרף למו"מ מנהל חברת אינטרספט טרנספורט. אהוד נשאל על היקף הכסף. יש מעט כדורים, כי לזה דרוש בדיל, ובדיל קונים באמריקא, ודרושים איפוא דולרים. ולכן היו מוכנים למכור 2/3 כלים, 1/3 כדורים. המו"מ בתחילה היה על 3570 רובים, 150 מכונות כבדות (m.g 34 ) ושלושה מיליון כדורים. לבסוף אנשינו שינו המו"מ : עוד אלף רובים עוד 75 מכונות ועוד 2 מיליון כדורים. תוספת זו הובטחה, אבל לא בהחלט, ותעלה רבע מיליון דולר. הוגד לאהוד שהוקצב מיליון דולר לרכישה, ואלון הוציא כבר רבע על בזוקות, נשארו 3/4 מיליון. אולם יש עוד הוצאות של מאה אלף דולר: 10% ביטוח, 4000 משלוח, 7000 קומיסיון, ועוד - עד כדי 100,000. המשלוח יסודר דרך סושק 

(מריקו), משם בכלי שלנו. הוטל על עדה לרכוש כלי. מנהל אינטרספט אסף סחורות אחרות לארץ. האריזה תהיה גלויה. הדרך מברין עד סושק (2-3 שבועות,) מסושק - שבוע רובה עולה 47,6 דולר, מכונה 446,3. אלף כדורים 82,3. אהוד דורש לאשר מיליון נוס - חצי לו, חצי לאלון. אלא אם במשך שבועים אין אלון רוכש - עבר חצי המיליון לאהו אפשר לקנות כמה שירצה בציחיה. יש עוד מקום - התקשרו עם פרחי. מצאו קשר למיניסטריון חוץ ע"י לבק, וזה יעץ לפנות ל"מלך" ראש החבל כגרמניה. דרוש כיסוי של מדינה. למה עוד ארץ - אם בציחיה יש הכל? מפני שדרוש נמל בארץ הקניה. יש גם סחורה בשויצריה - דורשים ערבות בנקית ניתנה הערבות. דרוש מנגנון בצרפת. גם בבלגיה - יש - סחורה אנגלית, תוצרת מקומית, מתחייבים להמציא הכלים חדשים אחרי ההזמנה. בתנאי שהמחיר ישולם חציו בזמן ההזמנה, חציו בזמן המסירה. נתקבלה מתנה 100 מכונות בלי כדורים (m.g. 34 ) נקנו 60000 כדורים למכונות אלו. עומדי לקנות עוד כדורים. הכדורים בבלגיה ישנים, מזמן המלחמה. בציחיה חדשים לגמרי. אפשר להשיג בבלגיה פיא - 80 דולר הכלי, 6 דולר הפגז. בליסבון אין כלום, אבל אספו שם (ע"י הרי י'פה) 10.000 לא"י. מצרים קנתה בבלגיה בעד מיליון ושבע מאות דולר - והלך כבר. הבריטים רצו לעכב (כי פחדו שזה נשק לסודן) והבלגים לא נרתעו. סוריה ומצרים קנו בציחיה ב1/2- 2 מי עיראק וסוריה קנו בשויץ בעד 1/2 1 מיליון $. - עד עכשיו הוצאו באיטליה 320 אלף דולר, 300,000 פרנקים שויצרים (על מה?) שאול חולה ונח בשויץ ועומד לשוב בשבוע הבא. 

- אה"צ שיחה עם משה. נתתי תקציב הבטחון (החזקת מגויסים 18-20.000 איש, ציוד, זיון, תחבורה בים ובאויר), סידרי המליציה וצרכיה (הצעתי עשרים אלף איש ומיליון לחודש בערך, אם אפשר כמלווה מהאו"מ או מארצות הברית ע"י או"מ), על רעיו הגיוס בחו"ל ובאמריקא (משה שאל מי יהיה המוסד באמריקא? תשובה: על יסוד החלטת המליאה של ההנהלה - חבר אנשים של הארגון, שרצוי ששלמה ישוב (משה מניח שיבוא עם מרכוס), פינוי - רצוי להקדים או לאחר. דעתי - להחיש, כי השלטון מתפורר, כובל אותנו וסכנתו עלולה לגדול מיום ליום, ואם ישארו - ישארו לטובת הענין הערבי שבוו מזהה אותו עם הענין הבריטי, אם לבקש זיון מהברית - לדעתי לא. אם לשלוח דוד הכהן לאמריקא? משה מציע ש- .U.J.A יזמין אותו. במה יעסוק הוה"פ הציוני? חוששני בשתי "ממשלה" ופורשים. על המשרד בפריס - יהיה כפוף למחלקה ב"ירושלם". לפי המחירים בציחיה אנו זקוקים למען רובים ומכונות לסכומים אלה: ,$ 892.000 = 446 x 48 $ - 960.000 $. 2000 מכונות x 200000 רובים 40 מיליון כדורים x (82,3 $ האלף) =3.292.000 $, יחד 5.144.000 $. - הרכב ההנהלה: דן יור, יועץ פון פרידמן. מבצעים: יו"ר יגאל, מחלקות: התישבות - לב, מודיעין - עזרא הלמר (?), כוחות חוץ - פריץ, קרטיגרפיה - אופטיקמן. חמוש ומשק: יו"ר יוסף, תכנון - בן-ארצי, תמוש - אשר ויינברג, הובלה - משה ברון, שירות רפואי - דר ברכות, תחבורה - בוגנוב. הדרכה - אליהו יו"ר, חיים, פיקוח ותקציב - צבי ושצינה, יו"ר. חיל משמר - משה מן. כוח אדם - משה לרר מ"מ יו"ר. מחלקות: שי - דוד, בטחון שוטף - משה דיין, הבטחת תחבורה - מישאל, קופה - מרדכי קיקיון, הסברה - אהוביה, נוער - ד. רבסקי, ש.א - אייזיק, אהרון רמז. אלחוט - יעקב ינובסקי. נוטרים - מתי קורנפלד, משפטים - עו"ד חת, פורשים - יעקב ליבליני. - במברק למזכיר המושבות מיום 30.12.47 מעריך הנציב הוצאות המעפילים ב4- מיליון לא"י: 1.422.864 לא"י שהוצאו כבר בפועל , 2.473,773 לא"י שמגיע לממשלת קפריסין, קנית בגדים 83.000 לא"י - ס"ה 3.979.637 לא"י. 

- ביום 2.1.48 שלשום מטלפן חלדי למופתי "המצב בירושלם חמור מאוד, התקפות על כל הצדדים. עד עכשיו מתנהל הקרב מסביב לשיח ג'ראח. התושבים סערו מאוד. באו לבתינו. מתקיפים ומקללים אותנו על ימין ועל שמאל. אין לשתוק על מצב זה. התחמושת ששולחים אינה מועילה. לא יכלים לעשות שום דבר. המצב מתוח - פצועינו מלאים בכל מקום. בתי החולים גדושים. אין תכריכין. - הלילה הפציצו בקטמון. הבקר בשיך ג'ראח. בנין הווקוף נוקש הלילה. אנרכיה שוררת בעיר" המופתי שאל: הצבא ישנו? חאלדי ענה: "הצבא מפרק נשק מעל הערבים. אספקה בעיר העתיקה אין. לא נוכל להשתלט על המצב. מימין ומשמאל אכזבה ויאוש. לא אוכל לאמר לך מה שיהיה. כל הנמצאים אצלך שם צריכים לבוא ארצה. אסור שישאר איש בחו"ל." המופתי שואל: היכן ההתקפות? בינתים בא חילמי והוא עונה: בקטמון המופתי שואל שוב: למי הבתים? ח. עונה: לערבים. הייתי שם אני וגאלב (?) ראינו הכל. אנשים מהגרים וטוענים חפציהם. יותר מזה. אנשינו בשיך ג'ראח התקיפו אותם מאחור(?) זאת היא בעיה. הצבא הקיף אותם ולקח מעליהם נשקם. נישאר אנחנו והאויב האמיתי(?) היכן הג'מעאה שמחו"ל? (מתחילים לדבר תרכית). חאלדי מתחיל לדבר: "אם לא יבואו האחים שאצלך לא אוכל לשאת. המצב חמור מאוד. מה עושים האנשים אצלכם? אמיל, שיך חסן מה עושים? שלח את רג'אי - - בועד העליון אין אפילו פקיד אחד. המופתי שואל: אתה יודע תרכית? - באותו יום (שלשום, בשעה 4 אה"צ) מדבר עיסא בנדכ עם חאלדי. עיסא אומר לחאלדי: "שלחנו באוטו 20 איש לבית צפאפא. מה לעשות? אנו מבינים איש את רעהו, אבל עם הפלאח ועם הבדוי יש צרות. איך יבינו אנשים אלה דבר מה. הנה הם טוענים כי מלכי ערב תרמו מיליונים בשבילם ואין אנו נותנים להם דבר - - אין סדר. ביקשתי קמח מן הכפר והם התנפלו עלי. המצב אינו טוב - - איש כטוב בעיניו יעשה: כאן הורגים חייל בריטי, והשיירה שנסעה מת"א דרך באר-שבע לעסלוג הגיעה בשלום: כלום יודע המופתי המצב על בוריו? 

- כעבור 40 רגע מטלפן אבא עלי לחאלדי: "חזקו השמירה בקטמון. התגבורת באה ממלחה ומבית לחם. השיירה מאשלג.. חאלדי מפסיק, כן, אבל היא תהיה מלווה אווירוני כי זה מיועד לאנגליה. - - באותו ערב מדבר יעקוב לחאלדי: פעמים קורה דבר מה קטן. חאלדי שואל: וביפו שק יעקוב עונה: כן, הערבים מפחדים". חאלדי מעיר: איני מבין זאת. אני אומר לכם: בשנת 1936 היו כאן 60.000 חיילים ולא פחדו, הפעם יש עסק עם 000. 3 יהודים והם רועדים מפחד. כעת כולם רוצים לפעול בעד שכר. איך הוועדה הלאומית אצלכם פועלת? יעקוב עונה: לא עושה כלום. ח. שואל: ומה עושה רפיק? יושב בבית ? יעקוב עונה: הוא לא השתנה. ח. שואל: שומרים אצלכם? י. עונה: יש שומר אחד. ח. אומר: אין זה מספיק. אצלנו שורר תהו ובוהו. קרה דבר קטן בקטמון הרסו כמה בתים שם והם מקימים רעש. - י. עונה: גם במנשיה הרסו כמה בתים. - ח. אומר: כן, אנו אומרים להם כי בתקופת המאורעות (ת'ורה) נהרסה כל העיר העתיקה, ואולם אין זה עוזר. הם באים בצעקות ובקללות. המצב לא טוב. אצלכם לכל הפחות ועדה לאומית. אצלנו אין דבר". ביום 1.1.48 הודיע אלמוני (ערבי) לועדת המצב הערבית: בחוואסה יש 14 הרוגים ו19- פצועים" (בחוואסה גרים פועלי בתי הזיקוק). סאלח מודיע באותו יום למוחמד, שהמספרים הרשמיים מהתקפת היהודים על חוואסה ובלד-אל-שיך הם: 20 הרוגים, 23 פצועים. 5 הרוגים הובאו לבית החולים הממשלתי. - שלשום מדבר אבו מוסה אחד משיך ג'ראח לגאלב: "אי אפשר להוציא את הראש, ואין אנשים ואין נשק. גם בקטמון אין אף טומי גאן אחד. גאלב עונה לו: "אבקש ממך שתשלוט קצת בעצמך... אבו מוסה משיב: "איפה אמיל וכל הג"מעאה ימח שמם וזכרם. אני כבר ביקשתי עזרה מהמשטרה. גאלב עונה: ימח שם המשטרה והממשלה. אבו מוסה משיב: שמע, אבל פה פצצות על הבתים" - ביום 1.1.48 שואל המופתי מקהירו את חאלדי בירושלם: איך המצב? ת. עונה: זיפת. אמיל יספר לכם הכל. - - אדוני, אסור שהמצב הנוכחי ישאר ככה. מבוכה ותהו ובהו 

יש כאן. אם לא תתקנו את המצב, באלהים שאיני יכל לעשות שום דבר - - המצב מסוכן - עיר כמו ירושלם אין בה סדר. כל אחד מכם צריך לחזור, מהגדול ועד הקטן - כולנו עומדים לעזוב את העיר אם המצב ישאר כך.