יומנים > יומן - מלא 04/02/1939

{P001} {0188-08} 4 פברואר הבוקר הלכתי עם משה ולוריה לביתו של חיים להרצות לפניו דעתי על המו"מ. משה סיפר לי שברלין שאל חיים לתוצאות המו"מ, וכשחיים הגיד לו שיתנו לו שלושים אלף לשנה אמר הרב ברלין: אם תשיג זאת יברכך העם היהודי. חיים נתרשם מתשובה זו והריהו {0188-09} מתהלך במחשבה לדרוש שלשים אלף. כששמעתי סיפור זה חרדתי. די לנו בלחץ שיבוא במשך המו"מ מאת הלא-ציונים ומאת הממשלה, ואם גם חיים יתחיל את המו"מ במחשבה כזו - אנו אבודים. ביקשתי אתמול חיים שיתן לי הבוקר חצי שעה לשיחה. אמרתי לו שהמסיבות הפוליטיות שבהן נועדו השיחות אינן לטובתנו, ואני מניח שנצא מהשיחות בשן ועין: הטירור הממושך בארץ , תגבורת היטלר בעולם, סכנת המלחמה, חולשת הממשלה האנגלית - כל אלה יהיו לנו לרועץ. אולם עלינו לקחת בחשבון לא רק המו"מ ותוצאותיו המידיות - אלא אפשרויות מלחמתנו אח"כ - כשיתנו התנאים, הכרעת הממשלה הפעם לא תהיה סופית, ולא תמיד תהיה הקוניוקטורה העולמית לרעתנו. עלינו גם לקחת בחשבון צרכי התנועה. לא נוכל להשען על הלא- ציונים. כשנקבל מכה - יעזבונו לנפשנו, והאמריקנים כבר פרשו מאתנו למעשה. ועלינו לדאוג עכשיו ביתר שאת לעתיד התנועה הציונית. מלבד הישוב בארץ - זהו המשען היחיד שלנו. התנועה הציונית לא תתרעם עלינו ולא תחלש אם ננחול הפעם מפלה - בתנאי שידינו לא יהיו במעל. -- ולכן אין אנו יכולים לקבוע התנהגותנו ב"שיחות" אלה רק לפי צרכי השעה, אלא לפי תוצאותיהן בעתיד. עלינו לקבוע עמדתנו כלפי הערבים וכלפי הממשלה. אתחיל מהערבים. אין כמעט שום שנס להסכם אתם. הם רואים עצמם כמנצחים - ובאמת ניצחו. הם מסדרים טירור - ומוזמנים לנהל מו"מ עם הממשלה. גייסו המלכים הערבים- ואנגליה קראו אותם ללונדון ונתנה להם למעשה סטטוס רשמי בא"י. הסיטואציה העולמית {0188-10} משחקת להם.המדינה היהודית הוסרה מעל הפרק - מדוע, איפוא, יוותרו על דרישותיהם הקיצוניות ויעשו הסכם אתנו ? ואף-על- פי-כן עלינו לעשות כל הנסיונות האפשריים לבוא אתם לידי מו"מ ואם אפשר להסכם. אנו חייבים זאת לעצמנו,אנו חייבים זאת לממשלה - וגם לעתיד יחסינו עם הערבים. אל תפול האחריות על כשלון הנסיון של הממשלה - עלינו. ידע כל העולם שאנו לא החמצנו הזדמנות זו. אבל כמעט ברור מראש שלא יהיה הסכם - והממשלה תגזור את מדיניותה. פחות או יותר אנו יודעים מה זו תהיה. יתכן שתהיה גרועה ממה שאנו יודעים, ויש רמז לכך היום בטיימס (לאחר שיחת מ.מ. אתמול עם העתונאים). הגזירה תהיה רעה - אבל גזירה אינה נצחית, אם אנו לא נסכים לה למפרע והתנועה תדע שמצדנו נעשה הכל למען עמוד על מלוא זכיותינו. ולכן, אין אנו יכלים בשום אופן לוותר הפעם על הזכיות היסודיות שלנו, ביחוד בענין העליה. כל עמידה על המקח מצדנו בדבר כמות העליה השנתית תהיה משגה פטלי. א) כל מספר שאנו ננקוט - יהיה מכסימום, ויקל על הממשלה לקצץ אותו, כי הערבים ידרשו הפסקה גמורה של עליה, ולא יוותרו בנקודה זו. ב) בכל נקיטת מספר יש הסתלקות מעקרון יכולת הקליטה הכלכלית. עקרון זה, אם כי לא נזכר במנדט - שימש יסוד למנדט, הוכרז זה אחרי זה ע"י הממשלה ואושר על-ידי חבר הלאומים, בקרב חוגים רחבים בפרלמנט יש לו תמיכה, ונוכל תמיד להגן עליו בפני דעת הקהל בעולם ולדרוש החזרתו. גם אם הפעם תסתלק ממנו הממשלה. אבל לאחר שנוותר עליו ונסכים בעצם למספר {0188-11} שרירותי - פתחנו פתח לממשלה לקיצוצים שרירותיים. צעד זה גם יערער את התנועה הציונית. אילו אפשר היה לבוא עם הערבים לידי הסכם על מספר -------- רצוי - היה כדאי להקריב עקרון מופשט . שלום והסכם עם ערבי היה פיצוי מספיק . אבל בלי הסכם - כל מספר, אפילו קטן, שתגזור הממשלה יעורר מלחמת הערבים והצרות תמשכנה, למה לנו, איפוא,להסתלק מבסיס מלחמתנו היורידי והפוליטי. חיים אמר שהוא מסכים אתי, ושדיבר עם רדינג ובורסטד שלמען השיג שלושים אלף צריך לדרוש ששים אלף. אמרתי לו שעלינו לנקוט גם הפעם בעמדה שהוא תפס בפני הועדה המלכותית: עליה גדולה, רבוי מהיר של היהודים, כי זהו הפתרון היחידי. הוא אמר שהוא מוכן להכניס דבריו אלה שאמר בישיבה שלפני האחרונה עם הועדה המלכותית - בנאום הפתיחה. אמרתי לו שעוד דבר אחד עלינו לעמוד עליו הפעם, שלא היה בפני הועדה המלכותית - וזה ענין הגנת הישוב. במו"מ הפעם עלינו להעמיד דבר זה כאחת התביעות המרכזיות שלנו. גם קיום כוחות הגנה יהודים גדולים בימים כתיקונם, וגם הכנת צבא יהודי למקרה של מלחמה. חיים אמר שלדבר ההוא יסכים בכל לב. {0188-12} בשתים עשרה נסענו לתחנת פדינגטון לפגוש את ווייז, אש וסולד. בתחנה מצאנו כבר את מלקולם עם הפמליא שלו. שוטרים לא מעטים שמרו עליו. כנראה שהפצצות אמול המריצו להגביר את השמירה. היו כמובן גם המון צלמים מהעתונים. זוהי כמדומני ההזמנות הראשונה שבאי-כוח ממשלת הוד מלכותו פוגשים רשמית שליחים יהודים. וויז ביקשנו - את משה ואותי - להפגש אתו בארבע אחרי הצהרים לבירור המצב. בא אלי ר. אלטמן. הגיע הנה אתמול ממצרים. בקהירו נפגש עם פ.ח. זה ביקש ממנו לבוא ללונדון, יהיה פה שבוע. פ.ח. סיפר לו על פגישתו אתי בבירות. עמדתו היא שתביעת היהודים ביחס לא"י דומה לתביעת הערבים ביחס לספרד.א"י אמנם קדושה ליהודים. אך כשם שמוסלימי מיווה לא יוכל לדרוש לעצמו את -- מכה - כך לא יוכל יהודי לדרוש א"י. כל עליה יהודית צריכה להפסק. ועדה בין לאומית צריכה לבדוק כמה יהודי א"י מבודדים באמת. לדעתו הם קיימים רק הודות לכסף חוץ. כשהיהודים יסתלקו מהצהרת בלפור יתערער הישוב. אמרתי לר.א. שאני מכיר טענות אלו ולא אאבד זמן במתן תשובה. אם זהו כל מה שיש להגיד לפ"ח - אין מה לדבר אתו. א. אמר ש.ח. רוצה דבר אחד: כסף. הוא סיפר לו שקנה מגרש בקהירו בארבעת אלפים וחמש מאות לא"י ורוצה לבנות בית...שאלתי - מהו הסכום ? פ"ח לא נקב סכום אך ר.א. סבור שהוא רוצה עשרת אלפים. {0188-13} שאלתיו מהי התמורה שהוא יכל לתת ? ר.א. אינו יודע. אבל הוא מסוגל להשפיע על א.ס. - פיצל אין לו השפעה, הרבה פחות מאשר לסעוד. הוא "אירופאי" - כלומר אוהב לשתות ...עמדת א.ס. תקבע ע"י פ"ח. אמרתי לר.א. שלא אדון עם פ"ח על כסף. הסכום שהוא נקב הוא מופרז. אך אני מוכן להפגש עם פ"ח לשיחה ענינית אם יתברר לי בשיחה מהפ.ח. יכל ומוכן לעשות - אדבר אתו, את ר.א. שנית. ר.א. סבור שפ"ח לא ירצה להפגש אתי באופן סודי, אלא בגלוי. אמרתי, לי הכל אחת. ואופי הפגישה תלוי בפ"ח. ר.א. יטלפן מחר בבוקר לפ.ח. ויודיע לי. אצל האמריקנים מצאתי את נורמן. הוא קיבל תשובה מחבריו הלא-ציונים שהם לא יבואו ואינם רוצים שהוא ישתתף בשמם... הוא מצטער על כך והיה רוצה להשתתף, אך בשובו לאמריקא יצטרך לעבוד עם אנשים אלה - ואינו רוצה לריב אתם, ולכן לא ישתתף במשלחת.