יומנים > יומן - מלא 04/02/1965

{0200-26} 4.2.65, יום ה' ב' אדר א' כמו בכל הימים גדושי מאורעות, פגישות שיחות - לא רשמתי גם בשבוע האחרון דבר. חזרתי היום אה"צ מחיפה. נסעתי לשם אתמול בבוקר. חיכה לי בשער העיר אבא וחברים. ביקרנו בכפר גלים - מעין "כפר הירוק" - משק ובית ספר חקלאי שלומדים בו נוער מחיפה, מקבוצים ומושבים. תמהתי שעד עכשיו לא ידעתי על קיומו של מוסד זה. במקום נאום הצגתי שאלות לחניכים - על העבר בנגב ועל עתידו. אחדים הבטיחו להתישב בנגב. אה"צ ביקרנו בבית העיריה, ונתקיימה שיחה וחלוקת פרסים לכמה עסקנים. בערב אספת חברים - צירי הועידה. אחרי הרצאתי דיבר אבא - תמך אמנם בדרישותי אבל תבע אחדות, ותביעה זו מצאה הד חזק בין השומעים בארוחת ערב שלאחר האספה הבינותי, שבהט אייזנשטרן הוא אולי היחיד התומך בעמדתי בכל לבו. פולה לא רצתה לשוב לת"א לפני הצהרים, ולכן נשארנו במלון דן כרמל עד הצהרים. ביום ו' שעבר 29.1.65, כו' שבט, טסתי ללונדון עם הנשיא. לוו אותנו ארה'לה וניסן. הטיסה נמשכה חמש שעות, מכיוון "שהרווחנו" שתי שעות הגענו ללונדון בעור יום והספקנו לבקר באותו יום בווסטמיניסטר ששם מונח ארונו של צורצ'יל. הכניסו אותנו למלון סבוי (Savoy), לא רחוק מווסטמיניסטר, שני אנשי ש.ב. בריטים ליוו אותנו. {0200-27} בשבח העבירו את הארון לקתדרל של סנט פול. הלכנו לשם ברגל. כשבאנו היה כבר הקטדרל (הנהדר) מלא. עשינו בו כשתי שעות - חלקו בדומיה, חלקו בתפילות. היה משעמם אך מרשים. שכני היו שני שליחים מהודו. כשבאתי ביום ו' בררתי אס אפשר להיפגש עם די גול, ונתברר שהוא בא לא בשלוש כפי שהוגד לנו אלא בערב, והוזמן למלכה ומיד, אחרי ההלויה יחזור לצרפת. לתמהוני הרב הגיע אהוד באותו ערב מנ.י. וממנו נודעו לי פרטי ההזמנה האישית אלי - סידרה זאת הממשלה. לצהרים בשבת הוזמנתי לארוחה עם שר החוץ. ראשי המדינה הוזמנו למלכה אך זלמן לא הלך מפני הכשרות. אנ' הלכתי עם לוריה. נפגשתי פה עם סיר אלק דוגלס יום, שהסכים לי שהיה טוב בשביל אנגליה שצורצ'יל לא נבחר אחרי נצחונו הגדול - כי לא היה נותן עצמאות להודו והיה מסבך אנגליה במאבק גרוע מזה שבאלג'יר. אכלנו יחד עם ספיואק וסטוארט. שר החוץ במקומו של גורדון ווקר, שנכשל בבחירות. שוחחנו על איחוד אירופה. ספיואק מתיחס בםפקנות לצרפת, ושר החוץ מדבר רק על מה שחושב רוה"מ - קשורים לקומונוולט. נפגשתי עם גרינוונד, מנהיג הליברלים. בארצות סוצי אליות קרוב יותר ללייבור, אבל מתנגד לעמדתם בשאלות אירופה. הוא חסיד גדול של הצטרפות בריטניה לאירופה. ביקש ממני לדבר על כך עם וילסון. אמרתי מה ששמעתי מפי סטוארט - על דעותיו של וילסון. קשור לעבר ולקומונוולט. נפגשתי עם באי כוח בורמה, שהיו זהירים מאוד בדיבור ועם שליחי אפריקה ששהכירו אותי, ואני לא הכרתי אותם. {0200-28} בערב נפגשתי בבית השגריר עם ראשי יהדות בריטניה, ואחר כך סעדנו על שלחנו של השגריר במלון סבוי. סעדו אתנו חדי, זיו ואשתו, וולפסון ואשתו ועוד יהודי עשיר שאיני יודע שמו. ביום א' באו אצלי פוגס, רובסון וקליג - מבעלי הוצאת . , המו"ל של תולדות העם היהודי בארצו. הראו לי התמונות המלוות את הטכסט, כל הטכסט כבר בידיהם. הספר יופיע באוקטובר באנגליה ובשנה הבאה באמריקה. הוא יודפס בהלנד (ההדפסה יותר זולה) יופיע בשמונה לשונות: צרפתית, גרמנית, איטלקית, ספרדית, הולנדית, ולשונות סקנדינביה. לדבריהם יצטרכו למכור 75.000 עותקים להוציא ההוצאות. ידפיסו אתר כך - . רוצים להוציא גם בעברית. אמרתי להם שלא אוכל לתת הסכמתי כי הותנה בפירוש שההוצאה העברית היא לא ברשותי. אבל פוגס רוצה לבוא לארץ לשוחח עם המחברים (שנים כבר אינם בחיים - גוטמן ובן-ציון.) רובסון המציא מספר העמודים של כל מחבר: אהרוני54, אורכך 30, גוטמן 48, דינור 52, בן צבי 54, ב.ג. 108, ס"ה 346. אם 15.000 דולר יינתן כשכר סופרים מגיע לאהרוני 7020 ל"י, לאורבך 3900, לגוטמן 6245, לדינור 6766, לב.צ. 6760, לב.ג. 14040 (ס"ה 44980), רובסון הבטיח שפוגס ימציא לי בדואר המחאה של 7500 דולר, ואז אוכל לשלם שכר סופרים לכולם. {0200-29} בערב ביום ב' 1.2.65 נפגשתי עם קרוסמן במשרדו הוא שר השכון. קרוסמן במשרדו ואינו מתערב בשאר עניני הממשלה. כשלחצתי עליו מה דעתו על איחוד אירופה, התקשה בתשובה, אם כי נדמה היה לי שאינו מסכים בכל לדעת וילסון, אבל לא רצה להביע דעה נבדלת. אחרי ביקורי אצל קרוסמן ביקר אצלי יוליאן אמרי, בנו של אמרי, ידיד ותיק שלנו שהיה מיניסטר לעניני הודו בימי שלטונו של צורציל. צעיר נעים וידידותי. מקווה שהטורים ישובו בקרוב לשלטון. בבוקר יום ב' 1.2.65 יצאתי לאוכספורד ובלקוול. סעדנו אצל ישעיה ברלין קניתי ספרים ושבנו ללונדון. ביום ג' 2.2.65 בשעה 11.20 לפי שעון לונדון המראנו משדה התעופה ב- BOAC . ש.ב. דרשו לא לשוב באל-על. לפני ההמראה ביקר אצלי ג'נר. בשש בערב לפי שעון ישראל הגענו ללוד - נפגשנו עם אבא אבן, משה דיין, שמעון, ישראל ישעיהו ועוד - ומיד נסענו הביתה לת"א. - בערב (4.2.65) היתה לי אספה בבית ארלוזורוב עם פעילי המפלגה האקדמאים. הרצאתי על המדינה והעם: ערערתי על הסיסמא האנטיציונית של גולדמן "עם הפנים אל הגולה" ובמקומה הסברתי מדוע דווקא"הפנית הגזלה לישראל" , גם מתוך צרכי קיום המדינה וקיום היהדות. עצמאותה, השתלמותה, מאורה, השפעתה של ישראל רק היא תקיים את היהדות שלא תוכל לעלות, וגם תשמש כוח מושך לטובי הנוער {0200-30} לעליה - לא מתוך מצוקה אלא מתוך צורך מוסרי. ניצני (אגרונום) התלונן שאין ישראל שונה מארצות אחרות. הערכים הולכים ונעלמים. - ברל פרימה שואל היום שליחים למה הם "יורדים". מה אנו מבטיחים לעולים? - קלמרו (שהודיע כי משפחתו יושבת בארץ ארבע מאות שנה) שאל מה זה יהודי? ד"ר פרוזנסקי: מה נעשה ל95- אחוזים שלא יעלו. דר. פוירשטיין התאונן על המדינה שלוחמת באינטלגנציה. מקצוע ההוראה נהפך למקצוע נשים. יהדות אמריקה לא יודעת ישראל, וישראל לא יודעת יהדות אמריקה. ציינתי בסוף דברי שנשפיע על הגולה לא ע"י שליחים - אם כי א יש צורך בשליחים למטרות שונות, אלא במאור הפנימי שישנו ויש להגדילו ולהאדירו. תיירים שיתרשמו מהמציאות בארץ יביאו ליהדות בשורת ישראל.