יומנים > יומן - מלא 04/08/1930

{P001} {0103-02} גולדרס גרין. י' אב תר"ץ 4.8.30 היום האחרון של הועידה (25 ביולי) היה מוקדש ברובו לשאלת הודו. שאלה זו תפסה מקום מרכזי גם בשתי הועידות הראשונות, ולמרות המנהג שנקבע בועידה - לבל קבלת שום החלטות, נעשה בועידה הראשונה יוצא מן הכלל לגבי הודו ונתקבלה החלטה האומרת שצירי הועידה, לאתר ששמעו את דעת צירי הודו מיעצים לגופים, אשר מלאו את ידיהם להשתתף בועידה, לתמוך בדרישת הודו בדבר שלטון עצמי מידי. אף בשאלה אחת לא נשמעו בועידה ההיא וכוחים כלכך חריפים ומרים כמו בשאלת הודו. צ'מן לל, שיחד עם ג'ושי, מנהיג התנועה המקצועית בהודו, טען בשם 320.000.000 תושבי ארצו, לא נרתע אחור מהזלזולים הכי קיצוניים - שודדים אימפריאליסטיים, מלכות עושק, תמס וגנבה, וכדומה. בועידה השניה הגיעו הדברים לידי כך שצירי הודו עזבו את הישיבה. הפעם הזאת אפשר היה לחכות לסכסוכים, ולוכוחים עוד יותר חריפים - והנה הפתעה: אותו צ'מן לל ואותו ג'ושי דברו דוקא הפעם במתינות ובשקול דעת רב והעריכו את הקושיים העצומים הכרוכים בשאלת הודו והכירו במאמצים שנעשו מצד ממשלת הפועלים למצוא פתרון הולם לפרובלימה המסובכת והמורכבת. יו"ר בישיבה היה הרי סניל, אשר סיכם בנאום קצר וסימפטי את עמדת מפלגת העבודה ביחס לכל עמי האימפריה שעדיין לא זכו לשלטון עצמי, וביחוד להודו. פתח בוכות נ. מ. ג'ושי. הוא ביקר את הרפורט של סימון ועמד ביחוד על שלוש הטענות המרכזי ות: {0103-03} הניגודים הדתיים (הינדו-מושלימים), ניגודי הקסטה, וביחוד מצב 60.000.000 ה"טמאים" ( un'tauchobles ), ושאלת הצבא. סכסוכים דתיים קיימים גם בארצות אחרות, וגם באנגליה (קטולים ופרוטסטנטים), ואין מציאותם מונעת את השלטון העצמי הגמור. למצב "הטמאים" אחראית קודם כל אנגליה בעצמה. ששלטה למעלה ממאה וחמשים שנה בהודו ולא דאגה לתיקון מצבם ועכשיו היא משתמשת בעובדה זו למען הניח מכשולים על דרך שחרורה המלא של הודו. רק הודו אבטונומית יהיה לה הכוח והאומץ להרים את ה"טמאים" משפל מצבם ולהשוות את זכיותיהם. ובדבר טענת ועדת סימון, שאין להעמיד את הצבא ברשות ממשלת הודו מפני שאין עדין קצינים הודים שיוכלו לעמוד בראש הצבא = הוא שאל שאלה תמימה וחודרת: האם מחסור קצינים הודים בא מתוך הסרים של ההודים להיות קצינים ? ... הוא הכיר שהכרזת משנה המלך ועמדת מפלגת העבודה בדבר סטטוס של דומיניון להודו נותן סיפוק לתביעות הלאומיות של עמי הודו, בתנאי - שהכרזה זו תתגשם למעשה בזמן הכי קרוב. הקובלנא נגד ממשלת הפועלים התרכזה בשתי טענות: צירי הודו Round table conference -התנגדו לרצון ממשלת הפועלים לשתף ב את באי-כוח מפלגות האופוזיציה. דרישתם היא שרק באי-כוח ממשלת הפועלים יופיעו בועידה כבאי-כוח אנגליה. התביעה השניה היתה שעוד לפני הועידה תכריז הממשלה על הבסיס שעליו תעמוד הועידה במו"מ שלה. ברוח זו דברו גם שאר צירי הודו, אשר השתתפו בוכוח, ובתוכם צ'מן לל, שהפעם לא היה כל סימן של חריפות וקיצוניות {0103-04} בדבריו. במקרה או שלא במקרה = הציר המושלימי היחיד בועידה, מוחמר עמר, רג'ב, לא לקח חלק בוכוחים. אחד מצירי הודו, רוי צ'ודהר, ביקר קשה את עמדת ראשי התנועה הלאומי בהודו ביחסם להמוני הפועלים והאכרים. מלבד גנדי ועוד שנים שלושה מידידיו הכי קרובים, רוב המנהיגים בהודו הם בעלי הון ואחוזות גדולות הרוצצים ועושקים את העם ולוחמים נגד הרחבת זכות הבחירה בכל המוסדות האבטונומיים בהודו. הוא הביע חשש רציני שלאחר מתן שלטון עצמי יורע מצב ההמונים, ולכן דרש מממשלת הפועלים לדאוג שבקביעת הקונסטיטוציה החדשה של הודו יובטחו הזכיות והאינטרסים של ההמונים העמלים. המג'ור גרהם פול, שהיה במשך הרבה שנים עסקן מסור בתנועה הלאומית בהודו ומתומכיו הנאמנים של גנדי = הבטיח לצירי הודו שהמזכיר לעניני הודו, וג'ווד בן = וכמו כן משנה המלך לורד אורוין. חדודים רצון תמים וכנה להביא בזמן הכי קצר את הודו למדרגה של דומיניון. ואין הם רואים את עצמם כלל וכלל קשורים ברפורט של ועדת סימון, אולם אין ללחוץ עכשיו על ממשלת הפועלים לצאת בהכרזות מוקדמות לפני הועידה, בשים לב למצב הקשה של הממשלה, שהיא סוף סוף רק ממשלת מיעוט, וכל משגה תכסיסי שיעשו לפגי הועידה עלול להכשיל ולהפיל אותם, כי גם הטורים וגם הליברלים אינם תמימי דעה את עמדת הממשלה, הממשלה משתתפת את מפלגות האופוזיציה בועידה, כי גם מהודו ישתתפו בועידה באי= כוח כל המפלגות, אולם הממשלה הודיעה, שהצעת החוק אשר תנסח לאחר הועידה תהיה כולה על אחריות הממשלה בלבד, ואם יצא שהממשלה {0103-05} תפול בשאלת הודו, מוטב שתפול בגלל הצעת-חוק ברורה ומסוימת, לאחר שהתקיימה ועידת שתי הארצות, מאשר בגלל הודעה מוקדמת שאינה מעלה ואינה מורידה, ואינה יכלה להוסיף כלום על ההצהרה של משנה המלך, בהסכמת הממשלה, בדבר מתן סטטוס של דומיניון להודו. גם שיתוף מפלגות האופוזיציה בועידה. שדעת הקהל בהודו כל כך התרגזה בגללו, יש בו ברכה ואגדיל את האפשריות של הסכם כללי, כי מבלי תמיכת האופוזיציה, או לכל הפחות חלק חשוב ממנה. לא תוכל ממשלת הפועלים להעביר בפרלמנט את החוק הדרוש. בשתי שאלות אלו - שתוף מפלגות האופוזיציה והכרזה מוקדמת לפני הועידה = התרכז בעצם כל הוכוח, כי בנוגע לפרובלימה היסודית = מתן שלטון עצמי להודו, לא היו כל חלוקי דעות בקרב צידי הועידה. בוכוח הוברר דבר אחד = שגם הציםים ההודים לא הכחישו = שאין לרבד על יציאת אנגליה מהודו. יציאה זו היתה מביאה לידי אנרכיה מלחמות פנימיות והרס כלכלי וחורבן לאומי שתוצאותיהם היו יותר נוראות מתוצאות המלחמה העולמית, כי הודו היא בעצם לא ארץ = אלא קונטיננט שלם, התופס שטח ענקי של 1,800.000 מיל מרובה = כגודל אירופה כולה, מלבד רוסיה = , שמזה בערך 700.000 מיל מרובע נמצא תחת שלטון נסיכים הודים העומדים במדה ידועה ברשות עצמם (תחת הסוברניות העליונה של אנגליה), בס"ה יש בהודו כשש מאות מדינות כאלה, שונות בשטחן ובמספר אוכלוסיהן, אחדות מהמדינות הללו, כגון קשמיר והידרבד, עולות בשטחן על אנגליה וסקוטלנד = גם יחד. הישוב בהודו, לפי המפקד של 1921, מגיע ל=318.942.000, ז"א החלק {0103-06} [ נתונים מספריים, ראה מקור מודפס ] החמשי מכל חושבי כדור הארץ, מהם 247.000.000 בהודו הבריטית, ו71.900,000- במדינות ההודיות העומדות ברשות עצמן. הישוב העצום הזה מתפרד להמון דתות, גזעים, שבטים ולשונות זרים ומתנגדים זה לזה. הרוב הגדול הם הודים (הינדו) - 163.112.000, אחריהם באים המושלימים - 59.195.000. מלבדם יש שבטים שונים 4.464,000. סיקהים - 3.239.000, בודיסטים 11.571.000, נוצרים 4.753.000 (מהם כשלוש מאות אלף אירופאים, השאר - הודים) ג'יינים 1.179.000, פרסים 102.000, שונים 2.854.000. אולם בני דת אחת אינם מהוים עדיין חטיבה מיוחדת. בתוך כל דת, ביחוד בקרב ההינדו, יש ערבוביה גדולה של לשונות וקסטות וצבעים וגזעים. השפה "האינטרנציונלית" המשמשת שפת-חבור בין העדות והגזעים השונים היא השפה האנגלית, אולם שפה זו ידועה רק לשני מיליונים וחצי הודים. מספרי הלשונות הלאומיות המדוברות בפי עמי הודו מגיעות עד 222, ותושב חבל אחד אינו מבין את לשון החבל השני. אולם הצרה הכי גדולה של הודו היא אולי שיטת הקסטה. כל הודי, ביחוד ההינדו, שייך לפי מוצאו לקסטה מסוימת, ועליו ועל בניו אחריו להשאר כל חייו בקסטה הזאת, ואין בן קסטה אחת מתחתן עם בת קטטה אחרת. מנו ומצאו 2.300 קסטות שונות בהודו. בני הקסטות הכי נמוכות, כשליש מכל תושבי הודו, נחשבים ל"טמאים" ( " untouchable " ) והם אסורים במגע. אין להם רשות להכנס לבית תפלה הודי, לבני הקסטות העליונות אסור לעמוד בד' אמות שלהם, המים והמזון שהם נוגעים בו - טמאים הם ואסורים בנגיעה. הם חייבים לשבת ברבעים מיוחדים, ואפילו בכפרים - ואין הם רשאים {0103-07} להתערב בין שאר החושבים. ילדי "הטמאים" אינם מתקבלים לבתי- הספר, והילד ה"טמא" שרוצה ללמוד מוכרח לעמוד מחוץ לבה"פ, או לשבת במקום מיוחד לו. כמעט 80% של תושבי הודו הם כפריים. 500.000 הכפרים המפוזרים בכל קצוי הודו מכילים כ286.500.000- תושבים. ורק 00;32.500.0 מרוכזים בעדים, ואם כי הודו היא בין 8-7 הארצות הכי מרובות פועלי-חרושת, הרי האחוז של הפועל בהודו ביחס לכלל התושבים הוא קטן מאוד. רק 14 גברים מכל מאה, ורק 2 נשים מכל מאה יודעים לקרוא ולכתוב באיזו לשון שהיא. הרוב המכריע של העם שקוע בדלות נוראה, לעומתם יש חוג מצומצם, אבל רב-השפעה, של בעלי הון עצומים, ואין אולי אף ארץ אחת בעולם שהניגודים הסוציאליים, הכלכליים, הדתיים, הגזעיים והפוליטיים הם כל כך מרובים ועמוקים בתוכה כמו בהודו. הכוח היחיד המלכד עכשיו את המון העמים והגזעים בשטח ארץ ענקי זה - הוא כוח השלטון הבריטי, ולמרות ההתגברות הרבה של התנועה הלאומית בהודו עוד רחוקים עמי הודו מהכרת אחדותם הפנימית, והפחד מפני התפוררות והתבדלות ומלחמות פנימיות או גם התקפות חיצוניות מונע גם את הקיצוניים שבין הלאומיים בהודו מרצון לכריתות גמורה מאנגליה. בכל אופן מפי צירי הפועלים החודים בועידה זו לא נשמע אף רמז לשאיפת התבדלות גמורה, ויחס- האיבה לשלטון אנגליה היה פי כמה יותר תלש מאשר בועידות הקודמות. כל הטון של הוכוח עמד בסתירה בולטת למצב המלחמה השורר בהודו {0103-08} ולמושג המקובל בעולם הרחב על דבר התערערות האחוזה הבריטית בהודו. בין באי=כוח הדומיניונים, שהשתתפו בוכוח, ובין צירי מפלגת העבודה ומועצת הטריד-יוניונים, היתה בשאלה זו התאמה כללית - הסכם לעמדה של הממשלה. רק קוק, מזכיר הכורים נקט עמדה אופוזיציונית, אולם אף הוא ביקר יותר את הממשלה בענינים שאינם שייכים כלל להודו - בעניני חוסר העבודה ושאלת המכרות - מאשר בענין הנידון. אני השתתפתי בוכוח בשם א"י, ציינתי את התסבוכת וההיקף הענקי של השאלה ההודית, העלולה להפחיד גם אדם שיש לו יותר ידיעות וסמכות בעניני הודו ממני, להביע דעה, אולם מאחורי כל התסביך המרכב והעצום יש דבר אחד פשוט ובדור והוא הרצון הכביד של עמי הודו לביטוי לאומי ופוליטי עצמי, וכל פועל, באיזה עם שהוא, ודאי שיתמוך בכל לבו ובלי כל תנאי בשאיפה זו. אולם אם בשאלת המטרה לא יכלים להיות כל חלוקי דעות - הדי בדרך להשגת מטרה זו יש לבחון אם התביעות של חברינו החודים מכוונות ומועילות למטרה. הדרישה מממשלת הפועלים לעמוד על שלטון עצמי של הודו. ובזמן הכי מוקדם. היא מוצדקת בהחלט, וכל התנועה הסוציאליסטית העולמית צריכה לתמוך בה, אולם בצעדים המוקדמים יש להתחשב את מצבה של ממשלת הפועלים, ואין לדרוש ממנה דברים העלולים להכשילה בטרם תגיע לעיקר. כי נפילת ממשלת הפועלים באנגליה תביא הפסד לא רק לפועל האנגלי, אלא לכל הפרולטרים העולמי. עלית הפועלים לשלטון באנגליה זהו הכיבוש הכי גדול של תנועת הפועלים העולמית. {0103-09} וכשלון ממשלת הפועלים והשתררות הריאקציה באנגליה - יגבירו את הריאקציה בכל העולם. באיטליה שורר משטר פשיסטי" בצרפת שולט הימין, בגרמניה מתחזקת הקואליציה הבורגנית, ואנגליה היא הארץ היחידה במעצמות הגדולות שזכתה לממשלת פועלים, ופועלי כל העולם מעונינים בקיומה ובנצחונה של ממשלה זו. פועלי הודו לא פחות מאחרים, מעונינים בממשלת פועלים באנגליה. סוף כל סוף השאלה היסודית של הודו היא לא כל כך צורת השלטון שלה- אלא השנוי בתנאי חייהם של מיליוני עובדיה, ולאחר שהודו תקבל את חופשתה רק תתחיל כח המלחמה האמתית להרמת מצב העובדים ולשחרורם מתחת עול הנסיכים בעלי האחוזות הגדולות ואילי הכסף, וממשלה ריאקציונית באנגליה תחזק את המעמדות השליטים בהודו, לאחר שהודו יהיה לה שלטון עצמי, אולי יותר מאשר עכשיו, כשאנגליה היתה מעונינת לרכוש לעצמה את הסימפטיה של ההמונים בהודו. שאלת הודו, למרות היקפה הענקי. אינה בעצם אלא חלק של שאלה עוד רחבה, וזוהי שאלת המזרח לעומת המערב. מאות בשנים השתלטו עמי המערב על ארצות המזרח. אירופה התימרה להיות נושאת הגבורה והתרבות האנושית העליונה וראתה באסיה רק בערות, רפיון וחוסר-אונים פוליטי ורוחני. ואמנם עמי אירופה (וקרוביהם באמריקא) הקדימו את עמי אסיה בכבושי המדע והכלכלה, אשר שינו אח פני כל החיים במאות האחרונות, אולם בקרב עמי המזרח המפגרים גנוזים ומשומרים עדיין אוצרות רוח ותרבות קדומים. אשר אולי יהיו עוד פעם לאור האנושיות כולה, כבן עם מזרחי, שגורלו ההיסטורי פיזר אותו בקרב עמי המערב, והוא חוזר עכשיו לארצו {0103-10} במזרח. אני רואה בהתגוששות העולמית הזאת בין המזרח והמערב לא התנגשות-דמים בין שני כוחות מהנגדים ואויבים, שרק הכוח והאלמות יכריעו ביניהם, אלא מעבר לתקופה חדשה של הפראה הדדית וקואופרציה על-יסוד של שויון ואחוה. הכוח המוסרי הצפון בקרב המזרח מתגלם אולי יותר מכול במנהיג ההודי הגדול, מהטמה גנדי, האיש הדגול העומד בראש מלחמת-שחרור של שלוש מאות ועשרים מיליונים אנשים נגד שעבוד - דורות של האימפריה הכי עצומה בעולם, מלחמת-שחרור שאין דוגמתה בכל ההיסטוריה האנושית לגודל- היקפה ולעוצם כוחותיה הפוטנציאליים, ונשק-המלחמה של המצביא הזה הוא - "אי-אלמות". אין זו רק מלחמת הודו, כל עמי המזרח, מקצה . אסיה ועד קצה, מנערים מעליהם אחד אחרי השני את עול המערב, והשאלה הגדולה, אשר ממנה תלוי אולי גורל העולם, היא: אם תקומת המזרח ושחרורו תבוא בדרך מלחמה או בדרך שלום ? אם. כמו שרוצה מוסקבה, המזרח והמערב יקומו זה נגד זה בקרב אכזרי, אשר תוצאותיו תהיינה הרבה יותר איומות ומחדירות מאשר הקרב העולמי האחרון, או - המזרח יקום לתחיה על=ידי הקואופרציה. ההסכם של העמים הנדכאים באסיה עם הפועל המאורגן באירופה, ע"י שיתוף מלחמת השחרור הלאומי במלחמת השחרור הסוציאלי של חלוץ. המהפכה, של הפרוליטריון הסוציאליסטי בעולם. דרכו של הפועל במזרח. שאינו יכול ואינו רשאי להסתפק רק בהעברת השלטון ויכולת הדכוי והניצול מידי המעמד השליט הזר למעמד השליט של עמו הוא. אלא שואף לשחרור אמתי - לשחרור העמלים וגאולתם, מוכרח להיות. אינו יכל להיות דרך המלחמה בין אסיה ואירופה, אלא דרך ברית-עבודה בין המוני {0103-11} העמלים במזרח ובין תנועת הפועלים המאורגנת במערב, ברית בנויה על-יסוד של הסכם וקואופרציה לשם הגברת הכיבושים הסוציאליים והתרבותיים ושיתופם בין משפחת עמים חפשית ושוות= זכיות. בישיבה האחרונה לאחר הצחרים, (26 ביולי) נקראה עוד הרצאת פ.נ. בקר, מהכוחות הצעירים והחשובים של מפלגת עבודה. על הפוליטיקה האינטרנציונלית של ממשלת הפועלים. המרצה סקר את פעולת א. הנדרסון, מזכיר לעניני חוץ, במשך השנה ביחסיו עם רוסיה, מצרים, אמריקה, גרמניה, צרפת וחבר הלאומים, והראה עד כמה מלאה ממשלת הפועלים במקצוע זה את הבטחותיה ותכניתה, אשר נקבעה בועידת בירמינגהם בשנת 1928 ונתפרסמה בחוברת הפרוגרמתית "מעמד הפועלים והאומה" ( Labour and the Nation ). גם מבקרי הממשלה וגם המפלגות העוינות מודים שבשדה הפוליטיקה החיצונית נחלה ממשלת הפועלים נצחון רב והצליחה כמעט בכל התחלותיה, למרות היותה מועט ולמרות הקושיים אשר פגשה במצב האינטרנציונלי המסובך בעולם. אין אולי עכשיו אישיות פופוליארית בקרב כל חוגי מפלגות העבודה, בין משמאל ובין מימין, כארטור הנדרסון, אשר כניסתו למשרד עניני חוץ נפגשה בתחילה בתמהון רב. מספרים שבפגישתו הראשונה עם מנהלי המחלקות, מיד לאחר התמנותו למזכיר עניני חוץ, חילק ,Labour and the Nation הנדרסון לכל עוזריו את החוברת {0103-12} ודרש מהם לעיין בפרק על הפוליטיקה החיצונית, כי לפי פרק זה הוא מכוון את פעולתו במוניסטריון. בקר אמנם הקריא את ראשי הפרקים של החוברת הנוגעים לפוליטיקה האינטרנציונלית והראה כיצד הגשים הנדרסון במשך זמן קצר את כל סעיפי הפרוגרמה. הכרת רוסיה הסובייטית, בניגוד לאופוזיציה החריפה של הטורים, פיטורי הנציב העליון במצרים (לורד ללויד), פינוי חבל הרהיין, למרות אי=הרצון של בעלת= ברית אנגליה. שהכריח גם את צרפת להוציא את צבאותיה מאדמת גרמניה, סידור עניני החובות של גרמניה ושחרורה מאפיטרופסות חיצונית, פירוק הזיון הימי, שבו יש , כמובן למקדונלד חלק רב, והצלחת החוזה המשולש עם אמריקה ויפן, למרות ההתנגדות המרה של האמורלים האנגלים שנתמכה ע"י הטורים, חתימת חוזה בין לאומי בדבר מסירת סכסוכי עמים למשפט בחג ולבוררות של חובה. חיזוק הסמכות של חבר הלאומים ושנוי כל האטמוספירה ביחסים עם מדינות אחרות, ביחוד עם אמריקה. מלבד אולי סנוידן, אשר לא רק בחג, אלא גם בעבוד התקציב השנתי גילה תוקף רב והעמיס את רוב עול המסים הכבד באנגליה על שכם השדרות העשירות, ומלבד המניסטר הצעיר לטרנספורט הרברט מוריסון, אשר בחריצותו וכשרון פעולתו רכש לעצמו הכרה רבה מצד כל הפרלמנט ומצד כל המפלגות. אין אף מיניסטר אחד בקבינט של מקדולנד אשר הרים את כבודו וערכו במשך השנה בעיני כל העם האנגלי, וביחוד בעיני מעמד הפועלים = כאשר הצליח לעשות זאת הנדרסון בפוליטיקה האינטרנציונלית התקיפה והנמרצה ברוחה של {0103-13} תנועת העבודה, ואילו היה מי שהוא צריך עכשיו להחליף את מקדונלד = אין ספק שהבחירה היתה נופלת פה אחד על הנדרסון,