יומנים > יומן - מלא 04/08/1958

{P001} {0008-29} 4.8.58, יום ב' בבוקר הרצאתי בהנהלת הסוכנות על התמורות שחלו בעולם ובמזה"ת בתקופה האחרונה (איחוד סוריה ומצרים, שלטון די-גול, הפיכה בעיראק, כניסת צבא ארה"ב ללבנון, צבא אנגלי בירדן, הכנות לועידת הפיסגה); משמעות המאורעות האלה (התרכזות צרפת בעניניה הפנימיים ובעניני צפון אפריקה, גידול כוחו של נאצר, התפשטות דיקטטורה צבאית בארצות ערב, התגברות הפתיחות בין מזרח ומערב, גידול סכנה מדינית וצבאית לישראל; הסכנות המדיניות: אמברגו על נשק - למעשה רק על ישראל, פיוס נאצר על חשבוננו, נסיון לקצוץ גבולות - סכנה צבאית - כתורנו ע"י נאצר עם התמוטטותו של ירדן. עלינו להיזהר מתרופות אלו: ניטרליות, ניטרליזציה - סיסמות רמיה של הקומוניסם. מדיניותנו - תגבורת צבאית, רכישת ידידות אירופה (צרפת, גרמניה, בנלוכס, אולי איטליה ואנגליה). מאבק על ערובות לשלמותנו ורבונותנו, צנור נפט רחב מאילת לים התיכון, גיבוש גוש אנטי נאצרי במה"ת - ועל הכל עליה לפחות של 100-50 אלף לשנה, יהוד נצרת וישובים אחדים רבי אוכלוסין בגליל המרכזי - סתרתי הנחת ג-ן על מבצע סיני. אחר הצהרים נתקבל שדר מבהיל מאבן על "הזדעזעות אייזנהויר ודלס מכניעתנו לבה"מ". ערכתי תשובה לנשיא. בינתיים בא לוסון והביא לי מכתבו של דלס, שבתוך ההתרגשות על מברקו של אבן כמעט לא יכלתי לעיין בו, וסיפרתי ללוסון על דברי דלס ("כניעתנו" לברה"מ) והשיבותי (התשובה במברק של מה"ח 129 11 בתאריך של היום). בגמר השיחה עם לוסון הופיע רנדל. היה ברור לי כי האנגלים זעזעו את האמריקנים, ורנדל מרר את חיי במשך שעה וחצי (לפעמים רציתי לקום ולזרוק אותו מהחדר קומיי רשם הדברים, וחבל שלא אבנר עשה זאת). {0008-30} אחרי השיחה עם רנדל נתקבלה טיוטא של אבן לתשובה לדלס. הכנסתי כמה תיקונים והשמטות בטיוטא (בתיק המדיני). כבר מזמן לא הייתי רצוץ כיום הזה. מצד אחד "ההזדעזעות" של אייזנהויר ומצד שני - ההפצרות המחוצפות של רנדל. אולם הלילה נסתיים בסיפוק עצום. הקשבתי במשך ארבע שעות לקול ישראל: מבחן התנ"ך, או חידון התנך. זה היה מאורע לאומי-חינוכי. עמוס חכם הפליא בבקיאותו העצומה וענה כמעט על כל השאלות, אחריו צעד המשורר יצחק שלו, ואחריו התימני אלשייך. ברדיו שמעתי הלמות-הלב של שלושת האלפים האנשים שנתכנסו בהיכל התרבות בת"א שבו נתקיים המבחן. זה היה מאורע מרתק ומרנין. הרגשתי שרבבות אנשים בארץ מקשיבים כמוני למבחן ברתת. זה היה אולי המעשה המוצלח ביותר של ועדת העשור. אכן בישראל נעשה התנך שוב לנשמת העם. מבון זה יש לעשותו מפעל שנתי מתמיד. מובטחני שזו היתה חויה עצומה לרבבות ואולי למאות אלפים מאזינים.