יומנים > יומן - מלא 05/08/1928

{P001} {0095-101} י"ט אב 5 אוגוסט יום א' בעשר וחצי, באחור של חצי שעה, נפתח הקונגרס ע"י ונדרוולרה. העמים הקטנים קבלו מקום בראש, אולם המקומות לא הספיקו לנו ואחדים מאתנו נאלצו להסתופף בצל הפינים והאסטלנדים. {0095-102} ונדרוולרה נפגש באובציה חמה, והארצישראלים לקחו בה חלק חשוב. נאום הפתיחה של הנדרסון היה קר ומשעמם, לעומת זאת נשמע הנאום של וונדרוולדה שדבר אחריו - בהתלהבות ונפסק פעמים אחרות במחיאות כפים. כשגמר ונדוולדה ניגש אליו טורטו ונשק לו מתוך התרגשות והודה על דבריו המעודדים לסוציאליסטים המעונים שבאיטליה. בשחים החלה התהלוכה הגדולה של הנוער הסוציאליסטי שנמשכה כשתי שעות ועשתה רושם מרהיב. בתוך ים הדגלים חסר דגל עברי - כמה חוסר הבנה יש לבחורים האלה הקוראים לעצמם פה פועלי ציון. בשבע וחצי נתאספה הפרקציה שלנו: ירבלום, זינגר, רייס, לוקר, ב.צ., הרצפלד, קפלנסקי, מרמינסקי. חסרים, בכל אופן לראשית הישיבה דב, רובשוב, גולדה. קפלנסקי מסר דו"ח על ישיבת האכסקוטיבה, אתמול ושלשום בישיבה השתתפו מצדנו ירבלום וקפלנסקי. הישיבה הראשונה של האכסקוטיבה היתה בעיקר פורמלית, (באו זלמן, גולדה ודב) בישיבה השניה ביום הששי אה"צ דנו על מחאת המפלגה הבלתי תלויה בפולין לשלול ממנה ביאת כוח באינטרנציונל ושאלת המפלגה השניה בארגנטינה. ראש המפלגה, דרובנר, וחלק מחבריו נכנסו לפ.פ.ס. קרוק עמד על זכיות המפלגה. על יסוד מיעוטים מהוים 45%, ואין פ.פ.ס. יכלה להקיף כולם. נידזלקובסקי ציין את התהוות מפלגות לאומיות (גרמנים, אינדיינים, יהודים) ועבודתם המשותפת עם הפ.פ.ס. בהרבה מקרים. אוטו בויר התנגד למחיקת {0095--103} מפלגת קרוק, שלא יוצר פרושם שהאינטרנציונל זז ימינה. הוא מעונין במשיכת הבונד וכדומה. השאלה נמסרה לועדה, כמו כן שאלת ארגנטינה. בועדה עורר אברמוביץ את שאלת הבונד, והביע דעה שאם הבונד יעורר יכנס אולי לאינטרנציונל. כויר, שלו מסרה הועדה לנסח את ההחלטה, פרש את הבונד בתור המ פלגה היהודית בפולין. ירבלום דבר על ענין זה עם נדזלקובסקי, (רייס אומר שהוא שקרן גדול); רינודל לאחר שחברינו דברו אתו, התנגד להזכרת הבונד, הנמצא מחוץ לאינטרנציונל ודרש להזכיר את פוע"צ. קפלנסקי תמך בהצעת רינודל. בויד התנגד להצעת רינודל, כי פוע"צ גם הב קטנים כמפלגת קרוק. אברמוביץ יצא אז נגד פוע"צ בסגנון בונדיסטי, קפלנסקי ענה לאברמוביץ, ואז התערב בוכוח אדלר,התנגד להתערבות פוע"צ בשאלות ארצות אחרות, מלבד פלשתינא, ואינם מתחשבים במדה ראויה עם ההנחה שניחנה להם להוות סניפים מחוץ לא"י.בהזדמנות זו תקף את פוע"צ על נסיונם לארגן ועד באינטרנציונל לעזור לפועלי א"י. הביעו תמהונם על השתתפות הנדרסון יו"ר הוה"פ בהזמנה והתנגד ל"חריצות העקשנית" של פוע"צ. קפלנסקי בקש מהנדרסון רשות הדבור בשביל ירבלום, אך הנדרסון העיר לו שמוטב שהוא בעצמו יענה; ברוקר (בלגיה) הודיע שלא יתן שיכתיבו לו אם יצטרף לועד שנוצר ע"י מפלגה המסונפת לאינטרנציונל (וונדרוולדה לא היה בשעת מעשה). הנדרסון הביע תמהונו על שאדלר העלה ש לה זו שאינה עומדת על הפרק ומבלי שאדלר ידבר אתו מקודם. הוא מחליט בעצמו אם יצטרף לועד או לא, ולא ישאל את המזכיר אף לא את הועד כלו, ואם הוה"פ אינו מסכים אתו הוא נכון להתפטר. הודעת הנדרסון עשתה רושם רב; בויר קם {0095-104} והגיד שצריכים לדון על ענין זה בקרירות, אין רוצה לשלול ממי שהוא זכיות האורח שלו, לבסוף הגין על אדלר שאין בדעתו להטיל את שלטונו על הועד. אדלר נאם אז נאום ארוך והתנצל על הסכסוך עם הנדרסון, רינודל בהסכם חברינו לקח חזרה את הצעת התקון שלו, מבלי רצון להעמיד להצבעה שאלה שעוררה כעסו והתרגשות. דימנט מפולין תמך בצורה רופפה באדלר. ברקה היה האחרון בוכוח: התנגד לערבוב של ציונות סתם ופועלי ציונות, הגין על ההזמנה. נתקבלה לבסוף ההצעה של בויר. כל הישיבה נמשכה כשלוש שעות. בלום היה בישיבה, אך לא השתתף בוכוח. הוא אמר לירבלום - איני צריך להתערב, הענין הולך כהוגן. ביום הששי בבוקר דבר קפלנסקי עם אדלר בשאלת המועצה שלנו. אדלר הודיע חריפות: אתי לא תעשת כלום. אני לא אוכל להסכים לדבר כזה. פניתכם להנדרסון וקבלת חתימה ממנו אינה לוילית. כשקפלנסקי אמר לו שהוא רוצה להתיעץ אתי בדבר הצורה הארגונית ענה בשלילה. לבסוף איים: אתם יודעים את מצבכם המיוחד באינטרנציונל. יש לכם 4.000 חברים בא"י וסניפים בכל הארצות, וימצא אולי מי שהוא שיתנגד למציאות ברית כזו באינטרנציונל. תשארו רק מפלגה של 4.000 איש שאין לה הזכות לב"כ באכסקוטיבה. שאל מדוע אין פוע"צ באים בצרכים שלהם ישר לאכסקוטיבה. קפלנסקי אמר לו יהוה יודע שמצבנו משונה, אם נביא איזו שאלה של א"י ירימו שאלות אידיאולוגיות. הרושם של קפלנסקי הוא שדברי בויר בועדה נעשו במחשבה תחילה, ויש כנראה רצון מצד הבונד להכנס לאינטרנציונל. האינטרס {0095-105} למועצה שלנו גדל ע"י האינצידנט. רבים שואלים מתי תהיה המועצה. אולם יש לחשוש להתהוות קואוליציה נגדנו - אדלר, בויר, אברמוביץ ואחר כך הבונד. ועלינו להגדיל את פעולת ההסברה בקרב האינטרנציונל והעיקר לחזק המפלגה בפולין. נדזלקובסקי תאונן בשיחות פרטיות עם ירבלום שהוא מחפש הרבה פעמים את פוע"צ ואינו מוצא. אין אפילו איש שנוכל לדבר עם מנהיג פוליטי. ירבלום ספר על פרטי יחסו של ברק (צרפת). הוא הציג 3 תנאים: 1) שלא ישתתף איש לא מהאינטרנציונל, 2) שיודיע על הכול לשם אינפורמציה לאכסקוטיבה של האינטרנציונל, 3) שיעזרו רק לענינים הישוביים של פועליא "י. אתמול הזמין ונדרוולרה את כל חברי האכסקוטיבה אליו. ושם אמר לו וונדרוולדה שאין לדבר עם אדלר - כי תבל על הזמן. הילקוויט אמר לירבלום שלדעתו נחפזו פוע"צ במעשה, מבלי לבוא לידי הבנה עם אדלר, והוא מסופק אם יבוא למועצה (מקודם הבטיח לבוא). הוז מעיר שמצבנו במפלגת העבודה הבריטית אינו כל כך איתן שעל יסוד זה נכריז מלחמה על מי שהוא. גיליס, שהוא ידידנו, חושב שהדבר הכי טוב לעבור בשתיקה על א"י למען המנע ממלחמה, כי האנגלים יהיו בעד, אחרים יהיו נגד. התנגדתי לנטיה שנתגלתה בדברי ירבלום להוריד את אדלר. עוד אין אנו בכוח לנהל מלחמה פוליטית באינטרנציונל, כי אם פעולה אידיאולוגית. הנצחון שהיה לנו הפעם באכסקוטיבה הוא לא נצחוננו - כלומר לא נשען על כוחנו - אלא נצחון הכח והכתפים הרחבות של הנדרסון. אין אנו מעונינים להלחם במתנגדינו כי אם להסביר להם {0095-106} את ענינינו. עלינו לנצל את כל הזמן הפנוי למען באר לפרקציות המתיחסות אלינו באיבה או באי ידיעה שיבינו מה שאנו עושים במועצה. גם אם לא ישתתפו - טוב שישמעו מפינו על תפקידי המועצה. אולם אין לנו להרפות את הפעולה הזאת של המועצה, כי מתוך משיכת ידידים לעזרה לעבודתנו בא"י נצליח להכניס אותם לכל הפרובלימות המיוחדות של העם העברי , כי יבינו שאין הדבר הנעשה בארץ תלוש מהמציאות היהודית, אלא נובעת מתוכה וקשורה בה. בשביל עזרת האנגלים עצמם חשוב לנו שיהיו לנו ידידים בכל המפלגות, גם בגרמניות וגם ברוסיות (אירופה המזרחית). בקונגרס יהיו 6 ועדות: 1) המצב הפוליטי העולמי - ירבלום, 2) פרוק הזיון - רייס, 3) השאלה הקולוניאלית - קפלנסקי, 4) שאלות סידוריות - לוקר, 5) המצב המשקי אחרי המלחמה - הוז, 6) הנשים - גולדה. קבענו ועדה של תמשה להכנת המועצה: לוקר, קפלנסקי, ירבלום הוז ואנכי וועדה של 3 לבירור השאלה הקולוניאלית ולהכנת תיקונים לריזולוציה המוצעת.