יומנים > יומן - מלא 05/10/1936

{P001} {0133-47} 5.10.36 הזקן שינה את טעמו. בתשובה לשאלה מגבוה הסביר באריכות ובפרוטרוט שאין להפסיק. לפי החוק הקיים עליו להתחשב עם יכולת הקליטה, ולפי דעת יועצו המיוחד לכך - יש צורך בפועלים. הפסק עלול לגרום למשבר כלכלי... מבחינה פוליטית יש סכנה בהפסק: הערבים איבדו כל כבוד לחוק ולשלטון, ואם לאחר שיוקם הסדר יכריזו הפסק - יראו בזאת סימן של הכנעה לאלמות, מה שעלול לגרום למרד שני... מבחינה צבאית אין צורך והכרח בהפסק - ולכן הוא מתחרט מדעתו הקודמת. הנימוקים הניתנים להסביר החרטה אין בהם כדי לשכנע, ואין לי ספק שאינם נימוקיו האמתיים. מה גרם לשינוי יסודי זה? נדמה לי - נימוק אישי. רצונו לבצר עמדתו הרופפה בלונדון. כנראה הוא סבור שבוועד הגדול מרובים ידידינו, והריהו אומר להסתגל לנטיתם. קשה לישב תהפוכה זו עם מאמציו להביא לידי התערבות המלכים. .אם גם לא יקבלו כל הבטחה - וברור הדבר שלא קיבלו ולא יקבלו כל הבטחה, בין במפורש ובין מכללא, - הרי בלי ספק יאמינו בלבם שאחרי צעדם זה ואחרי הפסקת המהומות - יהיה הפסק זמני... כלום לא יחשבו כולם בלבם שהוא הוליך אותם שולל? ואין אני מניח שאין הוא יודע זאת. רצונו להשאר במקומו גבר כנראה על הכל... - הוויכוח הממושך שהיה לי עם אנשי הנמל - נסתיים היום בהנהלה. משה וקפלן, שחלקו על דעתי, נמנעו מהצבעה. {0133-48} רופין, אוסישקין - ולתמהוני הרב גם סנטור - קיבלו דעתי. היחיד שהצביע נגדי היה הכסטר. השאלה היתה: הלשוב ליפו בתנאים ידועים אשר יוסכמו עם הממשלה - או לא? הופיין, טולקובסקי, משה וקפלן (ואחרים) היו בעד חזרה, אם הממשלה תסכים: א) לעבודה עברית בנמל על בסיס פיפטי פיפטי, ב) אם תבנה כביש על שפת הים, למען שהיהודים לא יצטרכו להגיע לחוף דרך רחוב בוסטרוס, ג) אם לא תפריע לעבודתנו ב"נמל" תל-אביב. הנימוקים בעד החזרה: א) נכבוש מקום לעבודה עברית, ב) בלי יפו לא נצליח לסדר אכספורט של ח "ז וגם לא האימפורט לת"א, ואם לא נשוב עכשיו מתוך הסכם - נשוב אחר כך בלא כלום. לפי החישובים יש סכנה שמיליון תבות ת"ז (מתוך חמשה מליון) לא יוכל להשלח אם לא ישתמשו בנמל יפו. . הפרדסנים לא יתנו לח"ז להרקב, ואם נסכים או לא נסכים ילכו ליפו, ובעקבותם ילכו כל האימפורטרים והאכספורטים, ונשאר קרחים מכאן ומכאן. טענתי: גורל מיליון ת"ז אינו קובע שאלת נמל יהודי, שאינה נופלת בחשיבותה משאלת עבר הירדן או שתים שלוש שאלות מרכזיות אחרות העומדות ברומו של עולמנו. מוצא לים זהו הפרס העיקרי שקיבלנו בעד קרבנות המהומות. המסיבות הביאו לידי כך שבשאלת נמל ת"א - יפו לא הממשלה ולא הערבים מכריעים - אלא אנו. אין שום כוח שיכריח אותנו לשוב ליפו. שום ממשלה לא תעיז לעשות {0133-49} זאת. ביפו היה גיא ההריגה בימי 20-19 לאפריל, אלא גם הטבח האיום ביותר שקרה בארץ - הטבח בשנת 1921 בבית המהגרים. מרכז השביתה הערבית היה בנמל. ליפו זו אין היהודים יכלים לחזור - ואיש לא יוכל לדרוש מהם לחזור. ז"א שאנו חפשים לעשות בת"א מה שאפשר. אם המעגן יסתם - נבנה חומה סביבו ונבנה קירות בתוך הים בהצעת בקטון. נסיון אחד לא יצליח - נעשה נסיון שני. הפסדנו בארץ סכומים יותר גדולים על דברים פחות חשובים. מה יתן שובנו ליפו? 50% עבודה עברית - טולקובסקי ואחרים מודים שאין עכשיו להעלות על הדעת שיפטרו חצי הפקידים הערבים וימנו יהודים במקומם. גם אין סוורים וספנים יהודים כדי מחצה, והתנאי הוא לפי שעה רק טיאוריטי. הכביש שתבנה הממשלה הוא לא מתנה לנו - אלא פרס ליפו. הוא לא יגדיל כוחה וערכה של תל-אביב - אלא של יפו. ושאלת הבטחון? דיל יתן עכשיו לכל פועל יהודי חייל. מה ממריץאותנו להזקק לחיילים אלה - וכמה זמן ישמרו החיילים האלה עלינו? אנו מקבלים - ודורשים - ברצון הכידונים האנגלים, מתוך הכרח שלא יגונה. אבל למה לי ללכת ליפו ולהזקק בגיהינום זה לכידון האנגלי? כשהערבים ישובו לעבוד עכשיו בנמל - ישובו מרי-נפש ומיואשים ואכולי שנאה וצמאי-נקם. ששה חדשים רעבו - לשוא. לא הפסיקו העליה היהודית והמסחר היהודי, וראו נמל חדש צומח. והנה לאחר מפלה כזו באים יהודים ובכוח מכונות יריה אנגליות גוזלים מהם את עבודתם - בתוך עירם, נמלם וימם. {0133-50} לארץ אנו עולים - גם אם הערבים קמים לרצוח אותנו, אבל לשם מה עלי ללכת ליפו בתנאים אלה? התקיים הממשלה הבטחותיה -שגם לדעת הופיין ואחרים אין בכוחה לקיים מיד -. הנעגן לחסדי קרוסבי ופופבהכנסת עבודה עברית בנמל יפו? בדלית ברירה אנו מתאבקים עם הסטידים והקרוסבים. אבל למה לי התאבקות זו כשיש לי אלטרנטיבה של נמל עברי טהור ועבודה עברית במאה אחוז בלי כידונים ובלי חסד קרוסבי ובלי סכנת נפשות? נמל יפו לא יתקיים בלעדינו, בכל אופן לא יגדל. המחוייבים אנו לדאוג לגידולו וביצורו? ובכן - חרם על יפו? אני נגד כל חרם על ערבים. זהו אמצעי מלחמה ערבי - והוא פסול בשבילנו מבחינה פוליטית, ולא רק מוסרית. ואתנגד לכל רעיון של חרם כלכלי נגד ערבים. עצמאות - כן! אי-תלות - כן! אבל לא חרם, ולא חוסר-קואופרציה. . אמנם אפשר להצדיק באופן מיוחד חרם על יפו זו. אבל אין אנו זקוקים לחרם. אנו רוצים מוצא לים בעירנו אנו - ובכן - שום מגע לא עם יפו? לא. אין יסוד לשלול קיום נמל משותף. יש נימוקים תכניים, כלכליים ופוליטיים לטובת נמל משותף. אבל תנאי קודם לנמל משותף - לא הסכם עם הממשלה - אלא פניה מצד הערבים אלינו, הודאה מצדם בצורך של נמל משותף והכרה גלויה ומפורשת מצדם שיהודים וערבים הם שותפים שווי-זכויות בנמל משותף זה, וערבות מספיקות שהנבלה {0133-51} של אפריל ושביתה נגדנו בנמל לא תקום יותר. ברור שעכשיו לא יבואו אלינו הערבים בהצעה זו - בחורף תהיה להם די עבודה במשלוח ארבעה מליון תבות ת"ז של הערבים. לנו פניה זו לא דרושה. אנו ממשיכים להתקין נמל ת"א. מה שלא נספיק כאן נשלח דרך חיפה, דרך פורט-סעיד. איני יודע מדוע לא נכשיר נמל זמני או קבוע בחדרה או בעמק חפר . בקיץ יהיה נמל יפו בטל. יתכן שגם אז תתגבר השנאה על החשבון הכלכלי - יבושם להם. אין אגו נזקקים ליפו - ותל-אביב משתכללת. אפשר לשאול: למה לקבל שותפות במקרה - זהו מקרה רחוק לדעתי - שהערבים יציעו זאת לנו, כלום לא עדיף נמל יהודי? הנימוק התכני אני דוחה. אם גם התנאים הטבעיים בת"א אינם נצחיים כל כך - אין דבר שיבצר מהתכניקה המודרנית. אני דוחה גם הנימוק הכלכלי - יש כמה וכמה דוגמאות של נמלים שכנים. . אולם לדעתי קובע הנימוק הפוליטי: לקבל חצי (להלכה!) בנמל יפו בכוח הממשלה - לא כדאי לנו. אבל כדאי לפרוץ את חומת השנאה הערבית ולקבל הודעה מפורשת על זיקת הערבים לנו ועל הברכה שאני מביאים להם, וכדאי לנו בתנאים הוגנים ומכובדים לקיים דוגמא רבת-משקל של קואופרציה יהודית ערבית. איני יודע אם הודאה כזו תבוא מצד הערבים - אבל רק לאחר הודאה כזו יש לנו חשבון להשתתף אתם בנמל. {0133-52} זהו המקרה הראשון בהתישבותנו בארץ - שבתוקף השתלשלות מסיבות יחידה במינה אין אנו תלויים לא בממשלה ולא בערבים, ובידינו אנו להכריע בשאלה מרכזית-משקית ופוליטית כאחת - ואגו יכלים לנקוט בעמדה ששום איש נבון לא יוכל לערער עליה. א) אין אנו יכלים לשוב ליפו זו, ואנו ממשיכים בנמל ת"א. ב) אם הערבים יציעו לנו נמל משותף ויכירו בנו כשותף שווה-זכויות בכל - בפקידות, בעבודה, בהנהלה, נהיה נכונים לדון בהצעה זו, עד אז אנו נשארים בת"א -בנמל יהודי. נגד עמדה זו לא תוכל לטעון ועדת-הכתר, וכל דעת הקהל האנגלית והעולמית תכיר בצדקתה ובהגינותה. אוסישקין טען נגד החלק השני: למה לנו עכשיו להודיע על נכונותנו לשותפות. כשהערבים יציעו זאת - נדון. אמרתי לו: עוד אנו עומדים בקשרי מלחמה עם הממשלה: אנו דורשים כביש לחיפה, תוספת קרונות וכו'. אם הממשלה תוכל ליחס לנו עמדת חרם נגד יפו - תהא לה אמתלא להשתמט מדרישותינו. אין היא מחויבת ליצור תנאים שיקלו עלינו החרם על יפו. אבל אם אנו מודיעים על נכונותנו לשותפות הגונה ומכובדת - לא . תוכל הממשלה להפריע בעדנו מהסתדר מחוץ ליפו, כל זמן שהערבים לא מוכנים לשותפות זו. {0133-53} כשנתקבלה עמדה זו סכם משה להודיע על ההחלטה להופיין מפני שהופיין כבר ניהל מו"מ על יסוד אחר. צלצלתי להופיין והודעתיו עמדת ההנהלה. קפלן אמר לי אח"כ שבר-כוכבא טלפן לו שאנשי ת"א קיבלו את ההחלטה בפנים חמוצים... היום הגיע אלינו הנוסח המוצע של פנית המלכים, החלטנו לפרסמהו בפ.פ. במערומיו, בלי המחלצות של חתימות "מלכים ואמירים" הוא עושה רושם עלוב, ולא קל יהיה למופתי לבוא בנוסח זה - לאחר שיפורסם בלי החתימות... בעתוני מצרים (ג'האד ושיאשיה) הופיעו בינתים מאמרים נגד התערבות המלכים, העשויה להכשיל את מלחמת הערבים... מאמרים אלה טולגרפו לאבן סעוד ולבגדד. אך איני מניח שאבן סעוד ירתע. דעתו של עידן חשובה בעינו מדעת איזה עתונאי מצרי.