5.11.48, יום ו', ג' חשוון.
ערכתי לדפוס דברי בפני המפקדים בשם "למפקדי הצבא". - בערב ישיבת המטה. מקודם נתיעצנו שלשתנו - יעקב, יגאל ואני על הצעדים הצבאיים הבאים. עמדת מועצת הבטחון והיגררותה של אמריקא אחרי משרד החוץ הלונדוני עוררה בי ספקות בדבר תכנית המערכה נגד המשולש. מבחינה צבאית ברור שהדרך הטובה ביותר לשחרר ירושלם והמסדרון - היא התקפה רבתי על המשולש דווקא בחלקו הצפוני - טובם ממזרח, ז'נין ואום אל-פאחם מצפון, טול כרם ממערב, אולם למען שפעולה זו תצליח ותביא התוצאות הרצויות בירושלם - בריחת הלגיון - דרוש שהזמן לרשותנו לא יהיה מוגבל. דבר זה מוטל בספק, ויתכן שנאלץ להפסיק הפעולה לאחר זמן קצר, כשהלגיון אולי יקבל עזרת העיראקים ללחץ מוגבר על ירושלם. משוך כך נראה לי שיש לבדוק אם אי אפשר בזמן קצר יותר לפעול בסביבות ירושלם - בכיוון לרמאלה מצד אחד, ובכיוון לבית לחם מצד שני. לדעת יגאל זה ידרוש 4-5 חטיבות. יש לכך חטיבת הראל, חטיבת ת" חטיבת משה בירושלם. אפשר להביא עוד חטיבה שבע, וחטיבה שמונה - אם הכיס בנגב יתפנה. לפי תכניה זו יעמוד הצפון שלנו רק במצב של התגוננות, ואלכסנדרוני יטריד את חזית המערב.
נפילת הכיס - אם תבוא - תשחרר כוחות גם בדרום. נתתי משום כך הוראה לחיל האוויר להפציץ את פלוג'ה, והדבר נעשה בהצלחה לפנות ערב. יש לחכות לתגובה מוושינגטון - עדכמה טרומן עומד מאחורי המשלחת בפריס ומה משמעות הממשית של החלטת מועצת הבטחון. התיעצנו גם על פעולת חבלה נגד רכישת נשק ע"י האויב באירופה. לע"ע לא נראה האיש שיוכל לעמוד בראש הפעולה. בישיבה מלאה של המטה דנו על הדו"ח של בן-ארצי, אשכול ושפירא.