יומנים > יומן - מלא 05/12/1944

{P001} {0152-137} יום ג' י"ט כסלו תש"ה - 5.12.44 9 - פוע"צ 12.15 - בוסוול אוכסוול 11 - ציונים 2 - צולה, פשב. אתמול נתקבל המגולדין טלגרמה מקושטא: May be informs fol - 6100 lowing are Romanians. Minister Ankara instructed Consul Istanbul grant you Romanians visas, unfortunatly instructions arrived after your departure. 2. May be wird their representative Sofia arrange your Romanian visa. 3. Approache Turk authorities instruct Consul Bucharest grant you Turk visa on application if any difficulty wire. 4. Informed may be you applied in Sofia for Turk visa on 2.12." {0152-138} למסור לרבקה בוקו נתן בת 16« מפזרצ'יק, מאחותה לאה (ליזקה) נתן. עלתה לארץ ב13- אוקטובר. 9.30 ישיבה עם מרכז פוע"צ. ב1941- יצא ע,י פילוב חוק ראשון נגד היהודים: ביטול שווי זכויות, אסרו עליהם משרות בממשלה, אסרו עליהם להיות אכספורטרים, אסרו לבנקים לתת ליהודים אשראי, קבעו לכל המקצועות, לאוניוורסיטה, לבתי-הספר. מתחילה נתנו לפועלים ולבעלי מלאכה יהודים לעבוד עבודה גסה. לבעלי מלאכה הרשו עד 200.000 לווא, אבל לא נתנו להם חומר לעבודה, חוק זה היה קיים עד 1942 לאוקטובר, ואז החמירו: לשים בכל בגד יהודי מגן-דוד צהוב, אסור ליהודים להכנס למקומות פומביים ולקפה ולעבור ברחובות מרכזיים (בסופיה ובכל הארץ). באחד למאי 1941 גייסו יהודים לגדודים מיוחדים לעבודה, אבל בתלבושת צבאית, והיו גם קצינים. באבגוסט 1941 העבירו אותם מרשות מיניסטר המלחמה לרשות מיניסטר בלגו אוסטרויסט סטווא, ובלי בגדים צבאיים. עבדו 7-8 חדשים בשנה, מגיל 20 עד .46 בעבודת פרך שיתפו כולם - גם רופאים, קצינים וכו' לא קיבלו שכר. אוכל גרוע, היו מכים. מאוקטובר 1942 לא הרשו ליהודים לקנות עד עשר בבוקר, יכלו לקנות רק עד 12 (בכל עיר היו סדורים מיוחדים), לרוב בזמן שסחורה לא היתה כבר. ליהודים היה מותר לקנות רק חצי ממה שהותר לבולגרים מחוץ לחם, שלא הבדילו. ליהודים היה מותר להיות ברחוב משש בבוקר עד תשע בערב. ב1944- סגרו לגמרי היהודים בבית, מחוץ לשתי שעות - 10 עד .12 בפלובדיוו נתנו רשיון ללכת לאלה שעבדו, (גם הצוענים הורשו לקנות חצי, כיהודים). ב1941- הוטל מס של 20% על כל רכוש היהודים לרבות רהיטים. לפני הטלת המס נדרשו היהודים להגיש הצהרה על כל מה שיש לו, בלי יוצא מן הכלל. למי שרכושו עלה על {0152-139} שני מיליונים לווא הוטל מס של .25% אחרי תשלום המס יצא חוק שאסור ליהודים להחזיק נכסי דלא ניידי בכלל, מלבד מה שנחוץ לדירתו הוא. לגבי המס העריכו בית במיליון, אחרי תשלום המס העריכו אותו בית במאה אלף לווא ושלמו לו באובליגציות. החרימו כל רכוש היהודים בבנקים. החרימו כל בתי החרושת והחנויות של היהודים. - ב1942- השאירו לבעלים רק ארבעה או חמשת אלפים לווא לחודש. ב1942- סידרו קומיסריות ליהודים, בראש בלף, להחזקת הקומיסריות לקחו 12% מכספי היהודים. מ%12- אלה נתנו גם לקהלות בשביל תמחוי עממי (מאכל גרוע), כי רוב היהודים התקיימו מצדקה. באופן שיהודי שילם על רהיט בביתו 1) 20% 2) ,12% 3) 1% שנתי. כל הזהב היו יהודים חייבים להפקיד לבנק לממשלה (קיבל קבלה - עכשיו כולם קיבלו זאת חזרה - מלבד אלה שעלו לארץ). עוד ב1941- אסרו על יהודים רדיו וטליפון, אבטו ואופנים, ומשרתת גויית. במאי 1943 החלו גירושים - מסופיה מסטרה זגורה, וזנליק, ורנה (גרשו לערי השדה וכפרים) המגורשים התישבו בבתי יהודים - אסור היה בכלל ליהודים לשבת יחד עם בולגרים (מותר היה עם ארמנים). למגורש מותר היה לקחת רק 30 קילו - היה חייב לצאת במשך 3 ימים, לפעמים במשך שעות אחדות. הבהלה היתה איומה. חשבו ששולחים אותם לפולין. פרצה הפגנה יהודית, עמד בראשה הרב דניאל ציון מסופיה, רצו ללכת למלך, המשטרה ופרשים פיזרה ההמון, חבשו רבים את המפגינים ושלחו למחנה הסגר בסומווויט בתנאים נוראים. לקחו גם נכבדי העיר ושמו בסומווויט. רק אחרי 9 בספטמבר (יום המהפכה) הורשו לשוב. לאחר האינפורמציה ששמעתי מהחברים הבעתי להם דעתי על {0152-140} התפקידים העיקריים של תנועתנו פה: 1) הצלת הילדים - מחקר על העוני וצלומים, ומפעל מדיני וכספי מיוחד להעברתם לארץ. 2) שלטון ציוני בקהילות בקונסיסטוריה ובבה"ס. 3) אחדות בציונות ובחלוץ. 4) פעולת הסברה ע.ס. ליהודים, לנוער, לסוצ. ולשתפנים. החברים שואלים: 1) מה צריך להיות היחס עם המפלגה הס.צ. - היש להכנס ביחידות, או בסניפים? ירוחם (מתבולל) מתנגד לפדרציה. 2) היש לארגן בעירות קטנות, כשיש רק חברים מועטים, סניף של פוע"צ או להסתפק בחברות בהס' הציונית? ב11- ישיבה עם המרכז הציוני: דוד בכר (חלוץ) לבנה ניניו (חלוץ), ז'ק ורסנוב (מזכיר פוע"צ): אברהם רוזניס (פוע"צ) ד"ר אוטו אלעג'ס (פוע"צ), ויטלי חיימוב (ציוני), שמעיה אטיס (צ"כ מכבי) הגב' רגינה זילברשטיין (ויצ"ו), שבח פרחי (פוע"צ) חיים קשלס (פוע"צ). חיים שואל: מה עשיתי בממשלה ותוצאות הפעולה, ומה צריכים להיות סדרי ההסת' הציונית. לפי שעה הסידור הוא פריטטי (כלליים ופוע"צ) לחלוץ כנוער, מכבי וויצו יש ב"כ במרכז. השאלה היא מה על הבלתי מפלגתיים (שאינם רוצים להמנות גם על "כלליים" ופוע"צ) - לגבי נציגות. קוולס מציע שלפי שעה ישאר הסטטוס קוו, וכשיהיו בחירות יבחרו לפי הרשימות. ואם "בלתי מפלגתיים" יציגו רשימה יבחרו. ביאנואר או בפברואר תתקיים ועידה. חיימוב מציע שלא יכריחו בלתי מפלגתי לארגן סיעה. פרחי מתנגד ודורש שכל אחד מוכרח מלבד חברותו בהס' האחידה להצטרף לסיעה. התנגדתי לדעת פרחי, והסכמתי לקוולס שלועידה יופיעו רשימות, כל קבוצה יכולה להציג רשימה. {0152-141} נתעוררה שאלת אגודת ט. הרצל - הטוענת שהיא של ציונים כלליים, יש לה רכוש. הוסכם שהאגודה היא חלק של ההסת' האחידה, ולא רק של הציונים הכלליים. - ברבע אחרי שתים-עשרה נגשנו ללגציה הבריטית ובזוול לקח אותנו לבית הגנרל אוכסוול מחוץ לעיר. הגנרל חברו של גורט, היה במלטה מכיר שתי פלוגות שלנו של אהרון ועוד אחת, נכנס לירושלם עם הכיבוש ע"י אלנבי. היה גם בארץ. היה עוד קטפן וציווילי אחד. הגנרל שוחח אתי על הציונות כמה אפשר, ומדוע לא להשאר בגולה, ואם מדינה יהודית או דומיניון בריטי. משם מיהרנו ל"ועד הלאומי" של או.ף להפגש עם צולה דרגויצובה. בחורה כבת ארבעים, לא מכוערה, פיקחת. מסרתי לה העובדות על א"י - מבנה התנועה ושאיפותיה, וביקשת שלא ישמעו עלינו מיהודים פחדנים, אם גם קומוניסטים ואל יפריע לנוער לעלות לארץ ולא ימסרו את הקהלה בידי המתבוללים. היא מקודם אמרה ש"הועד" אינו מתערב בעניני הממשלה, ובכלל אינם מתערבים בענינים הפנימיים של היהודים. מצבם קשה, עוד לא נקבע השלום, יש קשיים בין-לאומיים, ולא הכל הם יכולים להחליט כרצונם. אמרתי שאני מדבר אליה כאיש לאיש ורוצה שתבין אותנו ולא תפריע לנוער. הבטיחה לא להתערב ולא להשליט שתפנים יהודים. בארבע אחה"צ בקרו אותי ארבעה רבנים ושאלו שאלות ממשיות. - בארבע וחצי באו אלי הקומוניסטים היהודים: מאיר. הצעתי להם הסכם: יתנגדו להלכה לציונות וינהלו תעמולה - אבל יעזרו לעליה של כל יהודי הרוצה לעלות. אנחנו נעזור נעזור לכל היהודים שישארו להיטיב מצבם ולהלחם על זכויותיהם. סעיף שני - חינוך עברי. להלכה הסכימו, בתנאי כרוך בהסברתם, שלמעשה לא יקיימו זאת . . . {0152-142} בשש וחצי (עד 8 וחצי) ישיבה עם הקונסיסטוריה. שאלו אותי שאלות על א"י - אחר כך הראש (מנצו רחמים) הרצה על מצב יהודי בולגריה מלפני המלחמה, בשעתה ואחריה, הדגיש שלא הצבא האדום אלא העם הבולגרי הציל יהודי בולגריה (הנואם - קומוניסט). בתשובתי מסרתי חרדת היהדות העולמית לגורל יהודי הבלקני. ידענו עזרת הבולגרים, הודעתי על תודתי לראשי העם והכנסיה, ציינתי שדרושים שני דברים: 1) אחדות פנימית ביהדות בולגריה. 2) שתוף עם יהדות העולם. תכנית אחדות פנימית: 1) עזרה חמרית ליהודי בולגריה. 2) שווי זכויות, 3) חופש עליה ועזרה לעולים, 4) חינוך עברי לילדים. פרנסיז בשם הקומוניסטים הודיע שהם מסכימים לתכנית זו: השיבותי שהסכמה להלכה לא מספיקה. החינוך בבית הספר שביקרתי אינו חינוך עברי. תנאי לשתוף פעולה מצד היהדות העולמית: או נציגות נבחרת של יהודי בולגריה, או הסכמה של כל המפלגות. בלי זה נבוא בדברים עם יהודי בולגריה ולא עם קונסיסוריה. מאיר אז טען שיש הסכם ואין לקומוניסטים רוב, והרי ההרכב: 3 קומוניסטים, 3 יונים (ברוכוב, פרחי, משיח) (האחרון מחה והודיע שהוא יושב בשם "טבעת"). היו,ר - דוד ירוחם ס.צ. (נעדר מהישיבה) אלקלאי מהחקלאים (ציוני) מנצו רחמים - "אינטלקטואלי" (למעשה שתפני), פרנזיס - אומו. ממונה לעניני יהודים ע"י יוגוב (כמובן שתפני) ברוכוב - קצין (בשם לוחמים כאילו, שתפני) קול תג'ר - אריה (בשם אורט, למעשה שתפני). אמרתי אין זו נציגות נבחרת, הצעתי בחירות. אמרתי: יש להציל הילדים ולהעביר אותם לארץ - ולזאת לא התנגד איש. בן-אהרון חזר הערב לארץ.