04.12.1941
220501
{P001} {0065-15} 5 דצמבר לפני הצהרים. הגב' גייקובס באה אצלי להזמין אותי לועדת-המחקר בשאלה הערבית שקבעה הדסה. ההרכב: (12) פרופ. ברון, הלקין, ד"ר ינובסקי, ניומן, שלזינגר, {0065-16} גייקובס (יו"ר), פול, הלפרין, רוזנסון, סקולמן. יזדמנו בשבת הבאה (13 לדיצמבר) בשעה ארבע בבית הגב' גייקובס, ומבקשים שארצה לפניהם. אמרתי שלא ארצה, כי איני יודע מהו המתקר ומה מעסיק אותם. לי יש שאלה ערבית רק מתוך ציונותי; בלי ציונות איני מתענין בפרובלימה הערבית, והכל תלוי בגישה. אני מוכן אהיה לענות על שאלות - אם תהיינה שאלות שיש בידי לענות, ואולי גם לשאול שאלות. ג'. הסכימה לכך, ואגב מסרה לי שלקתו את פרלמן כ"אוסף-עובדות". אמרתי שאין לי כלום נגד בחור זה, אבל אין לי אמון אליו, ולא הייתי רוצה לדון עם ציונים על הערבים במעמדו, כי איני בטוח שהוא ציוני. שאלתני אם לפטר אותו. אמרתי שאיני רוצה לגרום נזק לפ-ן ואין לי יסוד לכך, אולם אין לי אמון בו בשאלות ציוניות. ראיתי הבוקר הידיעה ביטא מיום ג' על בקורינו (שלי ושל ניומן) "אצל פקידים גבוהים". נזפתי בכתב בניומן. הוא לא "נתפעל". כשנכנס אלי אמר לי בצחוק: גס ויצמן עושה ככה (התנצלות כוזבת - בקטנות-נפש זו וודאי אין להאשים את ויצמן - אין הוא להוט אחרי פרסום זול). אמרתי לו : בלונדון אין ו-ן עושה זאת, בכל אופן, איני רוצה שדבר זה יחזו ר.






