יומנים > יומן - מלא 05/12/1964

{0199-331} {0199-331} 5.12.64, ל' כסלו בבוקר בא אצלי סופר הולנדי סלדונג, היה בארץ ובארצות המזרח הקרוב וכתב ספר על תולדות הצביליזציה והדתות במזרח. הוא רוצה עכשיו לכתוב תולדות ויצמן קרא ספרו של ויצמן ( @@.,@ @@@ @'-ז@ @@,@@@@@ ביקש שירשו לו לעיין בארכיון, כמו שנתנו לקרוסמן, אבל לא הרשו, כי גם קרוסמן לא עמד בדיבורו וציטט מתוך מכתבי ויצמן בניגוד להבטחתו. לא יוכל לחכות עד שהמכתבים יופיעו, כי הכרך הראשון שהית צריך להופיע מזמן - טרם בא, ולא יחכה עד סוף המאה. הוא מבקש ממנו זכרונותי על ויצמן. סיפרתי לו על פגישתי הראשונה עם ויצמן @@@.ייחי בגדוד העברי, יחד עם דוב הזז ואליהו גולומב. היה בינינו אז ריב, כי ויצמן נטה לפועל הצעיר, ואנחנו נקטנו בקו אקטיביסטי. פגישה שניה היתה בקונגרס 1931, ככששלח אותי לפגישה עם רמסיי {0199-332} {0199-332} מקדונלד על מדיניות בריטית חדשה, ואמנם הובטח שישלח נציב עליון ידידותי ועמד בדברו ונתמנה ווקופ. בפעם השלישית - בשנת 1933, כשנבחרתי להנהלה והלכתי ללונדון כשויצמן לא היה נשיא, וביקשתי עזרהו, כי הוא הכיר אנשי המדינה הבריטים. היה אז קונליף ליפטר שר המושבות. בניגוד למנהיגים אחרים שראו בדרישתו אז לשלושים אלף עולים לשנה - עזר לי ויצמן והזמין לביתו את שר המושבות, והעליה גדלה משנה לשנה, עד שהגיעה בשנת 1936 למעלה מששים אלף. בשנת 1935 הזר ויצמן לנשיאות, ויחד נפגשנו - אני אז יו"ר ההנהלה הציונית, והוא נשיא ההסתדרות, עם מלקולם מקדונלד ווקום, בעיקר בעניני עליה, ווקום אמר שגם ששים אלף אינו מכסימום אבל אז החלו הפרעות שנעזרו ע"י מוסוליני והיטלר. בסוף 1936 באה ועדת פיל וויצמן נשא לפניה לדעתי הנאום הטוב והחשוב בחייו - על 6 מיליונים של יהודי אירופה (היו אז באירופה 9 מיליונים) שבשבילם א"י היא משאת חיים. בשנת 1937 באה הצעת חלוקה ומדינה, הייתי אז יחד עם ויצמן בעד חלוקה, אם כי ציוני אמריקה היו נגד, כי גם ברנדייס היה נגד, ונסעתי אחרי הקונגרס לארה"ב ודיברתי עם ברנדייס בעד חלוקה, והוא ההנגד כי 1) אנגליה הבטיחה לנו יותר, 2) המדיניות הנוכחית אינה אלא temporary abberation אם כי הוא האמין באנגליה שסוף סוף תעמוד בדיבורה. אחר כך באה ועידת לונדון בתחילת 1939, והתגלו בין שנינו ניגודים פוליטיים, אם כי גם ויצמן התנגד למדיניות החדשה של הספר הלבן, אבל אני הייתי בעד מלחמה חריפה. {0199-333} {0199-333} בשנת 1940 נסעתי לארה"ב - בשני דברים: כללי, עולמי: לדבר על לב ידידינו שימריצו עזרה אמריקנית לאנגליה הנלחמת בודדת נגד היטלר, ובעד הקמת צבא יהודי. דיברתי אז עם ברנדייס - הוא התיאש מאנגליה, ודווקא אני אך הייתי מלא הערצה לעמידה התקיפה של העם האנגלי שעמד בבדידותו נגד היטלר שכבש כמעט את כל אירופה. מאז נפרדנו דרכינו: ויצמן הוסיף להאמין באנגליה, אני התאכזבתי לגמרי ממנה והאמנתי שתשוב לקיים המנדט, ונשענתי רק על שנים - הישוב בארץ וכוחו המזוין ועל עזרת אמריקה בכוח השפעת יהדות אמריקה. ויצמן לא נבחר לנשיאות אחרי מלחמת העולם - אבל עשה שרות גדול בשיחותיו עם טרומן, וכשקמה המדינה הצעתי לבחור בו לנשיא המועצה הלאומית ואחר כך - לנשיא המדינה, אחרי הבחירות הראשונות לכנסת. סלדינג אז אמר לי כי ויצמן רצה להיות נשיא כנשיא האמריקני. פקפקתי אם הרחיק לכח כל כך, אבל ברור שלא הסתפק בנשיאות כפי שקבענו אז: לפנות ערב פול אנגל סטד, מזכיר המפלגה הסוציאליסטית הנורווגית. היה פה שבוע. ביקר כעין גב, חוזר מחר לנורבגיה. סיפרתי לו על בעיותינו העיקריות - בטחון וחינוך, על הכוח החלוצי של הנוער ועל חשיבות הקבוצים. הוא התאונן שבנורבגיה עוזבים החקלאות, נשארים רק הזקנים ואחרי מותם - המשק מוזנח. הצעתי לו לשלוח אלינו נוער שיעבוד שנה במושבים ובקבוצים. סיפרתי לו על בקורו של מייסקי בשנת 1941 (או 1940?) והתרשמותו ואיך הדו"ח שלו פעל על הרולד לסקי. {0199-334} {0199-334} כתבתי הערב חשובה למאמרו המכוער של יעקב ש. שפירא "שבושי מושגים" במעריב של אתמול, בשם "שבושי האמת".