יומנים > יומן - מלא 06/10/1940

{P001} {0062-19} ניו-יורק, 6.10.40 בבוקר בא אצלי מונטר ונתן לי סקירה על המצב הפנימי בתס' הציונית. קופמן הוא נלעג ומעליב - כנציג ציוני. עם הארץ, שעשה כסף מנשך (היה מוכר תכשיטים לפועלים בתשלומין לשיעורין, למעשה ברבית קצוצה), אינו יודע כלום לא על ציונות ולא על א"י, אין לו הבנה מדינית, אין לו קשר עם הממשלה, ובחוגי הג'וינט - החוג שלו - היותו לנשיא משפילה עד עפר התנועה הציונית. הוא העלה על ידי ס. גולדמן כנקמה בליפסקי, מונטור לא ניקה גם ליפסקי - הוא מקיף עצמו באנשים לא חשובים ולא ראויים, וע"י כך מזיק לעצמו. קופמן נתמך מחוץ לגולדמן ע"י אנשי ברנדיים. האיש היחיד שמונטר לא התאונן עליו היה סילבר. כנראה שהיה רוצה לראות אותו בראש ההסתדרות. הגוינט ירוד, לפי דבריו. ירוד גס במובן הכספי, אבל בעיקר במוכן הרוחני. אין זה עכשיו אלא חבר פקידים, בלי אישיות אחת בעלת ערך, שירשו מכונה בעלת מסורת ומושלים בכוחה. {0062-20} - בשתים עשרה בא נחום גולדמן לקחת אוחי ליריד העולמי בנ.י. בעצם ביקרתי רק בביתן האירי שעושה רושם לא רע. ווייסגל אמר לי שמספר המבקרים בביתן מניע לארבע מיליון. שאלתי מנין הוא יודע זאת? הראני בחור עומד ע"י הכניסה ורושם במכשיר מיוחד לכך את כל הנכנס. שאלתי מי בוחן אח הרושם' על זאת לא קיבלתי חשובה. הביתן בלי ספק יש לו ערך תעמולתי לא קטן. וחבל שעומדים למרק אותו - עם סגירת התערוכה. מהיריד נסע אחי נ.ג. למלוני ושוחחנו שעתיים. 1) לאחר מות זבוט. פנה המזרחי לרוויזיוניסטים פה. לפי דברי אקצין נמצאים כאן עכשיו ששה מחוך שמונה חברי ההנהגה שלהם. יש להם רצון לשוב להסת' הציונית, ונפגשו עם גולדמן. הס מציגים אילו תנאים. מכיוון שנ. שמע שאני עומד לבוא דחה הדיון לבואי. אמרתי לגולדמן שלפי החוקה הציונית הם יכלים לשוב בלי כל מו"מ, כי ההסת' הציונית פחותה לכל. אולם אם הם רוצים שנקבל אותם כגוף אני אעמוד על כך 1) שיתנו ערובות ממשיוח לחיסול הארגון הצבאי הלאומי, 2) להפסקת כל פעולה נפרדת בהגנה ובשטח הפוליטי. מסופקני אס חס מסוגלים לעשות זאת אפילו אם חברי חהנהגה פה ירצו, כי איני יודע אם הבריונית ישמעו לחם. גולדמן לא ידע על תעלולי הבריונים בארץ - בשריטת המכוניות וכו'. {0062-21} 2) גולדמן סיפר על הפגישה שלו ושל ווייז עם אומנסקי - הציר הרוסי כאן (יהודי), באו אצלו בענין רשות מעבר לעולים. אולם אומנסקי עורר השאלה הגדולה - יחס היהודים לסובייטים. את משאלתם בענין חמעבר מילא. עכשיו קיבלו דרישה מהארץ להציע לו משלוח משלחה לרוסיה לדון על יחסים. הבעתי יחס חיובי לכל נסיון של הבנת הדדית - בתנאי של ידיעה מוקדמת מצד הממשלה הבריטית (שאמנם אף היא מעונינת עכשיו בהתקרבות). 3) יש עכשיו שאלה של אלף חלוצים שיש להם סרטיפיקטים, אולם אין הוצאות הדרך בשבילם. הגוינט מסרב וגם אין לו. קפלן מסכים לתת ההוצאות מקושטא ועד הארץ, זוהי שאלת של 50.000 דולר בערך - להביא החלוצים עד קושטא. לדעתו הכרחי להביא אותם ויהי מה; 4) בררתי לג. עמדתי עכשיו בשאלת הצבא. אם התשובה בלונדון תהיה חיובית ולאחר הבחירות כאן (אין לעורר שום שאלה לפני הבהירות) לא תתנגד הממשלה האמריקנית לגיוס יהודים לצבא להלחם יחד עם אנגליה - הרי אשאר כאן לשם כך, ואעשה הדבר אם מנהיגי חציונים כאן יתנו ידם לכך או לא. אם כי הקשיים הפוליטיים ואולי גם היורידיים כאן לא יהיו קלים - איני חושש לחס ביותר. לאחר הבחירות - ואני מניח שרוזוולט יבחר שוב, וברוב גדול - תגרל העזרה שאמריקא חתן לאנגליה, גם מבלי - ובטרם - שתבוא הצטרפות פורמלית למלחמה. אין לי ספק שאנגליה ואמריקא יחד יכלות לעמוד בפני גרמנית, איטליה ויפן. בתוך אטומוספירה של עזרה צבאית לאנגליה, אפשר יהיה להתנכר על כל הקשיים {0062-22} בעלי אופי סכני בגיוס יהודים ליחידה צבאית. אולם יש לי חששות קשים בדבר עמדת לונדון. חיים לא הבין להציג השאלה, ועכשיו כשהענין נידון בממשלה איני בטוח אס נעשית איזו פעולה שהיא למען השפיע על כיוון "המכתב" בחמשת הסעיפים שנקבתי לפני צאתי מלונדון, ובעיקר בשאלההעיקרית - מקום השרות ויעוד הצבא היהודי. בינתיים המצב כמזרח לדעתי מחמיר. האיומים החדשים לאחר פגישת שני חדיקדטורים על אינווזיה אנגלית אינה אלא בלוף. אין אפשרות של אינווזיה. והמהלומה, חוששני, תפול במזרח. והשאלה שבשביל חיים נעשתה פתאום לשאלה לא עיקרית אלא חשובה - גיוס יהודים לשם הגנת א"י וסביבתה - היא לדעתי עכשיו יותר חיונית מאשר קודם. ובנקודה זו דווקא אני עמוס חששות קשים. אבל אם יקרה נס והחלטה תחיה חיובית, אפילו באותה הצורה שהובטחה לפי דברי חיים - תרי הקמת הצבא היהודי תיעשה לתפקיד המרכזי של הציונות בשעה זו. וביחוד באמריקא. 5) על המצב הפנימי בהסת' הציונית באמריקא אין גולדמן פסימי יותר מדי. אמנם קופמן לא יצלח, אבל הענינים יתרכזו בידי ועד החירום. התנהגות ש. גולדמן תמוהה גם בעיני נ.ג. השנאה לליפסקי העבירה אוחו על דעתו. הוא עכשיו כולו נתון להשפעת ב-ס. שנזדקן. וההתנגדות: ללא אמריקנים וליהודי מזרח מחמירה. יתכן שהדבר נעוץ בשנאה לו-ן. ווייז אפילו התרחק והורחק מקבוצת ב-ס אולם ועד החירום מרכז הענינים, והכל בסדר פחות או יותר. תמיהני אס אין כאן קלות-דעת במקום אופטימיות. {0062-23} - מארבע עד שש ישב אצלי ב. צוקרמן. הוא יוצא מחר למסעותיו בעני; מגבית ההסת' ולא ישוב אלא לאחר ששה שבועות, ורצה להשיח לפני את דאגותיו. לבו מר על המצב הפנימי במפלגה. המפלגה - פירושה סיגל ובינציק - שניהם בכוח הפרבנד (הפרבנד מונה עכשיו עשרים אלף חבר ומהווה כוח. בונציק הוא "הבוס" של הפרבנד בניו-יורק) וורטהיים הולך עם הזרם. הוא, צ-ן, נחשב כלא אמריקני, אם כי מרמינסקי מנע היותו נחשב כשליח ההסתדרות. למפלגה י" שני באי-כוח, לועד החירום: וורטהיים וגרינברג. האחרו; נסתלק. כהעדרו מישיבה המרכז הוצע צוקרמן (לא היה מרשה להיות מועמד) - אולם "הבוסים" - התנגדי. איש לפי שעה לא נבחר. היחסים עם ועד הפועלים רעים - שלא לצורך. יש צורך באיחוד הכוחות לשם הופעה משותפה בועידת השל ום. יש שאלות סיוע. מצבו הייטי קשה, כי אין לו שום מעמד אפילו לא של שליח ההסת' (מפני התנגדות מרמינסקי) המצב בהסת' הציונית חמור, והוא סבור שעלי להכנס בעובי הקורח. אמרתי לו שלפי שעה אני מתארח כאן רק לשם עמידה על המצב - בציונות, ביהדות ובאמריקא בכללה. לא אשאר לפעולה ולא אתחיל בפעולה עד - ורק בתנאי - שיתקיימו שני דברים: 1) החלטה חיובית בלונדון על צבא יהודי, 2) אי-התנגדות הממשלת האמריקנית לפעולת גיוס, בצורה זו או אחרת. אם שני תנאים אלה יתקיימו - אתמכר להקמת היחידה בעזרת כל הסיעות והפלגות, בלעדיהן או למרות רצונן. ואם תחיה פעולה - היא היא שתאחד. למה שיהיה בועידת השל. ום - איני דואג עכשיו , כי מה שיקרה בועידת השלום תלוי ממה שיקרה בהמשך המלחמה, ורק דבר זה מעסיק אותי עכשיו. ועכשיו - אי; אלא מאמץ להקמת צבא יהודי. {0062-24} - משש עד שמונה ישבתי עם יזרעאלי ו - . . . . משליחינו לנוער. פעולת הגיוס יש להתחיל מארגוני הנועד חציונים, והם נ [[מספרים]] 1) מסדה - מונה חבר וחברה, ביניהם בחורים בגיל צבאי כ600-. "הנשיא" חות נתן כהן, בן 26. רשום גם ליפסקי הצעיר, אבל הוא פסיבי עכשיו ומרוכז בחיי משפחתו. 2) אבוקה - אגודת סטונדטים, מונה 1500 חבר וחברה, פרצופה - כליגה הסוציאלי מיסודו של השה"צ . . . . השפעת מניה שוחט בשאלה הערבית. הבחורים המרכזיים צבי הריס ואלי כהן. חברים מגיל צבאי - 400. 3) השה"צ מונה 2000; בגיל צבא - 320. כפופים בכל לדעת שליחיהם מהארץ, בראשם עכשיו פורמנבסקי. בגלל יתנגדו למלחמת והם עם אנגליה, מכל מיני נימוקים, אכל לא יתנגדו ליחידה יהודית בעד הגנת הארץ. 4) "הבונים" מונים 2500 חבר, מהם 700 נגיל צבאי. 5) יונג ז'ודיאה - יש לה כ350 חבר מגיל צבאי. 6) במפלגה והפרבנד כ500- מגיל צבאי הבאים בחשבון. רצו להקים פלוגות הכשרה, אולם קבלן ל:. נתן התקציב, וגם הציונים כאן התנגדו. היתה תכניה של הכשרה אווירית במשק החלוץ - ושוב חוסר תקציב הפריע. {0062-25} אמרתי שאני מחייב בכל התנאים - גס אם נוכל מיד לגשת להקמת צבא יהודי - הקמת גרעיני הכשרה וגם ארגון הכשרה אווירית, והבטחתי להשיג האמצעים הדרושים לכך.