יומנים > יומן - מלא 06/12/1939

{P001} {0171-18} ירושלים, 6.12.39 ב9:00- בבוקר בא אצלי הרב פישמן בדבר הרכב סיעת "המזרחי" בועד הפועל הציוני. "המזרחי" רוצה להחליף חבר פולני שלא יוכל להשתתף בישיבות הועה'פ בחבר ארצישראלי. לפי החוקה תלוי דבר זה בהנהלה. הבעתי הסכמתי לכך. ----------------- ב9:45- בא אצלי משה סמילנסקי בענין באר-שבע. אמרתי לו שההנהלה החליטה בחיוב על ההתישבות בנגב, ושעליו לשכור בתים למען שנוכל להביא לשם את אנשינו. הוא יודע על דבר כמה בתים פנויים, ביניהם גם בית שבנה עריף-אל-אריף. המינימום של אנשים שצריך להושיב אותם שם לדעתו זהו 20 איש. ----------------- ב10:00- ישיבת הארבעה: רוקח, רוטנברג, בן-צבי ואנוכי. פתח רוקח במסירת סקירה מקפת (אולם לא לגמרי מדויקת) על מבנה האירגון לשם השכלתו של פ.ר. הציע שתי אלטרנטיבות. אחת שהמ'א תהא ממונה על כל הפורמציות: נוטרים, אירגון וגיוס, ו"משמר העם" יימסר לרשויות המקומיות: העיריות והקהילות ויופיע בשרותים המקומיים. התעשיה תימסר לשני אנשים: אחד מ"כופר הישוב" ואחד מהסוכנות. האלטרנטיבה השניה, שהגיוס יימסר להנהלה מחוץ לשכבה שלמעלה מבני 35 שהם יימסור למקומות, וכל השאר יימסרו למ'א. {P002} {0171-19} אמרתי לו ששתי ההצעות אינן באות בחשבון. להנהלת האירגון לא יהיה שום דבר בחיל הנוטרים. כמו כן הגיוס יתנהל כולו על ידי ההנהלה. את התעשיה יש להפריד. יש לדון רק על הריאורגניזציה הדרושה באירגון. רוקח הציע אז שיוקם מוסד עליון בהרכב ארבעת המסובים. רוטנברג דרש הקמת מוסד עליון. תמך בצורך הפרדה מוחלטת בין הכוח המאושר והכוח הבלתי מאושר. הציע להעמיד את המטה לפקודת המוסד העליון, המ'א תחת המטה ולהפריד את התעשיה. לא היסקנו עדיין מסקנות סופיות, החלטנו על ישיבה נוספת. ----------------- אחר הצהרים בא אצלי ב.כ.מ. נודע לו שבצבא יש החלטה על הזמנות בארץ בסכום של 70.000 לא'י. זוהי הזמנה על כל מה שאי אפשר להזמין במצרים, אולם הקצין המטפל באספקה מוסר את הדבר לטנדרים. הרחיבו את רשימת הקבלנים, ויש סכנה להתפוררות, ובשרותים שלא יגדילו את כבודנו. הצעתי לבר-כוכבא לדבר עם הקצינים הנוגעים בדבר. ----------------- ב4:00- בא אצלי קולונל תיק, ראש השרות החשאי, והביא לי המכתבים שנשלחו על ידי שרות זה מלונדון בסוף אוקטובר. הוא התנצל על ההפרעות שהיו עד עכשיו בהעברה, כי מיד לאחר פרוץ המלחמה היתה דיסלוקציה בסידורי המשלוח. הוא מקווה שמעכשיו יתקבלו הדברים ב10- ימים מלונדון. אמר לי שאת המכתבים שאני רוצה להעביר ללונדון עלי להמציא באופן אישי אליו, כשהם סגורים וחתומים. הודיתי לו ואמרתי שאנו מוכנים לכל עזרה שתדרש, ואנו מצטערים שעדיין לא ניתנה לנו הזדמנות. הוא הסביר לי שהמצב כרגע הוא שאין להם צורך באנשים לעת עתה, ונתן לי דוגמא מחיל התעופה, שהכינו שטב כפליים מהמכסימום הדרוש מתוך הנחה שמיד עם פרוץ המלחמה ירבו האסונות. הנחה זו {P003} {0171-20} עד עכשיו נתבדתה, וכשאנשים מתנדבים לשם שרות בחיל התעופה אין מקבלים אותם. אולם אם המלחמה תתלקח ברצינות ותהיינה אבידות גדולות אין ספק שיזקקו לעזרתנו. ב5:30- נזדמנתי עם מרכז המזרחי בדירתו של פרבשטיין. נוכחו הרב ברלין, שפירא, גנחובסקי, שיינפלד ובעל הבית. אמרתי להם שהיססתי בהליכתי לישיבה זו, כי מה שיש לי להגיד להם עלול להכשיל אותי בעניהם, ואף על פי כך ראיתי לי לחובה כציוני להעמיד אותם על הסבך שיש בשאלת הרחבת ההנהלה. סיפרתי להם על ההתנגדות מצד הבלתי ציונים ועל הקשיים היורידיים והפוליטיים שיש בהרחבת ההנהלה הציונית בלי סמכות המוסדות הראשיים של הסוכנות המורחבת. שיינפלד, פרבשטיין ואחרים הציגו לי שאלות כיצד יש בדעתי לקיים את הבטחתי שנתתי להם בגנף על בחירת שפירא. מה אעשה אם הועד הפועל יתנגד להרחבה, מה היא עמדת מפלגתי וכדומה. אמרתי להם שאיני מחויב לענות להם על שאלות אלה. אין אני צריך לחשור על הבטחתי, אם לדעתם ההבטחה לא מספיקה להם, ואיני חייב לקבל על עצמי תנאים חדשים שלא קבלתי אותם על עצמי בגנף. נפרדתי מהם למען שיוכלו לדון על הענין בינם לבין עצמם.