יומנים > יומן - מלא 06/12/1947

6.12.47

חיים לסקוב בא אצלי רוצה ללכת מפני 1) עליו לדאוג לאמו (שכון) ולעזור. משכורתו טרם נקבעה. 2) מעמידים עליו אנשים היודעים פחות (עכשיו אליהו כהן) השאר שהיה צריך להתחיל ב15- נובמבר, נדחה ל10- בדצמבר, מפני שלרר לא השיג בשבילו את המדריכים שרצה לקחת מהגדודים. האנשים עכשיו נאספו - אבל לא יקבל הוראות בעניני הדרכה מאליהו. ח. ל. ביקש 35 איש מהצבא, האנשים נדרשו ע"י לרר ואינו יודע אם האנשים נענו. יעקב נוידרפר, פנחס וויינשטיין. י.נ. ועוד שבעה באו בתשע (או עשר) תפסו עמדה בהתקווה, בחצר. הערבים ירו ואנשינו ענו באש. היו לאנשינו: שני סטנים, תת-מקלע גרמני, שני רובים ועוד. היתה הוראה שאם יופיע משוריין להסתלק לחצר, ואחרי עברו - לחזור לעמדה. הלל היה מפקד העמדה. צופה אחד היה בתצפית על יד הכביש. ילדים עמדו על גג הקפה, וראו הכביש והיו מאותתים במטפחת (לא ילדי הגדנע, אלא ילדי השכונה), 

משוריין עבר בכביש לוד כמה פעמים - והבחורים היו מסתלקים, כשנעלם המשוריין חזרו לעמדה. אחרי שתים עשרה אותתו הילדים, הצופה הודיע: צבא מתקרב. האנשים ברחו לעבר השכונה, כשברחו ניתנה עליהם אש אבטומטית חזקה (אנשינו רצו דרך גדרות) גם הערבים ירו מהשדה (מפרדס סלמה) כשאנשינו רצו בשדה, איש לא נפגע לא מהצבא ולא מהערבים. משוריין ניצב על הכביש וירה לאורך הרחוב, באופן שהאנשים לא יכלו להכנס לשכונה רק שני אנשים הצליחו לעבור - המפקד ועוד אחד. יעקב נוידרפר לא הצליח להכנס לשכונה. יעקב נ. הציץ לאחריו וראה סרזנט ושוטר בריטי מתקדמים בסימטה של התקווה (אנכית לכביש סלמה), לפניהם הלך שיף ידיו מורמות למעלה והסרזנט החזיק בערפו, ירה לאורך הרחוב וגם השוטר ירה. יעקב ועוד 4 או 5 רצו להכנס לאחת החצרות, הופיעו נגדם שני חיילים או שוטרים עם סטנים וצעקו ידים למעלה. הרימו הידים. הופיע הסרזנט והשוטר עם שיף לאותה החצר, הסרזנט ירה בגבו של שיף. שיף הפליט צעקה ונפל. אחד החברים הוציא תחבושת, יעקב נתן לו עזרה ראשונה. ניסה להרים ראשו, אמר לו "דבר שיף" - אך שיף לא ענה, נשם בכבדות, הוציא חרחור ומת, לדעת יעקב. הסרזנט נתן פקודה לאנשינו לקחת אותו - לפני זה הסרזנט 

קילל אנשינו במלים זרות ושאל. איפה הברז שלכם? אנשינו לקחו שיף לעבר הכביש. לקחו הנשק מכל החבריא. בבית הקפה שבכביש נתאספו הרבה אנשים וילדים, צעקו. מים. נתן רשות להביא מים. אחד מאנשינו אז התחמק. שפכו מים על שיף. שמרו על הנשארים, לאחר שאחד התחמק, צעקו אנשינו טכסי. הסרזנט אמר: נו טכסי. התקרב אתר כך אוטו משא, הרשה לו. נתאסף אז קהל רב. ילדים התחילו לצעוק להרים מקלות. כשהאנגלים הסתכלו לעבר האנשים - נתחמק יעקב. כל השאר (4 או 5) נאסרו ונמצאים ביפו. פנחס וויינשטיין מספר על מקרה אתמול כשנהרג חבר (מוכה פושר) על יד סלמה - הופיע משוריין (בערך בשתים עשרה ורבע) ועל ידו טנדר עם נוטרים שלנו. כעבור זמן הנוטרים נעלמו. המשוריין עבר המסילה ועמד בשדה הפתוח, לא רחוק (200 מטר) מחוליה בודי. פנחס התקרב למשוריין בסדין לבן צעק למשוריין, לאחר שזה פתח באנשינו ששם אנשי הגנה ספשל פוליס ויתן להם לחזור לביתם. השוטר קילל אותו. פנחס השיב בצעקות, השוטר סובב הצריח של המשוריין לכוון של פנחס, פנחס חזר ושלח רץ דרך הפרדס שיתקשר עם החוליה שירדו למטה ויסוגו לפרדס. המשוריין המשיך לירות לכוון החוליה 

וכוון הקליעה לאנשי החוליה. הם החלו לסגת, אם כי היה קשה מאוד. בינתים חזרו האנשים חוליה אחרת עד ההרוג מעל יד הבית הערבי. . ההרוג העמס על אמבולנס של מגן דוד. אנשי החוליה מהודו הניע בזחילה לשכונת התקווה, אולם אחד מהם נהרג ואחד נפצע בודי, מירי המשוריין. ההרוג קיבל כדור בערפו, הפצוע ברגלו. אנשינו נגשו להרוג ולפצוע, מצאו שם שוטרים, אחרי דין ודברים לקחו ההרוג . והפצוע אתם. אחר כך נודע לפנחס מאנשי הטנדר שהם הגידו לשוטרים במשוריין ששם אנשי הגנה - בתשובה קבלו קללות וצו לעזוב המקום. זברסקי